"החיים היו סיוט מתמשך, הרווחתי את חיי בחזרה"

המצב הבריאותי שלי היה מזעזע, הסכרת שלי הייתה בעננים, שקלתי 130 קילו יותר ממה שאני היום, עישנתי שלוש קופסאות סיגריות ביום, אני זוכר מצבים של בושה וחרדה, עברה בי לא אחת המחשבה לשים קץ לחיי

"החיים היו סיוט מתמשך, הרווחתי את חיי בחזרה"
  צילום אילוסטרציה. שאטרסטוק

אהרון פרנקל, לאחר שעבר תהליך ליווי צמוד ארוך של פעמונים ועבר שינוי דרמטי בחיים והפך לאדם שעוסק במיצוי זכויות ומסייע לרבים שזקוקים להכוונה בתחום, משתף:

"החיים שלי היו סיוט אחד מתמשך. אומנם טכנית אתה חי, אבל מבפנים אתה מרגיש גמור. הנושים והאנשים שאתה חייב להם כסף רודפים אותך ביום ובליל, כשאתה ער וגם בחלומות, יש רגעים בהם שקלתי ברצינות לסיים את חיי. אם פעמונים לא היו מושיטים לי יד רגע לפני ששקעתי בתהום, אני בכלל לא בטוח שהייתי פה איתכם היום".

היום הוא יכול להסתכל לאחור ולהביט על מה שעבר.

פסח מזמן לכולנו מחשבות על חירות ושחרור ממיצרים שונים. השעבוד לכסף מעסיק את מרבית מתושבי העולם המערבי ברמות כאלו ואחרות.

חירות אמיתית חייבת להיות מגובה בחירות כלכלית. אחרת, אנו מדמיינים שאנחנו בשליטה, אבל מהר מאד אנו עלולים למצוא את עצמנו משועבדים. לשעבוד יש כמה פנים. שעבוד לבנק, שעבוד למעסיק שלך, שעבוד לכרטיסי האשראי ולהלוואות חוץ בנקאיות, לחיפוש אחרי מבצעים, או סתם לתחושת עניות כוללת. עצמאות כלכלית מאפשרת לפנות זמן למטרות הערכיות והאמיתיות של החיים.

לאנשים שהסתבכו כלכלית בחובות, נראה שלהצליח להתגבר על חוב של כמה מאות אלפי שקלים זו משימה בלתי אפשרית. היאוש הוא מנת חלקם של אלפי אנשים שנקלעים לחובות כספיים ונמצאים בהליכי פשיטת רגל, אבל למתבוננים מהזווית של ארגון פעמונים הדבר ישים ופתיר. אפשר לצאת מזה!

אהרון פרנקל מעיד על עצמו שהגיע לפעמונים כמשפחה נתמכת. "וממשפחה נתמכת הפכתי למי שתומך ומסייע לזוגות אחרים. פעמונים הוציאו אותי ממעגל הנתמכים למעגל התומכים" הוא מספר.

"הסיפור האישי שלי ומה שחוויתי גרם לי להיות עירני כלפי הסביבה, לשים לב למצוקות סביבי ולהושיט יד. בעבודתי כיום, אני מלווה אנשים לביטוח הלאומי ולוועדות. לקחתי את הנושא של משפחות חד-הוריות להיות ה'בייבי' שלי ואני משתדל לסייע למשפחות שגם ככה חוו טרגדיה משפחתית לא פשוטה, לפחות את הפן הכלכלי אני מנסה להוריד מעליהם ומנסה לעזור להם לקבל את המגיע להם על פי חוק.

לפני לא הרבה שנים עמדתי אני עצמי בפני חובות של אלפי שקלים שקרו כתוצאה מהתנהלות כספית לקויה. חובות שלקחתי ואחר כך 'גלגלתי' אותם ולוויתי ממקום אחר על מנת לכסות את החוב הקיים, צברו ריביות ותפחו ונקלעתי למצב בו אני כל היום עסוק בלחשוב מאיפה אני משיג את ההלוואה הבאה. והכל פיקציה כי אין כסף קיים ביד, הכל 'על הנייר'. נכנסתי מהעניין למצוקה אמיתית.

המצב הבריאותי שלי היה מזעזע, הסכרת שלי הייתה בעננים, שקלתי 130 קילו יותר ממה שאני היום, עישנתי שלוש קופסאות סיגריות ביום, הייתי אדם תוקפני וכעוס. אני זוכר מצבים של בושה וחרדה, עברה בי לא אחת המחשבה לשים קץ לחיי. ממש ככה. אלמלא פעמונים אני לא בטוח אם לילדיי היה אבא היום.

בכך שהסובבים שלי שמו לב לקשיים שלי ולא התעלמו מהם, הפנו אותי לאנשים טובים בארגון פעמונים וכך לאט לאט בדרכים שונות הוציאו אותי מהבור שכריתי לעצמי. אני אדם שסיים חוב ענק לפני שלושה חודשים. אבל היום אני בחוץ ובענק, אני מסוגל לתמוך בילדיי, את החוב האחרון שלי סיימתי לפני שלושה חודשים. זו תחושת חירות אמיתית.

אם אתה פוגש אדם בקושי כלכלי מה אתה אומר לו?

כשאדם נמצא במצב כזה של שפל ואיבוד אמון בעצמו ובכלל, מה שהוא צריך זה שיחזירו לו את האמון הזה בחייו, שיזכירו לו את הטוב שיש סביבו, שיש סיבה לקום בבוקר, שהכל עוד יסתדר וזה עניין של החלטה. אני קורא לזה "החיוך של פעמונים" כי זה מה שנתן לי תקווה בזמנו.

כשהתחלתי ליפול פעמונים היו שם עם כתף תומכת והאמינו בי לכל אורך הדרך. ב"ה חיתנתי שבעה ילדים, יש לי 21 נכדים, יצאתי מכל המיצרים שלי. אני כמעט לא תלוי בתרופות, אני אדם נינוח, אני הרווחתי את החיים שלי בחזרה.

לשנה הבאה בני חורין | תרומים קמחא דפסחא לפעמונים ועוזרים למשפחות לצאת ממעגל החובות | לחץ כאן >>

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע