רווקים - כך תשרדו את תקופת החגים עם המשפחה - סרוגים

רווקים – כך תשרדו את תקופת החגים עם המשפחה

אחת הבעיות המרכזיות עם החגים (הבאים עלינו לטובה) היא שהם עלולים להוות מקור לחיכוכים (שלא באים עלינו לטובה...) בין הרווקים למשפחותיהם. מספיקה איזו הערה עלובה או צינית כדי לגרום לעגמת נפש כזו שתדחוף את הרווק/ה הישר אל זרועות המגננה, הכעס או הדיכאון

author-image
רווקים - כך תשרדו את תקופת החגים עם המשפחה
  אילוסטרציה - שאטרסטוק

האמת, אין לכם מושג כמה כואב לי לראות את הצער של הרווקים והרווקות בבוא הימים הנוראים. אז חשבתי לנסות ולעזור, אולי אפילו במעט. יתכן וחלק מהרווקים לא יראה זאת בעין יפה וצר לי על כך מראש. אבל מצד שני, אם אצליח לסייע, ולו לאדם אחד, להפוך את תקופת חגי תשרי ליותר "חגיגיים" ופחות "נוראיים"… יהיה זה שכרי.

אחת הבעיות המרכזיות עם החגים (הבאים עלינו לטובה) היא שהם עלולים להוות מקור לחיכוכים (שלא באים עלינו לטובה…) בין הרווקים למשפחותיהם. מספיקה איזו הערה עלובה או צינית כדי לגרום לעגמת נפש כזו שתדחוף את הרווק/ה הישר אל זרועות המגננה, הכעס או הדיכאון. משם קצרה הדרך לקרע משפחתי שלא מיטיב אם אף אחד מהצדדים. אני מתכוון למשפטים כמו: "אז מותר לי לאחל לך שתתחתני השנה או שגם זה אסור לי להזכיר?" או "אתה יודע מה אני מאחל לך – אני לא צריך להזכיר, הא?!…" ועוד כהנה וכהנה.

אז כדי לעזור לכם למנוע חיכוכים מיותרים וליצור אווירה חיובית יותר, הרשתי לעצמי לכתוב שני מכתבים קצרים, אחד לרווק/ה ואחד למשפחה שלו/ה…

מכתב לפני הימים הנוראים – לרווק/ה:

אני יודע שלא תמיד קל, בלשון המעטה, להגיע לנקודה הזו של השנה… הנה עברה לה שנה נוספת. קשה למצוא את עצמך באותו תאריך, עדיין בלי זוגיות, בלי בית משלך, בלי ילדים. זה כאב לא נורמלי ולא משנה כמה מנסים להעלים אותו, הוא תמיד חוזר וצף. במיוחד בראש השנה, כמו ביום ההולדת, זה צורב עוד יותר. כן, יכולת לברוח לחו"ל כמו חלק מהחבר'ה, יכולת להיות במקום אחר – אבל בחרת להישאר עם המשפחה ולפגוש את ההורים המתוסכלים שלך (הם לא צריכים לומר מילה – רואים עליהם), את האחים והאחיות עם הילדים שלהם ואת הדודות המעיקות. כל אלה מהווים מעין "מכפילי כאב". עדיין, בחרת להיות כאן, אולי כדי לקבל קצת טעם של משפחה, אולי תמיכה, אולי מתוך הרגל, אולי לתת כבוד, אולי כי אין כמו האוכל של אימא או כדי לחוש קצת אהבה בלי תנאי, כי קשה שם בחוץ.

כולם משתדלים וקצת הולכים על ביצים אבל בכל שניה יכולה לפרוץ אש המריבה או המרירות… הרגישות בשיאה ואפשר לפרשן כל מילה, כל מבט או כל הרמת גבה כתוכחה נוקבת. כאילו שחסרה לך ביקורת עצמית!

אז אנא ממך, אפשר לעצמך לנשום עמוק כמה דקות. אני לא מתכוון לביטוי אלא לתהליך ההכנסה וההוצאה של האוויר, לתהליך הפיזי, כפשוטו. מבטיח לך שזה עוזר וזה עובד. רק להיות כאן ועכשיו ולספור כמה נשימות בשקט, בלי מחשבות מיותרות וקצת להרפות. או אז אפשר להסתכל על הכל מפרספקטיבה רחבה יותר: המשפחה שלך באמת אוהבת אותך ורוצה בטובתך. לפעמים, הם פשוט לא יודעים איך לבטא את זה באופן שיהיה לך מובן וברור. כוונותיהם טובות ורצויות וחסרים להם רק כלים להביע את זה בצורה נכונה. הם לא מבינים שבינם לבינך השתנו פרמטר או שניים, שהדור שלהם היה שונה בתכלית ושחוויותיהם אינן בהכרח רלוונטיות למה שעובר עליך היום.

אז זו הזדמנות נהדרת לתרגל ולעשות עבודה פנימית לשינוי הגישה שלך: אפשר להפנות את מבטך רק אל הטוב. בדיוק כך: רק אל הטוב. בכל רגע, המציאות סביבך ובתוכך נושאת צד טוב ומלא וצד רע וחסר. בכל שנייה ניתן לבחור להתמקד במה שיש או במה שאין. הכי קל לראות את מה שחסר אבל זה לא הכי חכם. זו העבודה של כל החגים ושל כל החיים היהודיים בכלל: לפתח את היכולת לראות דווקא את הטוב ולמגר את הרע. בראש השנה, זה נקרא "להמליך את הקב"ה" – וזה הנושא המרכזי של כל התפילות. אין לך כתר להביא לו ואין לך קול לתת לו בהצבעה. יש רק דבר אחד: להבין שהקב"ה הוא הטוב והמיטיב ולאפשר לו להופיע בעולם דרך היכולות וההוויה שלך, דרך המודעות והעשייה שלך. להאמין בו – זה להיות אופטימי ולקוות לטוב למרות שלפעמים הוא מִתְמַהֲמֵהַּ. וכמובן לפעול ולעשות, שוב ושוב, בלי להרפות, כדי לתת לטוב הזה ביטוי מעשי.

אחרי הנשימות וההתבוננות, הכל הרבה יותר ברור: יש המון טוב בעולם, בתוכך ובמשפחה שלך גם. המפגש איתם – טוב הוא. גם אם הוא כולל אקורדים צורמים. במבט הכללי, זה גם טוב ומעולה. השנה החדשה שבפתח היא בידיים שלך והאחריות היא שלך ולא של אף אחד אחר. זה קשור לתנאים חיצוניים. הדבר היחיד שחשוב הוא מה ניתן לעשות כדי לשפר את העמדה שלך. תכל'ס. לעבוד ללא הרף כדי למצוא בתוכך את מה שמעכב אותך מבפנים וכדי למצוא ולהמציא פתרונות מעשיים, חדשים לבקרים.

לנשום עמוק כמה דקות (צילום: שאטרסטוק)

מכתב לפני הימים הנוראים – להורים ולבני המשפחה של רווק/ה:

אין ספק שלא פשוט לכם. לא לזה קיוויתם, ציפיתם והתפללתם. אתם חולמים על חופה אבל הבן או הבת עדיין מסתובבים ברווקתם וכל שנה נוספת מוסיפה להעיק עליכם. מתי זה כבר יקרה? מה הבעיה שלו/ה? ובגיל שלו/ה כבר היו לכם ילדים ובסה"כ אתם מתכוונים לטובה. אתם רוצים להעיר אותם ולעזור להם – שיתחתנו כבר! ויש לכם ניסיון, ועצות מדהימות. די, שיפסיקו להתברבר, להתפרפר או להיות כאלה בררנים…

אני מבין את התסכול שלכם מעומק ליבי. זה לא קל לעיכול. רק תיקחו בחשבון שמשפט אחד, מבט לא במקום, מילה לא נכונה – עלולים לגרום לילד שאתם כל-כך אוהבים להיכנס עמוק אל תוך המרירות, הכאב ואולי אפילו לתוך הכעס שכבר ככה אוכל אותם מבפנים. יכול להיות שאחרי החג אצלכם הם יגיעו אלי או אל מאמן או מטפל אחר ויבכו שעה תמימה על מר גורלם. אני לא מתכוון שיתבכיינו. הם יבכו, עם דמעות, מתוך כאב וחוסר אונים. נכון, גם הבן הקשוח והחסון שמעיר לכם הערות. יתכן שהוא שבור מבפנים ושמילה אחת שלכם תפרק אותו לגמרי. גם הבת שמסתדרת יפה בעבודה ויש לה כל-כך הרבה חברות. בתוכה יתכן שהיא מרוסקת והיא לא צריכה שתוסיפו לה שברון לב.

אז אנא מכם, אתם מבוגרים ונבונים, אז תהיו גם זהירים בדבריכם והערותיכם. הילדים הרווקים שלכם לא מרוצים מהמצב הנוכחי ומספיק קשה להם עם עצמם. הם משתדלים ולא עוזר להם שנותנים להם תחושת אשמה מרומזת, שדורכים להם על הפצעים ועל הבדידות. והעצות שלכם, סליחה שאני אומר, לא מועילות כרגע. עם כל האהבה והרצון שלכם, ה"ברכה"/ איחול/ ביקורת וכו' שלכם לא 'תחזיר אותם למוטב' בין רגע ותשכנע אותם להתחתן השנה. כוונתכם אולי רצויה אבל כדאי שתבדקו היטב את מעשיכם ואת אמירותיכם.

אז מה כן? תנו להם המון אהבה, הכלה, הבנה ובעיקר תמיכה – אבל לא רחמים. שדרו להם מסר עמוק (בלי מילים זה הכי אפקטיבי) שמבטא את האהבה שלכם: "אני כאן בשבילך. אני יודע שקשה לך. אולי אני יכול לעזור? אולי לתת לך שקט ולהרפות ולבטוח בך? אני יודע שההחלטה בידיים שלך אבל אני כאן כדי לעזור, אם צריך."

אולי גם מתאים, מדי פעם, לתת להם קריאת התעוררות עדינה, אולי אפילו בוטה, כי אתם בני אדם וגם לכם מגיע לשחרר קיטור פה ושם. אולי צריך לנער אותם לעתים. אבל בבקשה – לא בחגים. לא עכשיו כשכבר כואב להם כל כך.

אני מאחל לכם שנה טובה ומתוקה, בה תרגישו את המתיקות של החיים, שנה של שפע גשמי ורוחני, שנה שיתגשמו כל משאלות לבכם לטובה!

=================================================================================================

הכותב: אהרן דרמון – ראש קהילת בי"כ כורזין בנחלאות. מרצה, מאמן אישי וזוגי, מטפל ומגשר

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
תגובה אחת מיין לפי
1
מקסים ממש!
אילה | 09-08-2019 12:16
ידעת בדיוק איך כל צד מרגיש!