הרב אביחי רונצקי- הקדוש הגיבור - סרוגים

הרב אביחי רונצקי- הקדוש הגיבור

אי אפשר לתאר את גודל אהבת ישראל שלו לכל יהודי ולכל חייל. הוא לא היה צריך לכפות על עצמו אהבה זו מכוח ציווי אלהי, אלא היא זרמה באופן טבעי מעומק אישיותו הטהורה

author-image
הרב אביחי רונצקי- הקדוש הגיבור
  הרב אביחי רונצקי ז"ל (באדיבות המשפחה)

ידידי בלב ובנפש, הג"ר אבי רונצקי זצ"ל, מזכיר את הקדושים הגיבורים שהיו לנו מימי קדם, שהיו טהורים וקדושים ותמימים ותלמידי חכמים ועדיני נפש וענווים ובעל מידות טובות, ויחד עם זה גיבורים ולוחמים ופועלים ועושים ואמיצים בלי חת ובלי מורא.

הוא מזכיר לנו את דברי חז"ל על עדינו העצני, אותו גיבור של דוד המלך, הדומה לדוד המלך, שבצאתו לקרב היה קשה כעץ, ובשבתו בביתו על התורה ועל עבודה היה עדין שבעדינים (מועד קטן טז ב).

העוז והענווה לחי העולמים, וכן הוא אצל הצדיקים ההולכים בדרכיו. בגלות נפרדו התכונות, – הטיפוסים הקדושים היו על פי רוב חלשים בתחום המעשי, ולעומתם החמושים בעוז המפעל לא הצטיינו בעדינות נפש. עתה עם תחיית האומה בארצה על פי תורתה, חוזר ומופיע זה טיפוס האידיאלי אשר פי שנים ברוחו.

כאשר הרב אבי רונצקי לימד בישיבה, הוא היה כולו רוך ונועם עדנים, וכאשר פיקד בצבא, היה כולו מלא עוז וגבורה. לכן טבעי שבהיותו רב ראשי לצה"ל, שקד למנות רבנים צבאיים שהיו בעצמם קצינים קרביים. הוא היה אומר: כהן משוח מלחמה אינו מי שנושא נאום נלהב לחיילים וחוזר לו למשרדו המחומם, אלא מי שיוצא להילחם איתם. וכן היה נוהג בעצמו ונכח במבצעים הקרביים של צה"ל.

אי אפשר לתאר את גודל אהבת ישראל שלו לכל יהודי ולכל חייל. הוא לא היה צריך לכפות על עצמו אהבה זו מכוח ציווי אלהי, אלא היא זרמה באופן טבעי מעומק אישיותו הטהורה.

כשם שבהיותו ר"מ בישיבה וראש ישיבה, הוא אהב כל תלמיד, יהיה אשר יהיה, והקדיש לו מזמנו וליבו בלי חשבון יומם וליל, כך אהב כל חייל, אהבת נפש עמוקה, ממש התאהב בו, ועשה למענו ככל שיכול. גם בהיותו רב ראשי לצה"ל, קידם הרבה ענייני תורה וצבא, אך לא בכוח סמכותו, אלא מתוך יחסיו הידידותיים האמיתיים הכנים עם המפקדים.

זה האיש, התלמיד חכם הגדול, כפי שאפשר היה לשמוע בשיעוריו, ואפשר לראות בספרי הלכה שלו "כחיצים ביד גיבור", ארבעה כרכים, על הלכות צבא; זה הלוחם האמיץ, שלא פחד משום דבר; זה אוהב ישראל הגדול האמיתי ללא הבחנה בין יהודי ליהודי; זה האדם שבגיל מבוגר החליט לתרום כליה, ועקב זה התגלתה מחלתו האנושה, אותה הוא נשא בסבלנות בלי להתלונן על יסוריו הגדולים.

כאשר מסתכלים על דמותו, אי אפשר לא להתאהב בו. חבל לי עליך, ידידי ורעי שעלית למרומים. מאוד תחסר לנו. הלוואי ונזכה ללמוד ממך וללכת בדרכך. תהיה נפשך צרורה בצרור החיים עם כל נשמות החכמים הקדושים הגיבורים.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו