הנוער בהתיישבות צריך לפגוש נוער מערי הדרום - סרוגים

הנוער בהתיישבות צריך לפגוש נוער מערי הדרום

הבשורה החינוכית הטמונה בהבדלים אלו היא שמפגש וסינרגיה בריאה בין האוכלוסיות השונות עשויה לתרום מאוד האחד לחברו וכך ליצור איזון שלם יותר באישיות של בני הנוער

author-image
הנוער בהתיישבות צריך לפגוש נוער מערי הדרום
  Photo by Nati Shohat/Flash90

המחלות אצל הנוער הדתי לאומי בהתיישבות יכולות למצוא רפואה ביתרונות שיש אצל הנוער הדתי לאומי בערי הדרום. המחלות אצל הנוער הדתי לאומי בערי הדרום יכולות למצוא רפואה ביתרונות שיש אצל הנוער הדתי לאומי בהתיישבות.

אלו מאפיינים יש לבני הנוער השונים?

הנוער בהתיישבות מאופיין בהרבה "גבריות", ביטחון עצמי מופרז, עצמאות, ההשגיות הלימודית לא תופסת מקום משמעותי, החברתיות והחבורות הם עיקר עולמם של בני הנוער בהתיישבות, הסטיגמות החברתיות והמיתוג המגזרי תופס אצלם מקום מאוד רחב. תחושת אני "מלח הארץ" הינה קו מרכזי באופיים. המקום שהמשפחה תופסת והסמכות של ההורים בעולמם לא מרכזית כל כך.

לעומת זאת בני הנוער בערים מתאפיינים ביותר תמימות ורכות, היחס לדת הוא הרבה פחות שכלתני וחקרני ויותר רגשי ומשפחתי, גם המאפיינים המגזריים דלים יותר והסטיגמות החברתיות והמיגזריות לא תופסות מקום משמעותי. עולמם הרוחני לא בנוי על תחושת שליחות והרגשה של אני "מלח הארץ" כי אם יותר על היבטים של קשר עם הקב"ה, התחזקות, גוונים של דתיות חרדית ספרדית משולבים בעולמם הרוחני, מה שכולל יחס של הערצה לת"ח, הרבה פחות דגש על בירור אמוני ויותר על שייכות מעשית הלכתית. הסמכות של ההורים והשייכות למשפחה תופסת מקום מאוד מרכזי.

מניין נובעים הבדלים אלו? ניתן להצביע על כמה נקודות.

האחת: רוב ככל בני הנוער בהתיישבות גדלים בפנימיות בהם "קבוצת השווים" מאוד מרכזית לעומת "הסמכות ההורית" שלפעמים כמעט לא תופסת מקום. כמו כן ילד שגדל עם חבריו מגיל צעיר מאבד קצת את "המסורתיות" של המשפחה, והוא נאלץ לחצוב לעצמו דרכים או לאמץ את דרכיהם של הדמויות המשמעותיות בישיבה תיכונית. לעומתו ילד שגדל בבית הוריו פחות מתמודד עם שאלות של זהות ומקומו בעולם ותחושת הביטחון הטבעית במקום שלו נמשכת עד גיל מאוחר יותר.

השניה: האופי של הנוער בהתיישבות הוא הרבה יותר אשכנזי שכלתני לעומת הנוער בערי הדרום שהאופי הוא הרבה יותר ספרדי ריגשי ומשפחתי.

שלישית: הנוער בהתיישבות חי רוב הזמן בתוך חברה דומה והומוגנית והוא כמעט לא נפגש עם סוגים של אוכלוסיות שונות ומגוונות לעומת זאת בני הנוער בערים נפגשים כל הזמן אם מגוון גדול של אוכלוסיות בעלי מאפיינים שונים. ייתכן שהתוצאה של נקודה זו הוא עד כמה "המגזריות" ו"המיתוג החברתי" דומננטים בקרב בני הנוער. כמו כן ייתכן שזה משפיעה על תחושת אני "מלח הארץ" שכן תחושת הייחודיות מאוד חזקה כשאתה גדל ללא מפגש עם מגוון אוכלוסיות שונה. וייתכן שהנקודה האחרונה היא תוצר גם של המגורים בהתיישבות שתחושת השליחות יותר חזקה וכן הפוליטיקה הרבה יותר מעורבת בחיי היום יום.

הבשורה החינוכית הטמונה בהבדלים אלו היא שמפגש וסינרגיה בריאה בין האוכלוסיות השונות עשויה לתרום מאוד האחד לחברו וכך ליצור איזון שלם יותר באישיות של בני הנוער. את הסינרגיה הזו היא אני רואה מתרחשת בפועל בקרב הבוגרים בישיבת ההסדר גבוהה בקריית גת שיוצרת מפגש בריא ואותנטי בין בוגרי הישיבות התיכוניות בהתיישבות לבין בוגרי התיכונים הדתיים העריוניים, התוצאות היפות מעוררות אותי להציעה לציבור הרחב ואנשי חינוך לחשוב כיצד הם יכולים לייצר מפגשים וערבובים שיביאו ברכה לבניין האישיות של הנוער.

 

יאיר צפלביץ פעיל חברתי. מנכ"ל חברת טיולים "מרכז הארץ". מלמד בישיבת ההסדר גבוהה קריית גת

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
תגובה אחת מיין לפי
1
קירוב.לא קרב
ס.תחמן | 17-11-2019 18:39
בלי להידרש לנוסחאות ארוכות וארכאיות צריך לחבר ולחבב ציבורים שונים בישראל ובמיוחד לקרב בין ההתיישבות לפריפריה. בבחינת אנשים אחים אנחנו. דרך אחת היא פתיחת לשכות קשר של חברי כנסת .ביקורים משותפים. כנסים. צעדות. מחנות קיץ .והכל תחת הכותרת כולנו מדינת ישראל. לא תהיה עקירה נוספת.