עדויות לוחמי תש"ח: כך שיחררנו את העיר עכו

את העיר עכו שחררו קרוב מאוד להכרזת המדינה בה' באייר. שניים מן הלוחמים יואב רוזנבלום ודוד אקהויז, מספרים על הקרבות, על שחרור העיר והריצה לתא הגרדום בכלא עכו שם נתלה אבשלום חביב הי"ד בן דודו של יואב. על הקמת המדינה, הם שמעו במקרה במשאית בדרך לקרב. גבורה יהודית.

עדויות לוחמי תש"ח: כך שיחררנו את העיר עכו
  לוחמים בתש"ח, בגליל התחתון (ויקיפדיה)

השעון הורה על השעה אחת עשרה ומולי ישבו שני אנשים מיוחדים במינם.

ניתן אולי להבחין בגאוותם הלאומית, בנאמנותם לארץ ולמולדת, בנחישותם, אבל קשה יהיה לזהות בהם את עברם. את היותם וותיקי הלוחמים לשחרור הארץ, אלה שבזכות לחימתם אנו עושים קניות, שותים קפה, רואים סרט בקולנוע.

הכירו את דוד אקהויז ויואב רוזנבלום מגדוד 22 – חטיבת כרמלי, ששחררו את עכו ומקומות נוספים בארץ.

חטיבת כרמלי היתה אחת משש חטיבות בהגנה אותן הקים דוד בן גוריון בשנת 1947. גדוד 22 בחטיבה היה מורכב ברובו מסטודנטים בטכניון, ותיקי חיל שריון ומגויסים מהעיר חיפה. תפקידו העיקרי של הגדוד היה אבטחת תנועה בחיפה, פעולת הגמול בנשר ומבצע בן עמי, ולאחר הקמת צה"ל – קרבות משמר הירדן ומבצע חירם. מפקד הגדוד היה מרדכי מקלף.

אחד החיילים בגדוד היה אליעזר הגר, שהיה אז אברך צעיר, היום הוא מוכר בתור האדמו"ר מסערט ויז'ניץ. האברך הצעיר השתתף בקרבות על רמת יוחנן ובאחד מהם אף נפצע, עד היום הוא מוכר כנכה צה"ל. עד היום האדמו"ר בקשר עם יואב שהיה מפקדו הישיר בחטיבה.

ספרו לי על הקרב, בבקשה.

יואב: "נתחיל במבצע, שהגדוד שלנו פעל בו כמה ימים לפני שחרור עכו. ידעו שצבאות ערב עומדים להתקיף אותנו עם הכרזת המדינה והחליטו להוציא את הילדים משלושה קיבוצים בסביבה. איך עושים את זה? היינו צריכים להגיע לגליל המערבי. הגליל המערבי היה חסום על ידי עכו."

באותם ימים חיפה כבר שוחררה וכל הערבים ברחו לעכו.

"עכו נשארה בידיהם, עיר מוקפת חומה, שהגנה על הערבים, היה צריך למצוא דרך לשחרר אותה ולהוציא את הילדים מהקיבוצים."

על הכרזת המדינה שמענו במקרה

יואב ממשיך לדבר בהתלהבות ודוד יושב בצד ומאזין, "יום אחד, לפני הכרזת המדינה העלו את הגדוד שלנו לאוניית 'חנה סנש'. היא הפליגה לעומק הים בכדי לא להיתקל ביריות. עם אור יום הגענו לנהריה ושם ירדנו, חלקנו בחבלים, חלקנו במים, כמו מעפילים."

הגדוד החל ללכת לכיוון בסה (שלומי היום). "הודיעו לאנשי הקיבוצים להכין את הילדים, כי עומדות להגיע משאיות שעקפו את עין המפרץ בדרכי עפר בכדי לחלץ אותם. את עכו עוד אי אפשר היה לעבור." בתוך אחת המשאיות חיכתה ליואב הפתעה. חבר שלו היה נהג באחת המשאיות וסיפר לו שעוד שעה מכריזים על הקמת המדינה. הם כמובן לא שמעו על כך עד אותו רגע.

היתה התרגשות?

"לא. היה פחד, זו היתה מלחמה."

דוד חולק על יואב ואומר, "לא ידענו ממה לפחד, היינו בני שבע עשרה."

יואב: "ההבדל ביני לבינו הוא ארבע שנים. הוא רימה שהוא בן שמונה עשרה."

בכדי להלחם?

דוד: "מה זה להלחם? כולם הלכו."

יואב: "דוד מאוד עניו", אומר וממשיך בסיפור, "החזירו אותנו לחיפה ואחרי 24 שעות, לא יותר מזה, אמרו שהולכים לשחרר את עכו. גדוד 21 שחררו את תל נפוליאון ואנחנו הגענו לשם. המטרה שלנו היתה להגיע לשער המזרחי של עכו. באותו ערב שמענו דבר מעציב ביותר, שגוש עציון נפל."

דוד: "ואז אמרו לנו שאנחנו צריכים להילחם חזק."

יואב: "צעקו – 'נקמה לגוש עציון', אני לא זוכר את הביטוי בדיוק. היום אני מסתכל על זה כשחרור הפחד."

גדוד 22 צעד לכיוון החומה, עם מעט תחמושות אך עם נחישות ואמונה בלב שאת הקרב הזה הם ינצחו.

מפת הקרב על עכו (מוזיאון ההגנה)

הרוג אחד בקרב

יואב: "לפני החומה היה בית קפה. לכל אחד מאיתנו היה כדור ושני רימונים ובנוסף היתה לנו מרגמה ובתוכה שישה פגזים. אני עליתי לקומה השנייה של בית הקפה והסתכלתי על הקיר. אני רואה שמהקיר יוצאות חתיכות קש, הקיר לא היה חסין מכדורים. אמרתי לחבר'ה שאיתי לרדת מיד. הגיע חייל, שהחליט בכל זאת לעלות למעלה, שמענו צרחה והוא התגלגל מכל המדרגות, חטף צרור."

דוד: "הוא היה פצוע והיינו צריכים להוציא אותו לבית חולים. אחד החיילים התנדב לנהוג במשוריין תחת אש ולהוציא את הפצועים."

יואב: "כיוונתי את הפגזים. לא נתתי לאף אחד לגעת בזה, כיוון שפעם בקורס מט"קים  יריתי כמה פגזים ואילו אחרים מאולם לא השתמשו במרגמות האלו, לא היתה הזדמנות. כיוונתי אחד שנפל לפני החומה, כיוונתי קצת יותר גבוה והפגז השני נפל על החומה וככה יריתי את שאר הפגזים."

לקראת בוקר הרימו הערבים דגל לבן והגדוד ניסה להיכנס לתוך עכו. השער היה נעול והחומה גבוהה. יואב: "היו שם חביות, אז שמנו חבית על חבית ועלינו למעלה. ירדנו למטה אל תוך העיר ואז פתחו את השער."

דוד: "רמקולים הודיעו לערבים שיביאו את כל הנשק."

אקהויז (מימין) ורוזנבלום. לא ידענו ממה לפחד (יעל רון)

איזה תמונה זכורה לכם מהעיר עכו לאחר השחרור?

יואב: "בן דוד שלי, אבשלום חביב ז"ל (מעולי הגרדום, י.ר) היה באצ"ל, נתפס על ידי הבריטים ונתלה, אבל זה כבר סיפור בפני עצמו. ברגע שהשתחררנו אני רצתי למבצר עכו ונכנסנו לחדר הגרדום, היה שם לכלוך וזוהמה. מה שעשו אחר כך, יחידות אחרות שנכנסו לחנויות ושדדו אותם, אל תשאלי אותי."

דוד: "אנחנו לא יודעים מזה. לא היינו שם."

אתם מרגישים שהיום, לעומת פעם, יש עדיין ציונות וכוח להלחם או להפך, וותרנות?

יואב: "אני אישית יכול לומר לך דבר אחד, שום דבר לא השתנה בעם היהודי, כבר אז היו משתמטים בחופי תל אביב. מעלה אחת הייתה באותה תקופה, שלא הייתה תקשורת." הוא ממשיך, "העם נהדר, העם מקסים. הכל נשאר אותו דבר. אם היו אומרים לי שבשנות ה-2000 יהיו כל כך הרבה יהודים, הייתי אומר – גורנישט. יש ציונות בארץ. עצם העשייה, המציאות שלנו כאן היא ציונות. אני רואה את החבר'ה הצעירים היום, הם אחד אחד. חבר'ה שאת כל נשמתם הם מוכנים לתת."

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע
תגובה אחת מיין לפי
1
בראבו
אבי | 09-05-2011 18:19
מעניין מאוד, חשוב לדעת עוד על האנשים שבזכותם אנחנו כאן. תודה!