'היזהרו בבני עניים' זו לא אפשרות זו קביעה - סרוגים

'היזהרו בבני עניים' זו לא אפשרות זו קביעה

האדם העני הוא האחרון ברשימה. מקריב משהו מינימאלי, מהצומח ולא מן החי. אבל אם נשים לב- רק בקרבן של העני נאמר "נפש" אומר התנחומא: "לא נאמר נפש בכל הקורבנות אלא במנחת עני, אמר הקב"ה מעלה אני עליו כאילו הקריב את נפשו"

'היזהרו בבני עניים' זו לא אפשרות זו קביעה
  (אילוסטרציה שאטרסטוק)

אנחנו רגילים להזכיר בפתיחה של כול אחד מהחומשים את מה שלימד הרב ברויאר. שרש"י המחנך הגדול בפירושו לחמישה חומשי תורה, הסביר, פירש ומצא – בתחילת כול ספר- את חיבתן של ישראל! ( כדאי לראות זאת בכל אחד מהחומשים…) וכך פערש רש"י, ש"ויקרא- לשון חיבה". זו אמירה נפלאה. בעיניים של רש"י כמחנך- התורה בכללותה מבקשת לספר ולהעמיד בבסיס התורה את חיבתן של ישראל. יתכן ויש עליות ומורדות, יש רגעים קשים יותר ולא תמיד הדרך נראית סלולה, אך הפתיחה של כול ספר, מלמד אותנו רש"י, נותנת אור לאהבת הקב"ה את עמו ישראל: " כולך יפה רעייתי". איזה שיעור גדול בחינוך.נביא בלימוד שלנו זווית אחת על הפסוק הראשון " ויקרא אל משה" ולימוד עומק על הקורבנות.

א. "ויקרא אל משה" – אומר רש"י: "לכל דברות ולכל אמירות ולכל צווים קדמה קריאה, לשון חיבה, לשון שמלאכי השרת משתמשין בו. אבל לנביאי אומות העולם – מעלה עליהם כלשון עראי וטומאה, שנאמר 'ויקר א-להים אל בלעם' ". הרב עמיטל לימד אותנו, שההבדל בין "ויקר" לקריאה המכוונת של "ויקרא" היא ההכנה! הרבי מקוצק הסביר על הקורבן – שהקב"ה איננו חפץ בקרבן עצמו – שאם כן היה מבקש מן המלאכים להקריב לפניו – אלא בהשקעה ובנכונות לתת של האדם המביא אותו.כמו ההכנה לנבואה, כך ההכנה לכול מצווה. ה"לשם יחוד" של לקראת המצווה, "הריני מוכן ומזומן", ההכנה לתפילה " חסידים ראשונים היו שוהים שעה אחת לפני התפילה"- לכול אלה, יש ערך רב! "רחמנא ליבא בעי".

כשאדם מתכונן, עובר תהליך פנימי לשם מצווה, שם הוא…כהמשך לדברי חז"ל שהביא רש"י, מצאנו במדרש: "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר…יכול לא היה קריאה אלא לדבור זה בלבד, ומנין לכל הדברות שבתורה? תלמוד לומר מאהל מועד, כל שהוא מאהל מועד נקדים בו קריאה לדבור… יכול אף להפסקות? תלמוד לומר וידבר, לדבור היתה קריאה, ולא היתה קריאה להפסקות. ומה היו הפסקות משמשות? ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין…ומנין שכל הקריאות היו משה משה? תלמוד לומר ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה ויאמר משה משה,.. לשון חיבה ולשון זירוז." כשהקב"ה פונה אישית אל משה בכול פעם באופן אישי, אינטימי, מתוך תשומת לב אישית, יש בכך חיבה גדולה. ומשה נענה בזירוז לאהבת ה' אותו. ועוד לימוד גדול מלמדינו המדרש. שהייתה הקדמה, קריאה גם להפסקות?!! "ומה היו הפסקות משמשות? לתן ריווח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין". כלומר, ההפסקות אינן מנותקות מהקריאה והדיבור, בהפסקות הייתה התרחשות; יש ערך וחשיבות רבה להפנמת המסרים, לקליטה נכונה. למקום שכול האדם נמצא, מעכל ו"חי" את מה ששמע מהקב"ה. ההפסקה איננה מנוחה, ו"תופסים ראש.." הרווח המופיע בספר תורה, גם הוא קודש…

ב. ספר ויקרא עוסק רבות בקורבנות ופותח בקורבנות נדבה.

בקורבנות נדבה יש סוגים שונים של קורבן: "אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם". יש אפשרות להקריב גם קורבן עוף: " ואם מן העוף קורבנו" והאפשרות האחרונה היא מנחה. ירידה מן החי אל הצומח: "ונפש כי תקריב קרבן מנחה סולת יהיה קורבנו".

אומר רש"י: " מי דרכו להביא מנחה ? עני".

לכאורה, האדם העני הוא האחרון ברשימה. מקריב משהו מינימאלי, מהצומח ולא מן החי.

אבל אם נשים לב- רק בקרבן של העני נאמר "נפש"! אומר התנחומא: " לא נאמר נפש בכל הקורבנות אלא במנחת עני, אמר הקב"ה מעלה אני עליו כאילו הקריב את נפשו".

בלי המדרש ששם לב למילה "נפש" היינו חושבים שמדרגת כולם שווה, העני והעשיר, וכל אחד מביא כפי יכולתו.

המדרש אומר יותר מזה. אולי שדווקא העני, שנותן פחות מהעשיר, רק עליו…אומר הקב"ה "מעלה אני עליו כאילו הקריב את נפשו".וכך כתב ר' צדוק הכהן מלובלין (צדקת הצדיק אות קצז): " ונפש כי תקריב, שעני נפשו הוא מקריב, שנפשו מקושרת באותו דבר מועט". אע"פ שקורבנו מועט, המעט הזה בשבילו הוא הרבה, שהרי נפשו קשורה באותו מעט שהוא הביא.

ה"כלי יקר" היטיב לבאר זאת: " העני נכנע בטבע ותמיד עיניו נשואות אל ה', נאמר בו ונפש כי תקריב…אלא כל נפשו מקריב כליל לה' וכולו נעשה בריה חדשה, לכך נאמר במנחה זו קדש קדשים מאשה ה' רצונו לומר יותר מאשי ה' שנזכרו למעלה". עניות, מסביר ה"כלי יקר", זו תנועת נפש של מי שמרגיש תלוי בקב"ה ועיניו נשואות לשמים… על אדם כזה כתוב שמקריב את נפשו, את כולו.

ואולי מעבר לזה. נדבה זו היא היחידה שנאמר עליה "קודש קודשים"! אולי, העשיר מביא בהמה ובקר, אבל לא את הנפש… ודווקא העני, זה החסר, התלוי, הנכנע, המסתכל לשמים בעיניים מבקשות, זה שנותן את נפשו, זה ה"קודש קודשים".

אולי זה המקום של "לחם העוני" בפסח, החינוך להיתלות בקב"ה, והמקום של כל אחד מול ניסיו של הקב"ה.

זה המקום בליל הסדר של הקושיות, שאלות ותשובות. כשאדם שואל, מרגיש חוסר, מכאן ניתן לצמוח.

כך גם ר' נחמן (ספר השתפכות הנפש): " תפילת עני המבואר בזוהר הקדוש שהיא יקרה בעיני ה' יתברך… כי ע"י זה עיקר התשובה..".

פעמים יש מי שמתנשא במחשבתו ואומר לעצמו "מהתלמידים האלה, מהשכונה הזו, מהמשפחה הפשוטה הזו, מה כבר יכול לצאת…?" (שכחו לרגע איך הוציאו את הרב עובדיה יוסף מהשוק בשכונת הבוכרים כשהוא עוזר לאביו למכור, איך למד תורה הרב מרדכי אליהו מתחת לשולחן לאור הנר בהיותו ילד, כי לא היה מקום אחר בבית ללמוד כשבני הבית ישנים, ובאיזה בית חי הרב אריה לוין, כשבחדר האחד שהיה התחלקו כל בני הבית…)

על זה למדנו ( נדרים פ"א):" היזהרו מבני עניים שמהם תצא תורה".

רגילים לחשוב, שבד"כ העשירים- מהם תצא תורה, אבל היזהרו, יש גם אפשרות אחרת…

לפי ההסבר שלמדנו היום, זו לא אפשרות! :"היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה"! זה הסדר!

רק מי שעני, או חש כעני, נמצא בתנועה פנימית כמי שחסר, לא שבע, עניו, לעולם מבקש לגדול, תלוי בקב"ה הוא קודש הקודשים… (רק נזכיר את הרגילים לדרוש: "היזהרו" יש בהם זוהר, רק צריך לדעת להאיר ולגלות במבט נכון את הטוב והזוהר שבהם)

עני וענווה הם מאותו שורש. הפרשה פותחת בפסוק: "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר". האות א' בכתיבת המילה "ויקרא" היא זעירא, קטנה יותר. הרב יורם זצ"ל (אמרי נעם)הביא את בעל הטורים והרחיב עליו: " אל"ף ד'ויקרא' זעירא, שמשה היה גדול ועניו ולא רצה לכתוב אלא "ויקר", כאילו דיבר הקב"ה עמו אלא בחלום כדרך שנאמר בבלעם, כאילו לא נראה אליו ה' אלא במקרה, אמר לו הקב"ה לכתוב גם אל"ף, ושוב אמר לו משה מחמת רוב ענווה שלא יכתבנה אלא קטנה יותר משאר אלפין שבתורה וכתבה קטנה." רש"י פירש "ויקרא" לשון חיבה וחשיבות. ומחמת שמשה רבנו היה עניו ושפל מאד בעיני עצמו, לא רצה לכתוב "ויקרא אל משה" בלשון חיבה וחשיבות, כי מי הוא בכלל שה' יקרא לו בלשון שכזו ושיתחבב על ה'?

וכך דברי ריב"ל בגמרא (סוטה ה): "בוא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקב"ה, שבשעה שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה- שכר עולה בידו מנחה- שכר מנחה בידו. אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב את כל הקורבנות כולם, שנאמר ' זבחי אלוקים רוח נשברה״.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו