אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

הרב פילבר: התורה מתנגדת לפמיניזם ורואה בו עבודה זרה

הפמיניזם הקיצוני והמתירנות בחברה המודרנית הביאו להעמדת הפרט במרכז, דבר שהביא להימנעות מהקמת משפחה והולדת ילדים, לבגידות בזוגיות וריבוי הגירושין, מפני שהתועלת האישית קודמת אצלם לאחריות עתידית. הרב פילבר לומד מפרשת השבוע, על מקומם הנכון של האיש והאישה.

הרב פילבר: התורה מתנגדת לפמיניזם ורואה בו עבודה זרה
  לא לפמיניזם הקיצוני. הרב יעקב פילבר

הגמרא במסכת שבת (סז ב) אומרת: "הוא בשמה והיא בשמו יש בו משום דרכי האמורי".

ופרש"י: "מחליפין שמותיהן זה בזה", שנותנים לאיש שם של אשה ולאשה שם של איש. ועל כך יש לשאול מה שלילי כל כך בהחלפת השמות, ומדוע העושה זאת יש בו מדרכי האמורי?

בספרו עין איה (שם) מסביר הראי"ה שמעבר להחלפה הפורמאלית של שם גבר לאשה ושם אשה לגבר, המעשה הזה הוא ביטוי להשקפת עולם, השקפה שיש לה השלכה על כל מהלכי החיים של האדם.

כי שתי השקפות עולם מהלכות בעולמנו, האחת כופרת ואחת מאמינה, ה"השקפה־המאמינה" מאמינה בבורא עולם שברא בריאה בעלת תעודה ויעוד, ויצר את האדם על פי גורלו להיות איש או אשה, וככזה עליו להיות שותף להשלמת הבריאה, על ידי מלוי החובות שהוטלו עליו על ידי ההשגחה העליונה.

אלא שבבחירתם החופשית בחרו רבים מבני אדם לכפור במלכותו של מי שאמר והיה העולם ולטעון "לית דין ולית דיין", ובמקומו להעמיד את האדם כריבון, והוא הקובע לפי חפצו איך ינהל את חייו, גישה שמביאה בסופה לתופעה של "איש הישר בעיניו יעשה" ובלבד שלא יפגע בזולתו.

לא שה"השקפה המאמינה" אינה מחשיבה את רצון האדם, אדרבא היא רואה בו את הכח המרכזי שבאדם, אלא שהיא עוסקת בעידונו והרמת ערכו, מה שאין כן ההשקפה ה"כפרנית" היא הולכת אחרי נטית הלב הנמשכת אחרי כל דבר הנראה מלבב ברגע מזדמן. ומאחר וחפץ האדם משתנה חדשים לבקרים על כן גם אורחות חייו ישתנו מעת לעת, ואם מהותו ותכונתו הטבעית יהיו מאוסים בפניו, הוא בקלות יבוא להחליפם במהות של אחרים.

מכאן אין פלא שהגבר מחליף את שמו, כלומר את מהותו וחלקו המיוחד לו בהגשמת החיים, לשמה של האשה, לתפקד בתפקודי האשה. וכך להיפך, כשהאשה מואסת בחלקה הנשי, היא מבקשת לתפקד בתפקודי הגבר, ואז היא מחליפה את שמה בשמו, מבקשת לתפקד בתפקודי הגבר, וההתנהלות הזו היא המאפיינת את ה"עבודה זרה", שאחת מהן היתה "דרכי האמורי".

מתכנסים בתוך האגואיזם האישי

גם בתקופתנו אנו רואים התנהלות הדומה ל"דרכי האמורי", אלו המחליפים את "שמו בשמה ואת שמה בשמו", שאין בפניהם דברים מחייבים מעבר למה שתבונתם האנושית אומרת להם, מה שהביא לתופעה של הפמיניזם הקיצוני, של המתירנות ושל שאר הגחמות המתחדשות חדשים לבקרים בחברה המודרנית.

במבחן התוצאה לא ראינו שהשינויים הללו הטיבו, לא עם הפרט ולא עם הכלל, לא השביחו את איכות החיים החברתיים, לא שיפרו את הזוגיות, לא שימרו את המסגרת המשפחתית, ולא חישלו את החוסן הלאומי.

נהפוך הוא, במבחן התוצאה אנו מזהים שיותר ויותר אנשים מתכנסים בתוך האגואיזם האישי שלהם, שהתחרות וההישגיות הן העומדות במרכז חייהם, מה שמביא להעמדת הפרט במרכז, דבר שהביא להימנעות מהקמת משפחה והולדת ילדים, לבגידות בזוגיות וריבוי הגירושין, מפני שהתועלת האישית קודמת אצלם לאחריות עתידית.

דוגמא להחלפת השמות מוצאים אנו גם באזהרת בתורה: "לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה, כי תועבת ה' אלקיך כל עושה אלה". במעשה הזה יש טשטוש ההבדלים החיצוניים שבין גבר לאשה, שהסכנה הקרובה ממנו הוא ניצול הדבר לזנות, כמו שפירש רש"י: "כלי גבר על אשה. שתהא דומה לאיש כדי שתלך בין האנשים, שאין זו אלא לשם ניאוף. וגבר שמלת אשה, לילך לישב בין הנשים".

ומעבר לסכנה הזו יש לטשטוש הבדלי המינים השלכה רחבה יותר, היא עלולה להביא את האדם לאורחות חיים היותר נלוזים, למחוזות שלא שערום אבותינו.

אך יחד עם זאת החובה להדגיש כי הצורך לשמר את יחודו של כל אחד מהמינים, את הגבר בשמו ואת האשה בשמה, אסור לו להביאו לידי ניצול, לחסום את התפתחות האשה ולמנוע ממנה את שוויון ההזדמנויות. המגבלות היחידות שעלינו להציב בנושא הגבר והאשה הן הנאמנות להלכה, ההקפדה על כללי הצניעות והקדושה, ואחריות לעתיד המשפחה והאומה.

על מעמד האשה כתב הרמב"ם (הל' אישות פט"ו הי"ט): "וכן ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון".

האישה בת חורין

והנה על אף שעל פניו נראה כאילו ההלכה הטילה מגבלות על תפקודה של האשה, האמת היא שבמקרים רבים לא זו בלבד שאין ההלכה מקפחת את האשה אלא ההיפך, היא נותנת לאשה חופש בחירה רחב יותר מאשר לגבר.

קחו למשל את חיובי הגבר מול חיובי האשה: הגבר חייב במצוות עשה שהזמן גרמן, חיוב שמכתיב לגבר את סדר היום שלו, בעוד האשה שפטורה ממצוות אלו היא פנויה לנהל את סדר היום שלה כרצונה.

כמו כן חובתו של הגבר בתלמוד תורה יש בה הכתבה לגבר מה עליו לעשות בזמנו הפנוי, בעוד האשה שאינה חייבת בתלמוד תורה היא בת חורין לעשות כרצונה בזמן שמתפנה לה, (ואם היא רוצה יכולה גם ללמוד בו תורה).

הגבר בהגיעו לגיל שמונה עשרה חייב לשאת אשה, ל"כבול" עצמו בהקמת משפחה ולפרנס אותה, בעוד האשה פטורה מכל זה, וגם כאן היא "בת חורין" לעצמה לעשות מה שלבה חפץ ואין עליה חובה להינשא או ללדת ילדים, וגם לאחר שבחרה בנישואין, גם אז היא אינה חייבת לעבוד ואילו בעלה חייב לפרנסה, ואם היא בכל זאת החליטה לעבוד והיא משתכרת יותר ממה שבעלה נותן לה, היא יכולה לומר לבעלה: "איני ניזונת ואיני עושה" (כתובות נח ב), ולנכס לעצמה את משכורתה מבלי לתת אותו לבעלה. כך שבמקרים רבים יש לאשה חופש רב יותר מאשר לאיש.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
5 תגובות - 5 דיונים מיין לפי
1
הדברים ידועים.
פיטר | 29-08-2012 12:32
2
דברי פי חכם חן
| 29-08-2012 12:52
3
התורה גם מתנגדת לפרסום דעות אישיות במסווה של "דעת תורה"
| 29-08-2012 16:01
4
למגיב המוביל
| 29-08-2012 21:36
חבל שהמגיב לא קרא את המאמר הדברים לא נאמרו על נשים הדורשות לא להיות מופלות -
5
לא נראה שהרב בכלל מכיר תפיסות פמניסטיות
נעמה | 29-08-2012 22:15