היום, לקראת ג' אלול תשפ"ד, אנו מציינים שמונים ותשע שנים לפטירתו של הרב קוק. עיצמו את העיניים ודמיינו את מדינת ישראל ואת מלחמת "חרבות ברזל" לולא הזרעים שזרעו הרב קוק ודומיו לפי כמאה שנים:
דמיינו צבא ללא מסות של לוחמים נחושים שמשלבים ספרא וסייפא; דמיינו מדינת חוף צרה ללא התיישבות ביהודה ושומרון; דמיינו כלכלה, רפואה, תרבות וחברה ללא כוחות שמשלבים בין מסורת למודרנה; דמיינו עולם תורה ללא לימודי אמונה ומחשבה; דמיינו יהדות שאיננה מחברת בין העולמות. דמיינו עולם שבו עופר כסיף הוא ראש הממשלה וכוח קפלן ועיתון הארץ הם הרוב.
עכשיו פקחו את העיניים ותביטו איך 25 תלמידים בישיבת מרכז הרב לפני כשמונים שנה צמחו ל-25 אלף בחורי ובחורות ישיבות, מכינות ומדרשות שהתחילו השבוע את לימודיהם; הביטו במאות הקהילות והישובים הפורחים; הביטו בתהליכים שאט אט מחברים בין העולם החילוני למסורת ובין העולם החרדי למודרנה; הביטו במיליונים שהפסיקו לפחד מאדוני הארץ לשעבר – ותבינו מהו כוחו של חזון. הדרך ארוכה והרב קוק ותלמידיו אינם לבד; מצטרפים אליהם כוחות מסורתיים ולאומיים של העם היהודי בניסוחים ובדגשים אחרים – שכולם יחד בונים כאן עולם חדש ומופלא; וזוהי רק ההתחלה.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
