יש תופעות ומעשים שנכון להזדעזע מהם, והעתירה שהגישה תנועת "קולך" לבג"צ נגד הרבנות הראשית בדרישה להתיר טבילת רווקות היא מסוג המעשים האלה בדיוק. היכולת הנפשית לחוש זעזוע היא אמנם קשה להשגה וליישום בדורנו המשופע בשערוריות, אבל הפעם חובה עלינו להתנער למען הבריאות הנפשית הציבורית שלנו, ולמען התורה בכלל.
איך אנשים שמחשיבים את עצמם נאמנים לתורת ישראל מעלים בכלל בדעתם אפשרות כזאת? איך אפשר לנסות לכפות באופן כוחני על הרבנות הראשית לפסוק הלכה נגד מה שהתקבל ונפסק להלכה בעם ישראל למעלה מ-700 שנה, ועוד באמצעות הבג"צ, שאיננו סתם לא דתי, אלא נלחם כבר שנים בכל דבר יהודי במרחב הציבור והפרטי?! האבסורד שבדבר זועק לשמיים פשוטו כמשמעו.
אם היה מדובר בעתירה של "שלום עכשיו" – ניחא – זו אומנותם, וחורבנה של התורה ופירוקה של ההלכה – זה האינטרס המובהק שלהם. כאן מדובר באנשים אשר בשם ההלכה פונים אל בג"צ – ונגד מי? נגד פוסקי ההלכה עצמם. רוממות התורה בגרונם, וחרב בג"צ בידם.
הרמב"ם פסק שכל מי שפונה לבתי משפט השופטים על פי דינים שאינם של התורה כשיש לו אפשרות אחרת "הרי זה רשע וכאילו חרף וגדף והרים יד בתורת משה רבינו" (הלכות סנהדרין כו, ז). ברם, גם הרמב"ם לא העלה על דעתו שיהודי יפנה לבית משפט לא תורני שלא בשביל תועלת פרטית, אלא נגד פוסקי ההלכה בניסיון לכפות עליהם על-פי חוקים חילוניים לשנות את ההלכה ולעקור את תקנות החכמים!
אמת, שלמערכת המשפט הישראלית שני צדדים שאחד מהם כשר, ולגביו נוגע הכלל "דינא דמלכותא דינא". עם זאת יש לה גם צד פסול בתכלית והוא בא לידי ביטוי בכל מצב שבו היא מתנגשת עם דיני התורה ומבטלת אותם. כאשר מציבים את התורה עם מערכת המשפט בעימות חזיתי בוודאי שאין שום עמידה למשפט האזרחי – "ואין צריך לומר אם גזר המלך לבטל מצוה, שאין שומעין לו" (רמב"ם, הלכות מלכים, פרק ג, הלכה ט)
תנועת "קולך" טוענת בעתירתה שנשים רווקות רוצות לטבול "כחלק מאמונתן הדתית ועבודתן הרוחנית" (אתר קולך). האם "אמונה דתית ועבודה רוחנית" פרטית מצדיקות מעבר על ההלכה הפסוקה? הרי זה תרתי דסתרי.
אמונה דתית ועבודה רוחנית בעם ישראל – משמעותן היא לחיות על פי ההלכה דווקא, ולא להתאים את ההלכה לרצונות הפרטיים, גם כאשר מדובר ברצון רוחני, ואפילו יהיה זה רצון נשגב וטהור. נאמר בעתירה שהנשים הללו נאלצות לשקר ולהעמיד פנים שהן נשואות או לטבול במעיינות, והרי זו בדיחה עצובה! הרבנות מונעת מן הנשים לעבור עבירה על תקנת חכמים, ולכן הן נאלצות להתאמץ לשם כך. למה לא עולה על הלב המחשבה, שהן צריכות לחזור בתשובה על רצונן לעקור את תקנות החכמים ולפעול בניגוד להלכה?
ושוב יש להדגיש: כל הבירור הרוחני הזה רלוונטי וחשוב ברמת הפרט – ברמתן של אותן נשים רווקות המעוניינות לטבול בניגוד להלכה. לעומת זאת, כאשר הרצון הפרטי הזה הופך לניסיון לכפות על כל עם ישראל שינוי של ההלכה באמצעות הכלי החילוני והאנטי תורני של בג"צ – הדבר הופך מבעיה פרטית של נשים אלו עם ההלכה, לתופעה שאין לה אח ורע!
גם הרפורמים (בדרך כלל) לא ניסו להכריח את הרבנים האורתודוקסים לפסוק בניגוד להלכה המקובלת, ואילו כאן אנשים הטוענים שהם אורתודוקסים מנסים לעשות בדיוק את זה, וזאת לא במסגרת קהילתית כמו בגלות, אלא בקנה מידה לאומי.
אני באמת מתקשה מאוד להבין איך אנשים עם יומרה ליראת ה' בליבם יכולים ליזום דבר שכזה. עולם היהדות לא יכול להיות הפקר, ואי אפשר לטעון טענות "הלכתיות" ולגבות אותן באגרופי בג"צ. אי אפשר לומר שאתה נאמן להלכה, כאשר נקודת המוצא שלך היא שאתה מפר אותה אם היא לא נפסקה כבקשתך.
לצערנו הרב, בהיעדר סנהדרין, ובמצבה המרוסק של התורה, הגבולות של היהדות והלכותיה רופפים בידינו. עם זאת, הם קיימים, וכאן הם נחצו. פעולה זו של תנועת "קולך" הופכת אותה ללא לגיטימית מבחינה תורנית.
==
אליהו בן אשר הוא אברך בישיבת ההסדר "אור וישועה" – חיפה.
אם בכתבה נמצאה טעות או פרסומת לא ראויה. דווחו לנו >
