קוגל (yes) ביקורת סדרה. משפחת שטיסל חוזרת אלינו, והפעם באנטוורפן הקרירה. במקום הסמטאות הירושלמיות המוכרות, אנו מתוודעים אל הרחובות האפורים של השטעטל הבלגי, שם מתגוררת משפחת שטיסל. לא עוד שולם שטיסל, אלא אחיו נוחעם – סוחר תכשיטים מחונן, שיודע לרקום סיפורים לנשים עשירות בדיוק כפי שהוא יודע למכור להן יהלומים.
את יהונתן אינדורסקי פגשתי לפני כמה שנים בבית קפה קטן בתל אביב. כמו כל מעריץ שרוף של "שטיסל", לא יכולתי שלא לשאול אותו מתי תהיה עוד עונה. התשובה שלו הייתה חד-משמעית – לא תהיה. והנה, כמה שנים אחרי, מגיעה "קוגל" – סדרת פריקוול (או כפי שאני מעדיף לכנותה, סדרת האב) המתרחשת שנים לפני העונה השנייה של "שטיסל", ומספרת את סיפורם של נוחעם וליבי שטיסל בטרם הגיעו לירושלים.
הסדרה פותחת בסצנה אינטימית של ליבי מספרת סיפור תוך כדי כתיבתו. זוהי הצהרת כוונות ברורה – "קוגל" היא סדרה על מספרי סיפורים. ליבי היא מורה בסמינר שחולמת להיות סופרת, ומנסה לפלס את דרכה בעולם הספרות החרדי. אביה, נוחעם, הוא סוחר תכשיטים שמשתוקק להיחשב כגביר בקהילה, ומפרנס את עצמו לא רק ממכירת תכשיטים אלא גם מהמייסעס שהוא מספר לנשים עשירות. בסצנה הבאה נוחעם יושב לאכול קוגל, והפעם עם מלפפון חמוץ – פרט קטן שמהדהד את פתיחת "שטיסל", שם קיווע פוגש את אמו המנוחה במסעדת הקוגל והיא מתלוננת על היעדרו של המלפפון החמוץ.
מי שמע על זוג חרדי שהכיר בטראם? ליבי שטיסל ויויליש כנראה לא שמעו"
(גיא רז, באדיבות yes)
ששון גבאי חוזר לגלם את נוחעם שטיסל בתפקיד מרכזי הפעם, דמות שהכרנו לראשונה בעונה השנייה של "שטיסל". הוא מביא את אותה נוכחות כובשת של אדם שמאמין שידו משגת הכל, גם כשהוא הולך בדרכים עקלקלות. נוחעם נמצא בנקודת משבר – נישואיו ליידעס (מילי אביטל) עומדים להסתיים, והם מתקשים למצוא שידוך ראוי לבתם היחידה. כשמסעדת הקוגל האהובה עליו נסגרת בעקבות מותו הפתאומי של בעליה, אראל'ה בומבאך, הוא מוצא את עצמו מתקרב לאלמנתו פנינה (רותם אבוהב), תחילה בניסיון לעזור לה בימי השבעה, ובהמשך בעסקי המסעדה ואף מעבר לכך. המשיכה של משפחת שטיסל לאלמנות היא כבר מסורת – בסדרה המקורית ראינו בעונה הראשונה את שולם מוצא נחמה באלמנה (ניצה שאול), ובעונה השנייה אפילו מתארס עם אלמנה (חנה לסלאו). בעונה השלישית אף ראינו את האחים מתחרים על לבה של האלמנה נחמה יוקטן (מיקי קם).
זוהי אותה גברת בשינוי אדרת – נוחעם שטיסל במטבח המסעדה". (גיא רז, באדיבות yes)
הדס ירון מגלמת את ליבי, הבת שבעונה השלישית של "שטיסל" כבר לא הייתה בין החיים, ועכשיו אנחנו זוכים להכיר אותה במלוא חיוניותה. היא נסיכת הבית שחולמת להיות סופרת, ומוצאת את עצמה נמשכת לבחור מסתורי ויפה תואר שפגשה בטראם (רועי ניק). בעוד הוריה מגוננים עליה מבחורים שאינם ראויים מספיק, מתברר שאותו בחור מהטראם הוא יויליש, בנו של גביר מקומי. אבל מי שמע על זוג חרדי הגון שהכיר ככה, סתם, בתחבורה ציבורית?
העיסוק בסיפורים וסיפור הוא חוט השני שעובר ביצירתו של אינדורסקי. ב"דרייבר", סרטו הקודם, הדמות הראשית הייתה מוקסמת מסיפורים, וב"קוגל" הוא מעמיק את התמה הזו דרך שתי דמויות מרכזיות – אב ובת שחולקים את אותה תשוקה לסיפורים, כל אחד בדרכו שלו. כפי שנוחעם מגדיר זאת בחוכמתו, הם יודעים להבדיל בין העיקר לתפל, ולזכור תמיד, אבל תמיד, להתמקד בתפל. זה מתבטא בכל פרט בסדרה – בדיאלוגים העשירים, בעלילות המשנה המשתרגות זו בזו, ובאופן שבו כל דמות נושאת את הסיפור שלה.
המשיכה של משפחת שטיסל לאלמנות היא כבר מסורת – נוחעם ופנינה (גיא רז, באדיבות yes)
יהונתן אינדורסקי מוכיח שוב את יכולתו יוצאת הדופן לספר סיפור שנוגע בנקודות העמוקות ביותר של הנפש האנושית. הכתיבה שלו מדויקת, רגישה, ומצליחה לגעת באותם רגעים קטנים שהופכים חיים שלמים. הוא יודע להפוך סצנה פשוטה של ארוחת ערב משפחתית או שיחה בין אב לבתו לרגע דרמטי שנחרט בזיכרון. הדמויות שלו אמיתיות, מורכבות, ולעולם אינן נופלות לקלישאות.
אנטוורפן של הסדרה היא לא רק רקע לעלילה, היא נשמה חיה ונושמת. הבמאי ארז קו-אל והצלם גיא רז מובילים אותנו במסע בין שני עולמות – הרחובות האירופאים המהודרים, עם חלונות הראווה הנוצצים והטראמים המצוחצחים, והעולם החם והמוכר של הקהילה היהודית. זהו מסע שמתחיל בקור של החוץ ומסתיים תמיד בחמימות של פנים – בין אם זה במטבח המשפחתי או במסעדת הקוגל האהובה. דרך העדשה שלהם, אנחנו חווים את המתח העדין הזה שבין להיות חלק מהעיר הגדולה ובין להשתייך לקהילה הקטנה והמגוננת.
שרק יאכלו קוגל ויתנו לנו להסתכל עליהם – נוחעם שטיסל ברגע של נחת" (גיא רז, באדיבות yes)
וכמו ב"שטיסל", גם כאן יש את אותה יכולת נדירה להציג את העולם החרדי במבט אינטימי ואוהב, בלי לייפות אבל גם בלי לשפוט. הצרות של הדמויות הן צרות אנושיות, והשאיפות שלהן – להיות נאהבות, להצליח, למצוא את מקומן – הן אוניברסליות. אנחנו מוצאים את עצמנו מזדהים עם נוחעם וליבי, חרדים לגורלם, מקווים שימצאו את דרכם בין השאיפות האישיות לציפיות הקהילתיות.
קוגל, יצירתו החדשה של יהונתן אינדורסקי (שבשונה מ'שטיסל' אותה כתב יחד עם אורי אלון, הפעם חתום על היצירה והתסריט כיוצר יחיד), מציגה אנסמבל שחקנים שמצליח לתפוס את העדינות והמורכבות של חיי הקהילה האנטוורפנית. לצד משחקם של ששון גבאי, הדס ירון, רועי ניק, מילי אביטל ורותם אבוהב, מככבים גם יגאל נאור, אורי אלבי, שי אביבי, ירדן בר כוכבא, ניב מג'ר ורבקה מיכאלי – כולם יחד יוצרים תמונה עשירה ומדויקת של משפחה וקהילה על כל גווניה ורבדיה. הסדרה הופקה על ידי אבוט המאירי ברקאי בשיתוף חברת התוכן הבינלאומית פרימנטל, בתמיכתן של קרנות גשר, אביחי, מיימונידיס ובוסטון רוז.
"קוגל" היא הרבה יותר מסתם ספין-אוף או סדרת המשך. היא יצירה שעומדת בזכות עצמה, אבל גם מעשירה ומעמיקה את העולם שהכרנו ב"שטיסל". היא עושה זאת בחן, בתבונה, ובעיקר באהבה גדולה לדמויות ולעולם שהן חיות בו. זוהי אותה גברת בשינוי אדרת – אבל איזו אדרת מרשימה זו. הצצה לעולם שכמעט אפשר לקנא בצרות שלו, בדמויות שאנחנו רק רוצים שיהיה להן טוב, שיהיה להן נחת. שרק יאכלו קוגל ויתנו לנו להסתכל עליהם.
הסדרה משודרת בימי חמישי ב-yes, וכל מי שאהב את "שטיסל" פשוט חייב לצפות. זוהי יצירה שמזכירה לנו שבסופו של דבר, כולנו מחפשים את אותם דברים – אהבה, משמעות, וצלחת קוגל חמה להתנחם בה.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
