ראשית, אני מוותרת על הראשומון כבר לא ממש משנה מה בדיוק אמר לויט בכיתה (אבל אם אתם חפצים בגירסה נוספת תשיגו לכם פייסבוק ותעשו חיפוש לאירוע ששמו "הטרדה מינית והומופוביה, לא בקמפוס שלי"), בתמורה אני מצפה שתמחק מהפרוטוקול ההערה של לויט בנוגע להתנהגות הסטודנט. את יתרת תגובתי אקדיש למאמרו המיוחד של ד"ר ירוחם לויט לאתר סרוגים. שכן מדובר במאמר מיוחד באמת, בתור התחלה מאמר שזקוק לשכתוב, הגהה ויד מכוונת של שכל ישר.

בואו נעמיד דברים על דיוקם, לויט הוא הומופוב, דמגוג ודבריו גובלים בהסתה. כשלויט משתמש בביטוי העילג "התנועה של ההומוסקסואלים" הוא רוצה שתחשבו על משהו מונוליטי וממוסד. אם יש דבר כזה, תנועה הומוסקסואלית, הרי שמדובר בלא יותר מאוסף של קהילות וארגונים של הומואים, של לסביות של טרנסים ושל בי-סקסואלים – ביחד או בנפרד. החברות בקהילות היא וולונטרית והן מעניקות לחבריהן מה שכל קהילה אחרת בעולם נותנת לחבריה – שייכות, תמיכה, חברות והכרות עם אנשים שדומים להם. הארגונים בדרך כלל נותנים שירותים שונים לחברי הקהילה – ולמעשה ממסדים את מה שהקהילות נותנות.

ישנם אולי שני דברים שמשותפים ל'אידאולוגיה' של מאות הארגונים והקהילות הקיימים בארץ ובעולם – הזכות להגדרה עצמית והשאיפה להשיג שוויון זכויות ושוויון בפני החוק לאדם הלהט"בי. אף אחד מהארגונים האלו אינו מיסיונרי, אף אחד מהם לא מנסה לעשות נפשות – מי שמגיע לארגונים ולקהילות עושה את זה מיוזמתו והדבר היחיד שיגידו לו או לה בקהילות או בארגונים הוא – תהיה מי שאתה.

אני עדיין בפיסקה הפותחת את מאמרו של לויט – אחרי שהוא גרם לכם לחשוב שיש דבר כזה 'תנועה של הומוסקסואלים', ואחרי שהוא גרם לכם לחשוב שיש לה איזה פילוסופיה מסוכנת שהיא מנסה להנחיל, ואחרי שהוא גרם לכם לחשוב שהומואים מנצלים את חולשתם של אנשים גבוליים הוא מנסה לגרום לכם לחשוב שהומואים מונעים מעצמם ומהומואים אחרים את השמחה שבילדים ונכדים. אבל אם אתם זוכרים, כל הסאגה התחילה מההתנגדות של לויט להולדה ו/או אימוץ של ילדים לתוך משפחות חד מיניות – אז תגידו לי אתם, מי הוא זה שמונע (או לפחות מנסה למנוע) מהומואים את השמחה שבילדים ונכדים?

לויט מספר לנו על חשיבות הקורס שהוא העביר בפקולטה למדעי הבריאות – אתיקה רפואית. הוא מזכיר לנו שמדובר בסטודנטים שהולכים לפגוש אנשים בצמתים קריטיות של חייהם ושיתמודדו עם נושאים רגישים וסבוכים כמו המתות חסד, הפלות, הפריות חוץ גופיות ועוד. ואני אומרת אדרבא – בקורס כזה, ואת הסטודנטים האלו בוחר לויט לצייד בחוויות האישיות שלו, במסורת היהודית, ברמב"ם – ובצעד אתי מאין כמותו בוחר להתעלם מהידע המדעי (למעט "אחד בשם אמסל" – ניסוח מדעי משונה מאוד – נסו למצוא את אותו אמסל בגוגל) – והידע המדעי הוא כדלהן:

על פי ארגון הפסיכיאטרים האמריקאי הומוסקסואליות אינה מחלה נפש והנטיה המינית אינה ברת שינוי. באותו הקישור תוכלו למצוא גם את עמדתם בנוגע לילדים במשפחות חד-מיניות. שיעור ההומואים והלסביות בכלל האוכלוסיה נע בין 3%-5% שיעור כזה הוא ממש בתחום הנורמה במונחים של מדעי הבריאות (וגם אחרים, אבל הם לא חשובים כרגע). ילדים של זוגות חד מיניים מתפתחים בצורה נורמלית אם לא למעלה מזה – קצת מידע בעברית מתוך ynet.

על אף כל מה שכתבתי כאן אין אדם שמצטער יותר ממני על כך שהנהלת הפקולטה בחרה להדיח את לויט מהטעם של פגיעה ברגשות הסטודנטים. זה טיעון מטופש ומרושע כשהוא מופנה כלפינו והוא נשאר כזה בדיוק גם כשהוא מופנה לאחרון ההומופובים. זכותו הדמוקרטית והאקדמית של כל אחד להחזיק בדעות פוגעניות ובלתי מבוססות מבחינה מדעית – אם מדען בוחר לשים את עצמו ללעג וקלס, שיבושם לו. הנהלת הפקולטה היתה חייבת להבהיר שאדם שבז לאתיקה לא יכול ללמד אתיקה רפואית, לבצע את הניתוח הכואב של הפרדת לויט מהקורס החביב עליו ולא לאפשר לו להסיט את הדיון לסוגיית החופש האקדמי.

מאת: בת-עמי נוימאיר-פוטשניק חברת בת-קול

במאמרו באתר סרוגים כתב ד"ר לויט כי "אני מאמין שכל אחד שבריא ושרוצה לשנות את עצמו יכול". זוהי אמירה מצערת, תלושה מהמציאות ומסוכנת ואין לה כל מקום.

ראוי לזכור כי ההלכה עוסקת בפעילויות מיניות, אך לא בזהויות מיניות. ההלכה עוסקת ביצרים מיניים שעלינו לשלוט בהם. קיים בלבול בין "נטייה מינית" (תופעה ביולוגית- פסיכולוגית) לבין "זהות מינית" (בעל משמעויות פוליטיות – חברתיות בעיקר).לכל אנוש יש נטייה מינית כלשהי. המנעד של הנטייה המינית הוא רחב ומורכב – אך כולו בתחום הביולוגי – פסיכולוגי.

בכל ספרות חז"ל וחכמי ישראל לא הייתה מעולם דרישה מאדם בעל נטייה שונה לשנות את נטייתו. לא עלה על דעתם לדרוש דבר כמעט בלתי אפשרי וקשה מיצור אנושי.

בעולם הדתי ישנה מגמה של המצדדים באמירה הנ"ל של "חובה להשתנות" ושליחה אוטומטית לטיפולי המרה, אך צריך לזכור כי ישנם הרבה מאוד בחורים לא הצליחו לשנות את נטייתם למרות השקעה רבה בזמן, כסף ובעיקר רצון עז. חלקם טוענים שנגרמו להם נזקים נפשיים ואף פיזיים, חלקם מדברים על ייאוש ודיכאון וחלקם לצערנו עזב את אורח החיים הדתי; והמוצא האחרון שלצערנו התרחש לא מעט – התאבדות ל"ע.

לדאבוננו טועים ומטעים כל אלה שניסחו סכימה תיאולוגית שגויה שאומרת "ה' אסר (המעשה) – סימן שהנטייה ברת הפיכה אם ירצה האדם" לשיטתם טיפולי המרה הם הדרך הבלעדית והנכונה בלבד, למרות שלא נעשה אף מחקר רציני במתודולוגיה ראויה? ומה לגבי לקיחת אחריות על כשלון בטיפול ? ועל עזיבת הדת בגלל אי הצלחה לשנות את נטייתם?

לפתרון החדשני של טיפולי המרה בשל אותה אמירה של ד"ר לויט ודומיו, אין אח ורע בכל תולדות ישראל וזוהי קריאת תיגר על הטבע האנושי. ע"פ דרכם של המצדדים בכך אין אדם יכול להתגבר על תאוותיו המיניות ולכן הם יעשו הכל לשנותה.

האם זו דרכה של היהדות? האם אין היהדות אומרת "אפשי ואפשי אבל מה אעשה"? האם הפסקנו להאמין בחשיבות וביכולת האדם לנצח ולגבור על יצרו? בשכר המצוות של מי שמתמודד?

התורה אינה מחקר פסיכולוגי או גנטי – היא ספר הוראה. התורה אומרת: מותר, אסור ורצוי. אין בה התייחסות לשאלת האוריינטציה המינית – לא לחיוב ולא לשלילה וידוע כי אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו.

"מן הבחינה הטיפולית ה'פרקטית' עדיף המסר העניו של מי שאינו מתיימר לדעת אלא לברר, של מי שאינו אומר 'ביכולתי לרפא אותך, ואם תשקיע בטיפול אכן תתרפא' אלא 'בוא נברר ביחד .. ובכל מקרה אני מבטיח להשתדל לעזור לך כמיטב יכולתי'. זה הרבה פחות מלהיב ומושך, אבל אמיתי הרבה יותר ואפילו מועיל" כפי שכתב ד"ר ברוך כהנא (צהר כב, אלול תשס"ה).

הדרך האמונית, ההלכתית, והרגישה להתמודדות עם הנושא חייבת להיות מתוך הכרה עמוקה בכך שמחד-גיסא אין כל היתר לקיום מ"ז ומאידך-גיסא ישנם בחורים הומוסקסואלים שמחפשים דרך לחיות חיים דתיים. הטענה כי העובדה שהתורה אסרה את מעשה משכב זכר מלמדת כי נטייה זו כלל אינה קיימת באדם – היא טענה שאין לה בסיס תורני או עובדתי.

אנו מאמינים כי אין אדם שאין טעם לקיומו, ושאין לו שליחות.

מדרש ידוע מספר שמרע"ה שואל את הקב"ה לפני מותו: זו תורה וזו שכרה? עונה לו הקב"ה: שתוק, כך עלה במחשבה לפני!

כמו בהרבה עניינים בתורה אין אנו יודעים מדוע המציאות היא כפי שהיא. תורת אלוהים היא התורה. הדת היהודית כפי שהיא בתקופתנו אינה אלא קמצוץ מהפאר והדעת שהיו מנת חלקה בעבר. יש תשובה לכל שאלה, אולם בעוונותינו לאחר שבטלה הנבואה והאמת האלוהית הישירה נעדרת ייתכן והתשובה המוחלטת חסומה עבורנו וקצת ענווה לא תזיק כאן.

ארגון הו"ד הקים צוות של פסיכולוגים ומטפלים דתיים, מוסמכים ע"פ חוק, שמסייעים ומעניקים תמיכה נפשית והכוונה לבחורים דתיים שמבקשים ייעוץ ועזרה בתהליך המורכב שאותו הם עוברים. איננו מתערבים בשום טיפול ואנחנו פועלים מתוך אמונה שהגיע הזמן לנהל שיח רציני ואחראי, לשמוע את דברינו ולמצוא פתרון חברתי והלכתי. ארגון הו"ד מחויב לתורת ישראל ולהלכה היהודית ופועל בשת"פ עם רבנים ת"ח ועל מסמך העקרונות חתמו 116 רבנים ע"מ לקדם עשייה למען חברה יהודית וישראלית מתוקנת, חינוך לסובלנות וקבלת האחר בסימן "ואהבת לרעך כמוך".

סטונדטים באונברסיטת בן גוריון מתכוונים להפגין היום הפגנת תמיכה למען ד"ר ירוחם לויט, המרצה שפוטר בגין התבטאויות כנגד הנטייה ההומסקסואלית.

הסטודנטים אמרו לסרוגים כי אונברסיטת בן גוריון מנהלת מדיניות של איפה ואיפה. מצד סטודנטים אנטי ציוניים מנצלים את החופש האקדמי כדי לקדם אג'נדות אנטי ישראליות והאונברסיטה לא עושה דבר בעניין וכאשר מרצה "מצייץ" כנגד הקהילה ההומו לסבית מיד חרב הפיטורין מונפת.

"אני לומד כבר 5 שנים באוניברסיטה ואני נתקל בלא מעט בפעילות אנטי ציונית ופרו ערבית בקמפוס", מספר אלעד גבע מארגן ההפגנה לסרוגים, "ישנם מרצים באקדמיה אשר מנצלים את מעמדם לצורך הפעלת תעמולות נגד מדינת ישראל ואף קוראים להטיל חרם אקדמי על מדינת ישראל.

"ד"ר ירוחם לויט פוטר לאחר שהביע דעתו בנושא הורים חד מיניים והומוסקסואלים. הוא לא עשה זאת במטרה מכוונת לפגוע בציבור ההומו-לסבי והביע את דעתו המקצועית בלבד כאשר התנהל ויכוח בנושא זה בין שני סטודנטים בזמן ההרצאה.

"אוניברסיטת בן גוריון טוענת שהיא נוקטת בחופש אקדמי. אך האם באמת קיים חופש אקדמי כאשר האוניברסיטה לא עושה דבר בזמן שמרצים קוראים לישראל מדינת "אפרטהייד" ולחיילינו רוצחים?" שואל אלעד גבע.

סטודנט נוסף אמר לסרוגים כי הוא שמע מרצים באונברסיטה הקוראים לציונות – "מחלה" ושיש להחרים את ישראל אך הנהלת האונברסיטה לא עשתה דבר. "כבר שנים שיש באוניברסיטה מרצים, ובראשם פרופסור ניב גורדון, שמדברים בכל מקום (כולל בתוך אולם ההרצאות) כנגד מדינת ישראל, קוראים לציונות "מחלה" וקוראים למדינות העולם להחרים את מדינת ישראל. הנהלת האוניברסיטה אמנם גינתה את הדברים בעבר אך לא נקטה בשום פעולה אקטיבית לרבות פיטורים של אותם מרצים", אומר שי סטודנט להנדסת מערכות תקשורת.

שי שואל מדוע האונברסיטה לא עושה דבר נגד ד"ר ניב גורדון שמנצל את החופש האקדמי כדי לקדם אג'נדה אנטי ציונית. "נשאלת השאלה : במה שונה דינו של המרצה הציוני, חובש הכיפה, ד"ר לויט, מדינו של המרצה הצבוע והאנטי ציוני, ניב גורדון? הייתכן שהאוניברסיטה נוקטת במדיניות של איפה ואיפה כאשר התבטאות שנויה במחלוקת אחת נגמרת במכתב פיטורין ובהדחה מביישת ואילו התבטאויות אחרות (שנשמעות שוב ושוב ללא שמץ של חרטה) חמורות בהרבה כנגד מדינת ישראל מגובות ע"י האוניברסיטה ונכללות תחת סעיף "חופש ביטוי אקדמי" ? האם הנהלת האוניברסיטה פועלת בתום לב ? מדיניות האיפה ואיפה הזאת היא בושה לאוניברסיטת בן גוריון, בושה לבאר שבע ובושה למדינת ישראל."

מחנק התקינות – מכתב גלוי לפרופ' ריאד אגבאריה, ראש ביה"ס לרוקחות, אונ' באר שבע

שלום רב,

אתמול התבשרתי, במאמר שפורסם ברשת, שהפקולטה שאתה עומד בראשה קיבלה החלטה להפסיק את עבודתו של פרופ' ירוחם לויט, בשל התבטאותו שלדעתם של מספר סטודנטים הומוסקסואלים פגעה בהם. אני חוקר מקצועי ובתחום של נטייה מינית ומרצה בבמות שונות בנושא. כמו כן אני פעיל מזה מספר שנים בקהילה ההומו לסבית ובפרט זו הדתית, להגברת המודעות לנושא. ציינתי זאת כי רצוני למחות בתוקף על פיטוריו של פרופ' לויט וזאת מכמה טעמים:

1. העובדה שדעה מסוימת פוגעת במישהו לא הופכת אותה לפסולה, כל עוד אינה כוללת קריאה ישירה לאלימות. למעשה, כל דעה עלולה להעליב או לפגוע במישהו. דרך ההתמודדות הראויה עם הדעות השונות היא להציג את מגוון הדעות והתפיסות הקיימות ולאפשר לתלמיד ולסטודנט להחליט ולשפוט לבדו.

2. למיטב הבנתי, פרופ' לויט טען ש: הורות חד מינית יכולה להשפיע על נטייתם המינית של הילדים שגדלים אצל זוגות מאותו מין וגם שאדם הומוסקסואלי יכול שלא לממש בפועל את נטייתו. עם שתי ההנחות מותר להסכים או לא להסכים. אך שתי הטענות אינן אומרות דבר שלילי או פסול על הנטייה ההומו לסבית כשלעצמה. כך, ייתכן שגם נטייה הטרוסקסואלית של שני ההורים משפיעה על הילדים, או שהנטייה ההומו לסבית של שני ההורים משפיעה על ילדיהם לטובה. ייתכן להגיד שאדם הומוסקסואלי יכול שלא לממש את נטייתו אם הדבר נוגד את ערכיו הדתיים- או לממש אותה ולנסות להתאים את תפיסתו הדתית בהתאם. בין כה וכה, מדובר בדברים שנמצאים בעיצומו של הויכוח האקדמי והציבורי בארץ ובעולם והסרת הלגיטימיות מדעה אחת כמוה כסתימת פיות.

3. אי לכך, הריני חושש ביותר מההשלכות האפשריות לפיטוריו של פרופ' לויט. מחר מישהו יחליט שלא מקובל עליו שמרצה מסוים משמיע דעות ציוניות. מחרתיים מישהו יתקומם נגד כך שמרצה מדבר אליו בזכר או בנקבה ומשמר בכך את החלוקה המגדרית הדכאנית. אנשים הומו לסביים סבלו בעבר הרבה מסתימת פיות ומהלחץ החברתי "להישאר בארון". איני רואה כיצד ניסיון להכניס אנשים אחרים לארון – וזאת בעידן של זרימת מידע חופשית ברשת- משרת את מטרת הקהילה ההומו לסבית או את החופש האקדמי והסובלנות.

4. וחמור ביותר- איני סבור שהסטודנטים באונ' באר שבע הצליחו ללמוד משהו לעומק על הנטייה המינית ועל ההורות ההומו לסבית. הם הבינו לכל היותר שיש נושאים שלא כדאי לגעת בהם – ואלו מהם שבאו לשיעור עם תפיסות שליליות או אסטיגמטיות סביב העניין קיבלו חיזוק לתפיסות אלו. אפשר רק להצטער על כך.

5. אי לכך, אני מציע לצוות הפקולטה את ההצעה הבאה: להחזיר לאלתר את פרופ' לויט לצוות הוראה, לחדש את הקורס שלו בית הספר ולהקדיש הרצאה- או מספר הרצאות- לדיון בנושא של הורות הומו לסבית והסוגיות האתיות הכרוכות בה. אני אישית צברתי רקורד נכבד בהרצאות מן הסוג הזה- בעיקר באוניברסיטת בר אילן- ואשמח להגיע להרצאה הזו, גם ללא תשלום, על מנת להציג בפני הסטודנטים את מיטב הידע המחקרי העדכני בנוגע להורות ההומו לסבית והזהות ההומו לסבית. אני מאמין שזה יתרום את התרומה המשמעותית ביותר הן לחופש האקדמי והן לקידום הסובלנות כלפי הקהילה ההומו לסבית.

בברכה,
זאב שביידל, קרימינולוג יישומי מוסמך

במהלך דיון בקורס לביאתיקה במחלקה לרוקחות באוניברסיטת בן גוריון, התעורר ויכוח עז בין סטודנטים באשר להשפעת הורים חד מיניים על נטייתם המינית של התלמידים אותם הם מאמצים או מגדלים. כפי שאמרתי בכיתה אין לי שום דבר נגד הומוסקסואלים אבל אני מודאג בקשר לאנשים גבוליים אשר הפילוסופיה של התנועה של ההומוסקסואלים עשויה להשפיע עליהם ולמנוע מעצמם את השמחה של ילדים ונכדים.

אחרי התפרצות ילדותית של סטודנט (התפרצות שכמוה לא ראיתי אף פעם מאז שהתחלתי בהוראה אוניברסיטאית ב-1964) שאמר שהוא מה אשר הוא ואי אפשר לשנות אותו, אני הגבתי שאדם יכול לרסן ולשנות את עצמו. כדי להדגיש את הנקודה נתתי דוגמה קיצונית אבל כל בר דעת שאינו מגמתי יבין שלא כיוונתי את דברי פשוטם כמשמעם. אמרתי שגם אני נמשך לנשים אבל אני מרסן את עצמי.

ד"ר ריאד אג'בריה – מנהל המחלקה שלי איתו ויכוח עתיק יומין – חושב שהתבטאותי גסה. הוא פשוט לא מבין את המציאות בפקולטה למדעי הבריאות, אולי בגלל שהוא מדען מעבדתי ואין לו קשר עם קלינאים. תלמידי רפואה וסיעוד דנים בגלוי בכיתת הלימודים על כל היבטי הטבע האנושי ועל השאלות העומדות לפתחו של רופא במאה העשרים ואחת, ביניהן שאלות רגישות או בעלות קונוטציה רגישה במיוחד. בין השאר אנחנו דנים על המתות חסד, על הפלות, על השתלות, על הפריה חוץ גופית, קביעת אמהות וקביעת אבהות. כשדנים בהפלה, עשויה סטודנטית שעברה הפלה להפגע. עדיין עצם הדיון מחייב. אולי התלמידה הצעירה והתמימה שיושבת בכיתה הולכת להיות אחות במחלקה סגורה או הולכת להתמודד עם בעיות משפחה כאחות קהילה בקיבוץ.

הדעה לפיה לכל אדם יש תאווה לדברים אסורים או לדברים מותרים אבל בנסיבות או בכמויות אסורות, ושמוטל עלינו לכבוש את התאווה, נמצאת במסורת שלנו. הרמב"ם כותב על זה בהלכות דעות ובמורה הנבוכים. יש פסיכולוגים שאימצו את דעת הרמב"ם בנידון, כגון אחד בשם אמסל שכתב ספר על פסיכולוגיה יהודית. אני לומד לרסן ולשנות את עצמי גם פיזית וגם נפשית באומנות הלוחמה ובספורט. העוסקים באלה וביוגה יבינו. אני כמעט בן שבעים וממשיך לעמול ולשנות את עצמי. אני לא מאמין בגורל הגנטי ואני מאמין שכל אחד שבריא ושרוצה לשנות את עצמו יכול.

על החופש האקדמי:
עקרון החופש האקדמי נובע מהעקרונות של חופש הביטוי וחופש המחקר. עקרונות אלא נמצאים במסורת שלנו. הרמב"ם למשל תמך וחשיבות לחקור בספרים של תרבויות הזרות, ואפילו תרבויות עבודה זרה כמו יוון העתיקה, ובעת הצורך ללמוד מהם. דוגמה אחת היא בהלכות קידוש החודש פרק י"ז, הלכה כ"ד. גם רבי לוי בן גרשון, הרלב"ג, (1288-1344) דן בחופש הביטוי והמחקר בספרו מלחמות השם וטוען שאפילו הדעות השקריות חייבות להישמע כי אחרת לא ניידע שהן שקריות.

אחרי שתי יציאות המוניות של יהודים מספרד, אחת בזמן הרמב"ם והשנייה ב-1492, האידיאלים של חופש הביטוי וחופש המחקר התחילו להיכנס לאירופה ולסדוק את הדיקטטורה הדתית של הכנסייה הקתולית, כנסייה ששלטה לא רק על פשוטי העם אלא גם על האוניברסיטות והמדע. במשך שנים רבות באירופה התנ"ך היה רק בתרגום לטיני, אשר רק כוהני הדת הבינו. אחרי שיהודים עזרו לתרגם את התנ"ך לשפות האירופאיות התחילו מהפכות ומלחמות דתיות שהפכו מציאות אשר כוהני הדת שלטו על העם למציאות אשר העם שולט על כוהני הדת, בדיוק כמו שאנחנו העם שולטים על הרבנים ויכולים לבחור בהם או לדחות אותם. המהפכה הדתית הובילה למהפכה מדינית. חברות אשר המלוכה שלטה על העם הפכו לחברות שהעם מקים על ידי "אמנה חברתית", בוחר את השולטים ודוחה אותם.

בו זמנית העקרונות של חופש הביטוי והמחקר חדרו לאוניברסיטות. קידום מדעי, פילוסופי ואתי לא ייתכנו בלי הדיון החופשי. לא יכולנו להגיע לתוכנית החלל אם קפלר לא היה מטיל ספק בתורות העתיקות על נתיבות כוכבי הלכת. לא היינו מגיעים לתורת האבולוציה המודרנית אם למארק ודרווין לא הטילו ספקות על הדעה המקובלת שכל זן ומין נבראו בנפרד. מה עוד ואווירה אשר מרצים שונים מלמדים דעות שונות וגם נוגדות היא אווירה הכרחית להתפתחות האינטלקטואלית של התלמיד. על ידי התמודדות עם דעות שונות ונוגדות הוא לומד לסלול את דרכו הוא ולהתבגר לחוקר אמתי.

במשך יותר מעשרים שנה באוניברסיטת בן גוריון אני הבעתי את דעתי גם בכיתת הלימודים וגם בספרות המקצועית (תחת שמי הלועזי Frank J Leavitt (על נושאים רבים השנויים במחלוקת: מוות מוחי והשתלות, הפסקת הריון, נתינת מינון מסוכן של מורפיום, תורת דרווין. אי אפשר ללמד ביו-אתיקה ולא לפגוע ברגשות. למשל כשטענתי בסבב השתלות בבית הספר לרפואה שמוות מוחי הוא לא מוות פגעתי ברגשות של רופאים מנתחים מסורים וטובים. מעניין מאוד שבאוניברסיטה לא הביעו התנגדות לדעותיי במשך כל השנים עד שהגענו לדיון על זוג חד מיני שמבקש סיוע לפוריות, שהוא דיון לגיטימי לחלוטין בביו-אתיקה.

ד"ר ירוחם לויט היה מרצה בכיר בדימוס הפקולטה למדעי הבריאות אוניברסיטת בן גוריון באר שבע. הוא פוטר מהאונברסיטה בעקבות התבטאויותיו נגד הנטיה ההומסקסואלית