"לינקולן אקספרס": הרפתקה משובחת בארצות הברית של 1954 | ביקורת ספרים
עשרה ימים בארה"ב של 1954 נשמע כמו אחד הדברים הכי רחוקים ולא קשורים למציאות חיינו הנוכחיים, אבל לצד האסקפיזם המובטח יש כאן את אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי בחודשים האחרונים
'לינקולן אקספרס' הוא ספרו של אמור טאוולס, סופר לא מוכר מבחינתי. הספר מתאר לנו את קורותיהם של אמט וווטסון, ילד בן 18 שהשתחרר ממוסד לעבריינים צעירים שמגיע לאסוף את אחיו בילי בן ה-8 כדי לצאת לחיים חדשים בקליפורניה אחרי שנותרו יתומים מהוריהם ללא ירושה.
בדרך לא דרך מצטרפים אליהם דאצ'ס ו-וולי שברחו מאותו מוסד לעבריינים צעירים, בכדי להגיע ולהוציא קרן השתלמות שאולי מחכה להם אי שם ואולי לא. במקום להגיע לקליפורניה הם מגיעים לניו יורק, ושם מסתבכים עם אנשים ומצבים.
אני יכול לכתוב כאן יותר על מה שקורה להם ביחד ובנפרד. אני יכול לכתוב על הדמויות הנוספות שמקבלות מקום על הבמה, כמו סאלי הטובה, הכומר ג'ון, יוליסס, ופרופ' אבקוס אברנאתי שהספר האדום שכתב מלווה אותנו לכל אורך הספר, אבל הקסם של הספר הזה הוא מעבר לכל זה.
טאוולס פשוט יודע לכתוב כ"כ יפה. הוא מתאר את הדמויות השונות ואת מה שעובר בראשן בצורה מדויקת, רגישה ויפה שגורמת לנו הקוראים ממש להרגיש אותם. התפניות בעלילה הן מפתיעות בדיוק במידה הדרושה ובצורה טבעית ומתקבלת על הדעת.
טאוולס מצטרף לרשימה מכובדת של סופרים שמתארים מציאות פשוטה וקטנה של אנשים רגילים אבל שוזר בתוכה תובנות עמוקות של החיים. הוא תופס רגעים מסוימים ונכנס אליהם בצורה מיוחדת, שילוב של זום-אין ועצירה בזמן, ומאפשר לנו להתבונן יחד איתו מה קורה לאנשים באותו רגע.
הדמויות בספר, הראשיות והמשניות, כולן צבעוניות ומגוונות. יש ביניהן כאלו שנמצאים על הספקטרום, יש שעברו אי אלו דברים קשים בחייהן, יש טובים ויש טובים פחות, אבל טאוולס מצליח לתפוס את כולן בצורה כ"כ טובה. כולם אנושיים ועם כולם אנחנו יכולים להזדהות ולהרגיש קירבה, וזו אחת מגדולות הספר.
הספר הוא ארוך ויכול להרתיע, אבל כמאמר הקלישאה עשו לעצמכם טובה, תנו לעצמכם מתנה, ובמיוחד בימים האלו, ותזכו להרפתקה משובחת עם 4 חבר'ה צעירים ברחבי ארה"ב שיש בצידה גם לא מעט מחשבות והרהורים על האדם.
לינקולן אקספרס, אמור טאוולס, 560 עמ', בהוצאת 'מטר'.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו