ביטלתם אירוסין? אולי אתם סובלים מתסמונת שיר השירים - סרוגים

ביטלתם אירוסין? אולי אתם סובלים מתסמונת שיר השירים

אהבה אמתית חייבת להיות בנויה בתהליך. ברגע שמקדמים אותה מהר מדי היא פשוט נעלמת. אם אחד מהצדדים מתקדם באהבתו מהר הוא מפסיד את הצד השני, כפי שניתן לראות בשיר השירים

ביטלתם אירוסין? אולי אתם סובלים מתסמונת שיר השירים
  אילוסטרציה שאטרסטוק

יש לי חבר שהתארס עם מישהי לפני מספר שנים, ומעט אח"כ רצה לבטל את האירוסין.

ישבנו לדבר יחד על מה ולמה קרתה לו התפנית הזאת בקשר. הבחור טען שבהתחלה הוא ממש התלהב מארוסתו, אבל מאז שהתארסו ההתלהבות מאוד ירדה לו. הוא הסביר שהוא מרגיש שהיא בעצם סתם בחורה, והיא לא יותר מיוחדת יותר מכל מישהי אחרת, הוא גם לא מרגיש כלפיה רגשות עזים. ומבחינתו זו סיבה מוצדקת כדי לבטל אירוסין.

"בהתחלה הייתה לי התלהבות גדולה, והיא זאת ששידרה הרבה ספקות… אבל עכשיו כבר אין לי כוח לענות לה לטלפונים, אני מסנן אותה כל פעם בתירוץ אחר" החבר הסביר.

הוא הראה לי הודעה כתובה שהיא שלחה לו: "לבחור המושלם שלי… מחכה ומצפה כבר לחתונה…".

"דוגרי, אני לא ממש מחכה לה! ואין לי חשק להתחתן איתה!" הוא הסביר

– "למה? מה השתנה?" שאלתי כדי לנסות להבין.

– "לא יודע! אולי בגלל שהיא כ"כ מתלהבת ממני, זה מרחיק אותה ממני!"

– "מה אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא תאהב אותך? ולא תעריך אותך?"

– "ברור שחשוב לי שבת הזוג שלי תאהב אותי. אבל היא מתקשרת אליי כל כמה דקות. והכינה לי כבר 5 כיפות. זה חונק אותי! היא מדברת עליי בכל מקום כאילו שאני איזה אליל! אולי זה נובע משחצנות אבל אין לי חשק לאהוב אותה!"

– "ואם כמה ימים היא לא תתקשר? או אם היא תגיד לך שיש לה קצת ספקות לגבי הקשר ביניכם כי אתה לא כ"כ מושלם, מה יהיה אז?" ניסיתי לשאול.

– "לא יודע… אבל אולי משהו ביחס כלפיה יחזור להתעורר אצלי!"

– "זה ממש כמו בשיר השירים" אמרתי והתחלתי להסביר את עצמי.

סיפור מעין זה ראיתי מספר פעמים אצל בחורים ובחורות שנפגשו יחד. הן אצל הבנים והן אצל הבנות, שברגע שאחד מהם רצה בקשר ביתר שאת, פעמים רבות ההתלהבות נסוגה אחורה בצד השני. הסיבה לא נובעת מכך שהקשר נהיה רציני, אלא משדר של רצון לקדם מהר יותר את הקשר.

צריך לנסות להבין ממה זה נובע, וכיצד ניתן להתמודד עם תופעה זו שגרמה להרבה זוגות פוטנציאלים להפסיד אחד את השני . האם זו סתם גאווה חיצונית שאחד מרגיש שהוא שווה יותר מהשני, או משהו יותר עמוק ושורשי?

נראה שיש כאן יסוד שטמון בנפשו של האדם.

אהבה אמתית חייבת להיות בנויה בתהליך. ברגע שמקדמים אותה מהר מדי היא פשוט נעלמת. אהבה אמיתית בנויה בשלבים. והתהליך חייב לבוא במקביל בין שני האוהבים. אם אחד מהצדדים מתקדם באהבתו מהר הוא מפסיד את הצד השני, כפי שניתן לראות בשיר השירים.

על שיר השירים אומר ר' עקיבא במשנה: אמר רבי עקיבא לא היה העולם כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל שכל השירים קודש ושיר השירים קודש קודשים.

חז"ל מגלים לנו ששיר השירים הוא מבטא את האהבה בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא. גם באהבה הזאת התהליך הוא קריטי לפיתוח הנכון של האהבה.

במגילת שיר השירים רואים את הדואליות הזאת מתרחשת פעמים רבות, נביא מספר דוגמאות לכך:

א.      בשעה שהדוד מנסה לחזר אחרי הרעייה, וללבב אותה כלפיו:

עָנָה דוֹדִי, וְאָמַר לִי: קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי לָךְ… יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ: כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב, וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה.

בדיוק אז הרעייה דוחה אותו, ומבקשת ממנו לעזוב אותה ללכת למקום אחר:

סֹב דְּמֵה לְךָ דוֹדִי לִצְבִי, אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בָתֶר.

אין זה נובע מחוסר אהבה שלה כלפיו, שהרי כבר קודם היא מתארת את אהבתה כלפיו, אך כעת היא מרגישה שזה לא הזמן לפתח את אהבתה כלפיו. לא מובן מדוע לא, אבל היא מרגישה שלא הגיע העת הרצויה. אולי הוא מתלהב ממנה יותר מדי מהר, אולי פשוט לא מתחשק לה עכשיו.

ב.      בהמשך המגילה שוב רואים כמיהה, הפעם של הרעייה למצוא את אהוב ליבה שכעת נעלם, ובכל זאת ממשיכה לבטא את געגועיה לאהוב ליבה:

עַל מִשְׁכָּבִי, בַּלֵּילוֹת, בִּקַּשְׁתִּי, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; בִּקַּשְׁתִּיו, וְלֹא מְצָאתִיו. אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר, בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת אֲבַקְשָׁה, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; בִּקַּשְׁתִּיו, וְלֹא מְצָאתִיו. מְצָאוּנִי, הַשֹּׁמְרִים, הַסֹּבְבִים, בָּעִיר: אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, רְאִיתֶם.

אך הדוד נעלם כאילו בלעה אותו האדמה, כעת הוא לא רוצה בקשר. למה? אולי הוא פגוע שהיא לא רצתה אותו, אולי הוא מרגיש שכעת היא מחזרת אחריו אז אין לו מה להתאמץ, אולי הוא רוצה שהיא גם קצת תתגעגע אליו, או אולי פשוט לא מתחשק לו עכשיו.

ג.        בהמשך המגילה כשיש מפגש של הדוד עם הרעייה, הוא מתאר בפניה כמה היא מיוחדת ויפה:

כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, וּמוּם אֵין בָּךְ… מַה יָּפוּ דֹדַיִךְ, אֲחֹתִי כַלָּה; מַה טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן, וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל בְּשָׂמִים. נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ, כַּלָּה; דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ, וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן.

אך הרעיה במקום להחזיר אהבה, כעת הוא שומרת על זכות השתיקה:

גַּן נָעוּל, אֲחֹתִי כַלָּה; גַּל נָעוּל, מַעְיָן חָתוּם.

גם כאן שוב חוזר סוד האהבה ברצו ושוב. עכשיו היא לא רוצה.

ד.      תופעה זו קוראת פעם נוספת כשהרעייה מספרת שהדוד דופק בחדר משכבה, כשהוא כבר רטוב מטל וקר לו:

אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻּצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה.

במקום להתלהב ולקפוץ מהמיטה כשהגיע אהוב ליבה, היא כבר הלכה לישון, ואין לה כוח ללכלך את הרגליים שוב, בשביל הבחור הזה אני אתאמץ?

פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם.

והנה למרבה האירוניה, בשעה שהרעייה מחליטה לעשות צעד לקראת הדוד, הוא כבר בורח למקום אחר, אולי הוא נעלב, אולי כבר לא מתאים לו, אבל הוא נעלם:

פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי חָמַק עָבָר נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי.

כעת כבר מאוחר, עכשיו הוא כבר לא רוצה אותה. הרעיה לא מוותרת וממשיכה בחיפושים, אך היא משלמת על כך מחיר יקר:

מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, הִכּוּנִי פְצָעוּנִי.

מאוכזבת ובודדה חוזרת לחדר משכבה, ואולי היא כבר לא רוצה יותר למצוא את אהוב ליבה. המחיר לאהוב הוא יקר מאוד.

ה.      במשך המגילה שלוש פעמים הרעייה משביעה את בנות ירושלים, שלא יעוררו את האהבה בינה ובין אהובה. היא מרגישה שזה לא משתלם לה. זה דורש ממנה כוחות שאין לה. עד שיגיע הזמן המתאים היא מעדיפה להמתין:

הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם: מַה תָּעִירוּ וּמַה תְּעֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ.

למה לא לעורר את האהבה? למה הרעיה מחכה, הרי היא אוהבת את הדוד? האם היא מפחדת שוב להיפגע? איננו יודעים. אך כנראה שהיא מחכה לעת הנכונה, שיהיה רצון הדדי שלם.

מדוע אין התלהבות של הזוג יחדיו? מדוע הם לא מחליטים להתחתן והאהבה תרקעי שחקים?

הרעייה מבקשת פעם אחת שיקרה משהו כזה. אני רוצה להיות דבוקה בך לעולם:

שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ, כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה

אהבה היא קשה כמו מוות. היא יכולה להיות הדבר המיוחד והעצמתי ביותר, אך יכולה להיות הכואבת ביותר. יכולה להיות פוגעת בלי סוף. הרעייה רוצה חיבור קבוע להיות תמיד עם אהוב ליבה באותה תחושה ובאותו מקום בנפש. אך זה לא קורה.

מה שכואב זה סיום המגילה, במקום שיהיה HAPPY-END, המגילה מסיימת את תיאור האהבה כרצו ושוב ללא מנוס. הדוד עדיין מבקש שהרעייה תשמיע את קולה כלפיו:

הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִינִי.

אך הרעייה מעדיפה שיברח ויתרחק כי קשה לה להיות בקרבתו:

בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים.

מה עושים כדי שאהבה תופיע בשלמותה? כיצד דואגים שבני זוג יאהבו אחד את השני באותה רמה? שלא תהיינה אכזבות מיותרות? שתמיד תהיה הערכה הדדית?

נראה שהסוד לכך טמון בשמירת האיזון התמידי, להצפין את האהבה ולגלותה בזמן המתאים. ניתן לדמות זאת לדברי הגמרא: "לגלות טפח ולכסות טפחיים". הרעפת אהבה בוסרית לא מצליחה לפתח קשר יציב לטווח ארוך.

נראה שהמושג "גילוי עריות" שהוא בין העבירות החמורות בתורה, תמיד מתחבר למושג "גילוי". משום שיש סוד בקשר הזוגי, שאותו אסור לגלות, גם לאחרים וגם לפעמים למי שאנו אוהבים.

מתי כן מגלים אותו? מגלים אותו רק כשנמצאים באמת ביחד, בזמן המתאים והנכון לשני בני הזוג. חשוב שהגילוי תמיד הוא יישאר מיוחד וסודי. בכל תהליך האהבה ניתן לגלות אותה רק בשלבים, משום ששני בני הזוג צריכים לעמוד במקום דומה כדי שיצליחו לקבל את האהבה בשלמותה. שכשהגילוי מתפרץ החוצה בחוסר איזון הוא כבר לא סוד והוא נמאס ונאבד חלילה.

שנזכה להצליח לגלות ולהסתיר באופן הנכון את אהבתנו כלפי הסובבים אותנו.

ושנזכה בקרוב לגלות את אהבתנו המסותרת לה' יתברך, ומתוך כך ה' הטוב יתגלה אלינו ויגלה את אהבתו העצומה והמרובה אלינו, ונצליח להיות ראויים לחוש את אותה אהבה, להעריך אותה נכון, לקבל אותה במלוא שפעה, ולהצליח להביע את אהבתנו האינסופית אליו.

==

הרב הלל מרצבך הוא רב בית הכנסת המרכזי – יד בנימין.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
תגובה אחת מיין לפי
1
מחילה, אבל משיר השירים משתמע בדיוק ההפך! הקב"ה רוצה
שגש | 27-04-2014 14:24
וכנסת ישראל דוחה בקש כל פעם מחדש. לעניות דעתי כל השיר מדבר על מהות הגלות אחרי חטאם של ישראל. ואילו הרב, אחר המחילה, כותב פה כאילו שכנסת ישראל הצודקת והקב"ה (ח"ו!) הוא הטועה בכך שהוא מנסה לגלות את האהבה. לדידי נראה לי שהשיר, על פי דרכו של הרב, מראה אולי את ההפך. שלפעמים אותם אלה שעצלים "לטנף את רגליהם" ו"שלא לעורר את האהבה" הם אלה שגורמים לגלות ובלעדי הנטיות האלה כבר היו הדוד והכלה בשלמות (ואולי יש בכך גם "לאומיות" כלשהי כנגד המדרש שאומר שאסור לדחות את הקץ). כל הנ"ל נכתב על-פי הכלל שאין הכתוב יוצא מידי פשוטו וגם המדרש עליו חייב להיות נאמן לסדר הדברים הפשוט...