החל מהצהריים-החורף חוזר: התחזית המלאה- בפנים

סוף השבוע הקרוב מביא עמו את החורף כשגשמים מקומיים צפויים לרדת ברוב אזורי הארץ. בתחילת השבוע ירידה נוספת בטמפרטורות. התחממות- רק בשני. התחזית המלאה- בפנים

החל מהצהריים-החורף חוזר: התחזית המלאה- בפנים
  (צילום: יונתן זינדל/ פלאש90)

החורף חוזר.

סוף השבוע הקרוב מביא עמו את החורף עם חשש לשטפונות בדרום ובמזרח.

היום (שישי) מזג האוויר יהיה מעונן חלקית, כאשר בשעות הצהריים צפויים לרדת גשמים מקומיים שילוו בסופות רעמים,. הגשמים צפויים לרדת מספר שעות כך שצפוי ערב שבת חורפי וגשום.

(צילום: מיכאל קישון באדיבות דוברות התנועה הקיבוצית)

הטמפרטורות החזויות להיום והלילה:

קריית שמונה 14-25, צפת 12-19, טבריה 16-28, חיפה 17-25, תל אביב 16-25, ירושלים 12-21, באר שבע 13-25.

מחר תחול ירידה קלה בטמפרטורות. ויהיה מעונן חלקית עד מעונן. גשמים מקומיים יירדו ברוב חלקי הארץ עם חשש לשיטפונות באזורים המועדים.

ביום ראשון יהיה מעונן חלקית עד מעונן וירד גשם מקומי, בעיקר בצפון הארץ ובמרכז. ביום שני, תחול התחממות קלה ויהיה מעונן חלקית עד בהיר.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 1 דיונים מיין לפי
1
בתקופת הבחירות ובעיקר לאחר
בתקופת הבחירות | 09-11-2018 11:30
בתקופת הבחירות ובעיקר לאחר היוודע התוצאות והעימותים הפוליטיים לקראת הסיבוב השני של הבחירות לראשות העיר, הולך ומתפתח בציבור החרדי שיח של שקר שטרם היה כמותו. תועמלני מפלגות מסויימות אינם נרתעים לפעול בדבר והיפוכו בנשימה אחת, ולדברר עמדות סותרות במצח נחושה לעיני כל ישראל. מחמת קוצר היריעה לא נציג את כל מצעד הכזבים במלואו, ונתייחס רק לנושא האקטואלי שעומד על הפרק: מסע התעמולה של הקליקה הנכלולית העומדת מאחורי משה ליאון לראשות העיר, הפרוייקט הפוליטי/נדלני שמאחוריו שורה של דמויות אפלוליות ומסואבות, שבחרו לעטות על עצמם תחפושת קנאית ולהפיק קמפיין כוזב בנוסח הצילו את קדושת ירושלים. אז בטרם יצרבו עיני הציבור מזריית החול המאסיבית, כמה עובדות ותובנות מתבקשות: 1. זכרון קצר-מועד: מה קרה בסיבוב הראשון. מוזר שצריך לרענן את הזיכרון מארועים דרמטיים שאירעו לא לפני שנים רבות, אלא רק בשבועות האחרונים. מפלגת האחות של 'דגל התורה', הלא היא 'אגודת ישראל', הציגה מועמד מטעמה לראשות העיר. היא יצאה בקריאה לדגהת, שמהווה שותפה פוליטית מלאה שלה וצועדת איתה יד ביד (בכנסת ובמרבית הרשויות המקומיות), וכן למפלגת שס שאף היא נחשבת חלק מהלובי הפרלמנטרי החרדי ושותפה קבועה בתיאומי עמדות בדיוני הכנסת – לתמוך במועמד לראשות העיר. ערב יוכ גילתה מפלגת אגוי, כי דגהת ושס החליטו במודע לחסל את סיכוייו של המועמד שהציגה אגוי ולהעביר את קולותיהם למועמד-קש שנודע כאחד מבכירי מפלגת 'ישראל ביתנו' ואיש סודו של העומד בראשה השר אביגדור ליברמן עוכר ישראל– אלה שנודעו כמי שמובילים עשרות בשנים אג'נדה אנטי-דתית מובהקת על כל צעד ושעל. וכאן הבן שואל: מדוע החליטו אז במחי-יד לחסל את סיכוייו של מועמד אגוי? איך נשכחה אז הסיסמא של הצילו את קדושת ירושלים? לאן היא נעלמה? הרי לדגהת ושס אין כל נימוק הגיוני להשיב על הזעקה הנשמעת מפי ראשי אגוי, כי מי שדואג וחרד לקדושת ירושלים לא היה צריך להוציא 'חוזה חיסול' על המועמד החרדי שהוצג מטעמם, ואם הם כל כך דואגים לקדושת ירושלים מדוע לא העדיפו אותו על פני המועמד חובש הכיפה הסרוגה המייצג את הפוליטיקאי שנחשב עשרות בשנים כחלום הבלהות של היהדות החרדית. אם לא די בכך, החיסול הממוקד היה רק שלב ראשון. ערב סגירת הרשימות התברר כי אנשי דגהת הגדילו לעשות: הם עשו צעד מרחיק לכת נוסף והציבו את הקומבינה של ליברמן-דרעי-ליאון על ראש שמחתם, עד כדי כך שהדבר שימש בפיהם עילה מוצהרת לפירוק השותפות עם אגוי גם ברשימה בי-ם. כפי שפורסם, במהלך המומ הודיעו נציגי דגהת כי הבעיה איננה פתרון בעיית היחס הפנימי ברשימה, וכי על אף שיוכלו להסכים להצעות של אגוי ללכת לקראתם בענין חלוקת המקומות ברשימה, הם עומדים על פירוק השותפות מסיבה אחרת לגמרי: דרישתם הנחרצת להציג את ליאון בתעמולת הבחירות כמועמד רשמי מטעמם במקום מועמד אגוי. משמע, לא זו בלבד שהחליטו להפנות עורף למועמד חרדי מטעם המפלגה השותפה, אלא אף ביצעו מחלוקת לוהטת ופילוג דרמטי שהביא לפירוק השותפות ולהעכרת האווירה ביניהם, והכל כדי לעמוד על דעתם לפיה קדושת ירושלים אינה הנושא, כי מה שבאמת הרבה יותר חשוב זה הצילו את קדושת ליאון. וכמובן שכל השאלות הללו מתעצמות לנוכח הטענה העובדתית שמציגים עתה ראשי אגוי, כי תוצאות הבחירות בסיבוב הראש… 2. תירוצים מגוחכים למיזם הנכלולי באותם שבועות התפתלו דוברי דגהת להנפיק שלל תירוצים יצירתיים כדי להצדיק את עמדתם. בראש ובראשונה הנימוק הענייני, המוסרי והרוחני: ככה החלטנו וזה מה שיהיה! אגוי לא יכתיבו לנו מועמד ויבקשו שנתמוך בו בשם 'האחדות' ו'האחריות'. בקיצור, לא רק 'קדושת ירושלים' יכולה להמתין בצד, אלא גם שיקולי הלויאליות והאחדות. למה? – ככה זה וזהו זה. הבעיה היא שרק לקראת הסיבוב השני נזכרו בשיקולי הלויאליות, האחריות והאחדות וכו', והם מצהירים עתה בראש מסע התעמולה: די לחשבונות קטנוניים, הגיעה הזמן לגלות אחריות ולהעדיף את האחדות החרדית, כי בעצם, אתם ידידינו לשעבר מאגוי, הלא אנשים אחים כולנו, ומה זה משנה אם המועמד שלי או שלך, הרי זה באמת ממש לא משנה לאחר שדאגנו להעיף את המועמד שלכם כדי שנוכל לדרוש שתתמכו במועמד שלנו… תירוץ נוסף, שהושמע בראש חוצות עי תועמלני דגהת ושס: אסור להציב מועמד אשר עלול למשוך אש. כל מועמד שיוצג באופן מוצהר כמי שמייצג את האינטרס החרדי – יספוג גלי התנגדות עזה מהרחוב החילוני והתקשורת הכללית – בשלב ראשון במערכת הבחירות, ולאחר מכן בעת ניהול העיריה בפועל. מועמד כזה ישמש מוקד ללחצים בלתי פוסקים כמי שנכנע לחרדים, ויתקשה להעביר החלטות, הרבה יותר ממועמד של מפלגה חילונית, שמצטייר כמישהו כללי ולא סקטוריאלי, שמייצר קואליציה כלל-פוליטית ומצרף אליו לקואליציה גם סיעות חרדיות. זו היתה התזה שנוצרה בשלב מסוים כדי להנפיק אידיאליזציה ורקע 'עקרוני' להתנגדות הפוליטית של דגהת למועמד אגוי. כנגד זה טענו אנשי אגוי, כי לפחות במערכת הבחירות הוכח שמועמדם ידע ללכת בין הטיפות ולהציג עצמו כמי שישמש ראש עיר של כולם בלא לעורר התנגדות חילונית. כך או כך – אין בכוונתנו להתמקד בנושא הפרסונלי, אלא בעצם הטיעון שבו נתלו אנשי דגהת ושס כאמתלה שתצדיק הצגת מועמד לא-חרדי מטעמם. כי מה שקרה בסופו של דבר, גלוי וידוע לכל: דווקא המועמד ליאון הוצג בקול רעש גדול כמועמד סקטוריאלי, שכן באמת אין מאחוריו אפילו בדל של קונסנזוס כלל-ציבורי, ואפילו אין לו סיעה חילונית-כללית משל עצמו, אלא הוא משמש אך ורק מועמד של שתי מפלגות חרדיות. ואם לא די בכך, החלו בשבוע האחרון תועמלניו של ליאון לנהל קמפיין חרדי מובהק, שבעיני החילוניים מתפרש כהכרזה של מלחמת תרבות ומתיחות לקראת הכרעה דרמטית בשאלה מי ישלוט בירושלים, על כל ההשלכות הכרוכות בכך – כל התופעות שמפניהן הזהירו רק לפני שבועות ספורים דוברי דגהת כי רק מועמד אגוי הוא זה שיגרום לכך! נמצא שבסוף מה שקרה זה תרתי לריעותא: גם מועמד שבאמת רחוק מלהיות חרדי, ואף פועל כשליח נסתר של ליברמן, וגם משמש מוקד למיתקפה חילונית נגד מועמד סקטוריאלי של מפלגות חרדיות שאין לו אפילו מפלגה משלו. אז אם ממילא התברר שנגזר לספוג לבסוף את האש נגד מועמד החרדים שמנסה לכבוש את העיריה, אז מה היתה ההצדקה לפסול את מועמד אגוי ומדוע לא היה עדיף כבר מועמד חרדי. ואם עכשיו מתהפכים דוברי דגהת וטוענים כי אפשר וצריך להתעלם מהמיתקפה התקשורתית ובלבד שייבחר מועמד שלנו – אז למה השתמשו בתירוץ השקרי הזה כדי לטרפד את מועמדותו של נציג אגוי? שאלות ללא מענה, שמציגות שוב את הגישה הדו-פרצופית במיטבה. 3. מי אתה משה ליאון במסגרת קמפיין ה'גיוואלד' העכשוי, שבו תועמלני ליברמן-ליאון משתמשים במוטיבים 'קנאיים' ומביעים חרדה ודאגה ל'קדושת ירושלים', נשמעת טענה כאילו מבין שני המועמדים יש להעדיף את שליח 'ישראל ביתנו' – כי הוא לפחות 'מועמד דתי' והשני הוא חילוני. כל יהודי חרדי ששומע את ההתפעמות מהכיפה הסרוגה הקטנה של ליאון, חש גיחוך. בלי קשר למידת הדתיות שלו בחייו האישיים, שאינה ידועה לנו, הרי שלהציג אותו כמישהו שיש לו יתרון ועדיפות כראש העיריה על פני המועמד השני, זו הסתכלות שטחית ומגמתית. לא שאנחנו מתלהבים מהמועמד האחר. בכלל לא. גם הוא מעורר חששות כבדים, ובאם ייבחר יהיה צורך לטכס עצה כיצד למנוע פגיעה בענייני הדת ולדאוג לצרכי הציבור החרדי, ולהבטיח זאת בהסדרים פוליטיים וכדו', כפי שעשו כל המפלגות החרדיות בקדנציה האחרונה עם ראש העיריה היוצא, שאף הוא היה חילוני מובהק ובעל גישה ליברלית, וכשם שעושים זאת בכל עיר ועיר שבה נבחר מועמד חילוני לראשות העיר. כל מה שיש להדגיש הוא, שאין כל הבדל מהותי בין השניים, ואין אחד מהם שנושא 'תעודת כשרות' יותר מעמיתו. הדברים כבר נתפרסמו מעל דפי בטאון עולם התורה ובכלי התקשורת בשנים האחרונות, ואין צורך לחזור עליהם: משה ליאון היפנה עורף לציבור החרדי בכל נסיון אלמנטרי למנוע חילולי שבת, ליאון תמך ברפורמים, סירב לפעול נגד מתחמי תועבה ופריצות, ועוד כהנה וכהנה. גם מבלי להלאות את הקורא בדוגמאות, אין ספק שליאון נודע מאז ומעולם כשליח נאמן של אביגדור ליברמן, שהאג'נדה שלו ידועה זה מכבר. ליאון היה גם הנציג שלו בצוות המומ הקואליציוני שגיבש בשנת תשעג את המצע של ממשלת לפיד דאז, והוא היה זה שניסח את ההחלטה להעביר את חוק הגיוס הראשון (שכנגדו יצאו כל המפלגות החרדיות בטקסי 'קריעה' וכדו' במערכת הבחירות הקודמת ניהל ליאון קמפיין מקביל בקרב חנויות 'דבר אחר', כמיטב 'המסורת' של מורו ורבו אביגדור ליברמן. בנוסף, בעבר הסית ליאון נגד הקצאת משאבים לציבור החרדי, כמו גם נגד קריטריונים בסיוע לדיור שלטענתו מעדיפים את הציבור החרדי ומכבידים על הצעירים החילונים! אז לא מדובר בדאגה לאידישקייט אלא לנציג הקליקה הפוליטית: הצילו את קדושת ליאון. 4. מהו חילוני ומיהו דתי משה ליאון נודע אפוא במעשיו שרחוקים מלהגדירו כנציג דתי. בכל השנים התברר כי כח המשלח בשליח, וליאון נזהר מלפעול נגד האג'נדה של משלחו אביגדור ליברמן שרי. עד החודשים האחרונים עוד הצהיר משה ליאון בריש גלי: 'מתחם התחנה' יישאר פתוח וימשיך לחלל שבת. אלא מאי? – יש לו כיפה על הראש… הצביעו למען הכיפה! ההיתממות הילדותית הזהו, שמתפעמת מכל חובש כיפה, הינה תופעה חדשה. הרי מאז ומעולם היה ידוע, כי פוליטיקאי לא נמדד לפי הכיפה שעל ראשו או גינוני נימוסין שלו בענייני דת ומסורת. לפי הגישה החדשה היו לנו הרבה פוליטיקאים דתייים כאלה ואחרים, גם במפלגות חילוניות מיליטנטיות. למשל, שי פירון ואלעזר שטרן מ'יש עתיד'. גם הם הציגו לראווה את הכיפה שלראשם. אז אולי גם הם הצליחו לעמוד בקריטריון של מועמד דתי אליבא דמפלגת דגהת, ואם כן זה רק ענין של זמן עד שיעמידו אותם כמועמדי הציבור החרדי לראשות העיר ירושלים, ינופפו מאחוריהם בשלטי הצילו את קדושת ירושלים וירקדו סביבם בזימרת פעם אחת ולתמיד. ממתי הציבור החרדי מגדיר כל פוליטיקאי חובש כיפה כדתי, רק משום שאולי שומר שבע מצוות בני נח, ואפילו אוכל חמין בשבת ולביבות בחנוכה, ובוודאי שאינו מחמיץ אמירת הלל בברכה ב'יום העצמאות'. ושיא החוצפה, שהאזהרות המלוות בגלגול עיניים צדקני מפני מועמד חילוני ושלטון השמאל, נשמעים מפי אלה שהכתירו במעגלי שמחה מועמדת חילונית של חוגי השמאל בחיפה וריקדו סביבה בפריצות מחרידה ובשירת ועשית כלל אשר יורוך. אז מתברר כי בעצם שמאל חילוני זה לא ככ נורא מבחינת דגהת. פשוט הכל תלוי ב'דיל' הפוליטי. כאן זה גיוואלד ושם זה שמחה וששון. ומה ישיבו בדגהת לטענת נציגי אגוי, כי בימים אלה ממש, בהם נשמעות האזהרות מפני חילול השם הכרוך בהצבעה למועמד חילוני והעדפתו על פני מועמד חובש כיפה סרוגה, מכריזים בדגהת כי בצפת יסרבו להצביע בסיבוב השני למועמד חרדי של אגוי ויעדיפו מועמד חילוני גמור. כל מילה נוספת מיותרת. הנה כי כן, מדובר בצביעות מעוררת קבס, שמהווה זלזול באינטלגנציה של הציבור. 5. בעקבות קמפיין שטיפת המוח כמדומה שניתן להסתפק בכל מה שנכתב עד כאן, כאשר אפשר להוסיף על כך עוד כהנה וכהנה, אך די במה שנאמר כדי להגיע למסקנה כי לפנינו שני מועמדים חילוניים, אחד חובש כיפה ואחד לא, שניהם עוסקים באג'נדות חילוניות, כל אחד בדרכו ובסגנונו. אף אחד מהם לא יציל את היהדות החרדית ושניהם רחוקים מהשקפת עולמנו. ועל כן, גם אם תישמע טענה כי יש להכריע על דרך הרע במיעוטו, אבל כאמור במקרה זה כלל וכלל לא ברור מי הוא בעצם הרע במיעוטו. כך לגבי כל יהודי חרדי באשר הוא, ובפרט בנוגע לציבור בני התורה הצועד לאורו של מרנו ורבנן הצדיק הגדול והקדוש רבנו מרן ה'דרכי שמואל' זיעא ויבדלא גדולי התורה שליטא. כבר במערכת הבחירות הקודמת, לפני חמש שנים, הורה מרן זצוקל, כי אנו חייבים להיות ממוקדים ללא הרף בסכנה המרכזית המאיימת על קיום היהדות, ולכן גם בשיקולינו בענייני העיריה וכדו', איננו שוכחים כי על ראש דאגתנו תן לנו יבנה וחכמיה, ומי שהוא ידא אריכתא של ליברמן הלוחם הגדול למען גיוס בני הישיבות, אינו יכול לקבל את תמיכתנו. בפרט שבשנים האחרונות למדנו כי גורמים פוליטיים חרדיים, בפרט בצמרת דגהת ושס, מסייעים מאחורי הקלעים לכל המגמה של גזירת הגיוס, ובמקביל משמשים סוכני-משנה לכל המזימות לשינוי פני היהדות החרדית, תוך הפלת תרדמה, אדישות וקרירות – ואותם פוליטיקאים הם שמובילים עכשיו את שליחו של ליברמן בנסיון להשתלט בצוותא על המימסד העירוני בירושלים ולהשתמש בו ככל למימוש מזימותיהם בצוותא. מלבד כל זאת, הרי אותם גורמים הרודפים במשותף את ציבור בני התורה, מנסים לפגוע בו בכל דרך אפשרית, ולכן לא היה מקום אפילו לתחילת דיון האם ניתן לסייע בידי רודפינו ומשנאינו. ניתן להגדיר זאת כך: אמנם, בוודאי שאסור לתמוך במועמד כלשהו שמתנגד לכניסת מוסדות חרדיים לשכונות מעורבות/מתחרדות – אבל כאן מדובר על כאלה שלוחמים נגד זכות הקיום שלנו גם בשכונות חרדיות! למותר לציין שגם כל חוג חרדי אחר לא היה נותן יד למי שמכריז בגלוי כי יפעל להחרימו ולפגוע בו בכל דרך אפשרית, כשהוא בא לבקש תמיכתו רק בסיטואציה פוליטית אקראית שבה הוא צריך את קולותיו, תוך השמעת סיסמאות ריקניות של אחדות למען קדושת העיר. כשהנדון הוא ביחס אלינו, אותם פוליטיקאים אינם דנים אף בשאלות בנוסח 60-40 או 70-30 וכדו', אלא מדובר על נסיון ברור ורצוף (שנכשל בחסדי שמים) להכחיד לגמרי את קול האמת. מבחינת אותם פוליטיקאים, מדובר בציבור שלא מגיע לו כלום, אפס, שום דבר, אין להם זכות קיום, יש להטיל עליהם חרם ונידוי ושמתא, להשמיד להרוג ולאבד, עד הישמדם! (כפי שכתבו במפורש באחד ממאמרי השיסוי שלהם). אז גם אם היה מקום לתמוך בהם מבחינה השקפתית, היתה מתעוררת במלוא תוקפה גם השאלה היאך ניתן לתת יד למבקשי נפשנו. כי אמנם, את מסע הרדיפה הם יעשו ממילא ובכל מקרה, אבל לבקש מאיתנו גם לחפור את הקבר במו ידינו – זה יותר מדי. כאמור, כפי שהוסבר בהרחבה, גם בלא שיקול זה, אין כל מקום מבחינה עקרונית לתמוך בשגרירו של אביגדור ליברמן והקליקה שלו. אלא שכאשר מתבוננים מי הם הידידים המבקשים את תמיכתנו, מבינים שאפילו אין מקום לדיון כלל. נמצא, שכל עוד אין הוראה אחרת מפי רבותינו שליטא, אז אין להתפתות לתעמולה הכוזבת של שגרירי ליברמן שרי ושות' כאילו משום קדושת ירושלים יש להעדיף מועמד מסוים. כי בכל מקרה, את מסע השקרים המתחולל ברחוב החרדי יש לנפץ. לא מדובר בקדושת ירושלים, אלא בקדושת המועמד, שלוחא דאביגדור ליברמן שרי. עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס.
תגובה
דורון | 10-11-2018 18:09
למי יש כוח וסבלנות לקרוא את כל מה שכתבת? ומה שכתבת,מה זה קשור לכתבה?