הדיון אודות נוכחות אבות בטקס בת המצוה של בנותיהן מחזיר אותי לימי ילדותי בבית הספר נעם, אבות רבים של בנות כתתי היו בכירי הרבנים בישיבת מרכז הרב, מייסדי בית הספר.
כאשר חגגנו את מסיבת הסיום של בית הספר היסודי עלתה השאלה אודות נוכחות האבות והאחים במסיבה. עד היום אני זוכרת שהדיון היה מביך ומשפיל בעבורי, לא הבנתי את פשרו, לבסוף נכחו האבות במסיבה, צפו בנו מציגות, מברכות ודורשות ואף ברכו אותנו.
אני מתבוננת באלבום התמונות המשפחתי, תמונות של הורי ממסיבת שבע ברכות בה יושבים יחדיו גברים ונשים צדה את עיני, החוגגים הינם תלמידיו של הרב צבי יהודה, מבכירי הרבנים של הציונות הדתית.
מה קרה לנו? איך הגענו למצב בו אבות אינם יכולים לצפות בבנותיהן בנות ה12? מה מניע את ההקצנה?
הצורך להידמות לחברה החרדית, תסביך הנחיתות מולה, ההתמודדות עם עולם מתירני- כל אלה יוצרים עיוות שלא ניתן להשלים עמו. ההפרדה הקיצונית יוצרת הבניה של הבנות הצעירות כנשים מפתות והבניה של האבות כקלים להתפתות, זו הבניה מסוכנת שיוצרת עיוותים לטווח ארוך בבניית הזהות הנשית בקרב מתבגרות דתיות.
זו לא צניעות אמיתית
בת מצוה היא טקס מעבר, טקס שנחגג במסגרת משפחתית וקהילתית. בקהילות איטליה נהוג היה לקיים טקס קהילתי משותף לבנות המצוה בבית הכנסת בלוויית המשפחה, החברים וחברי הקהילה.
בנוסח התפילה לבת המצוה שמקורו בקהילות טורינו ומילאנו מופיעה התייחסות לקבלת המצוות בהקשר הקהילתי "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שגמלני כל טוב והחייני וקיימני לזמן הזה לבא באנשים ולקבל עול מצוותיך…", קבלת עול המצוות מתקיימת בהקשר קהילתי, הטקס מסמל את קבלתה של הבת כחברה בוגרת בקהילה "לבא באנשים", אבות בכלל אנשים הם.
שיח הצניעות החותר להפרדה מועצמת עושה עוול בראש וראשונה עם הצניעות עצמה, זהו שיח צניעות כוזב, זהו שיח שמעצים את מקומה של המיניות בחברה הרבה מעבר למקומה הטבעי, זהו שיח של צביעות יותר מאשר של צניעות.
זהו שיח שמתמקד בשאלה "מי מקפיד יותר?" מעין תחרות בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין החברה החרדית.
כל קשר בינו לבין צניעות אמיתית הינו מקרי בהחלט. צניעות במהותה מתייחסת ליכולתו של האדם לפנות מקום לזולתו, לצמצם את עצמו כדי לאפשר לזולת להתקיים. שיח הצניעות הכוזב מתנהל תוך השתלטות על המרחב וביטול ערכיו של הזולת, של מי שאינו אני.
הם לא הרוב
רק לפני כשבוע התפרסם סקר שנעשה באפרת המתייחס לאחוז המתנגדים להשתתפות אבות בהופעת בנותיהן בחוגי מחול. המתנגדים יצרו רושם שהם הרוב בעוד שבפועל הסתבר שהם מהווים רק שליש מכלל ההורים. זהו שיח כוזב משום שדובריו נוטים ליצור את הרושם שהם הרוב ושהם משמיעים את קול האמת, את הקול הערכי והדתי. זו לא אמת. האמת היא שמול ערך ההפרדה עומדת עגלה מלאה בערכים- ערך של צניעות, של כבוד לזולת, של משפחתיות, של קהילתיות, של שיח מכבד ושוויוני , של שיח נקי מהחפצה מינית של ילדות נערות ונשים.
באחד מבתי הספר הממ"דים התורניים אמרה המורה לבנות כתה ו' כי אסור להן לרקוד במסיבות בת מצוה פרטיות כאשר אין מחיצה בזמן הריקודים. זהו ביטוי למגמת ההשתלטות של החברה החרד"לית על סביבתה. החברה החרד"לית התחילה את דרכה כחברה מתבדלת בהקמת רשת בתי ספר תורניים ונבדלים ממערכת החינוך הממ"ד, בהמשך דובר על הצורך להתנחל בלבבות ולהשתלב בחברה הישראלית.
היום אנו עדים לנטישת מגמת ההשתלבות לטובת מגמת השתלטות. השתלטות וצניעות הם מושגים סותרים. מוטב לכולנו להשקיע אנרגיה בויסות ושליטה עצמית ולהימנע מהשתלטות על המרחב החינוכי והקהילתי באופן שרומס את בעלי העגלות הפוסעים לצדנו או מולנו על הגשר.
==
אילת וידר כהן, היא יו"ר הועד המנהל של ארגון 'קולך'.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
