"גופי נעלם במימי הנהר הקפואים וראשי נחבט בסלעים" - סרוגים

"גופי נעלם במימי הנהר הקפואים וראשי נחבט בסלעים"

נדב בן יהודה, מטפס הרים ישראלי, מתעד את רגעי הדרמה והפחד, של סיפור החילוץ של אחד המטיילים הישראלים שנקלע למפולת השלגים בנפאל. "חשבתי שלא הספקתי להגיע אליו בזמן".

"גופי נעלם במימי הנהר הקפואים וראשי נחבט בסלעים"
  נדב והמטייל שחולץ. (מתוך דף הפייסבוק- nadav ben yehuda)

אתמול בערב שבתי לקטמנדו מהחילוץ של המטפס הישראלי באזור רכס האוורסט.

הימים האחרונים היו לא פשוטים.

לאחר פינוי הפצועים מהאירוע באנאפורנה מן המסוק הצבאי בליל ה15 בחודש – ולאחר תשאולם עד לשעות הלילה הקטנות תוך סימון אזורי הפגיעה והנעדרים על מפה –

בשעה 05:00 בבוקר המחרת יצאתי לשדה התעופה להסקה לקראת חילוץ של מטפס ישראלי בודד באזור רכס האוורסט, אשר גם הוא נפגע באותו לילה קשה בשל השלכות הציקלון שהתקרב ליבשת מן האוקיינוס ההודי.

לאחר נחיתה והתארגנות בכפר לוקלה שבאזור הרכס, מטפס נפאלי שנשלח ע״י הסוכנות של המחולץ, ואני שהתבקשתי להגיע ע״י השגרירות – עלינו על מסוק נוסף בדרכנו לאזור הפגיעה.

טיסת הסריקה התקיימה בתנאים לא פשוטים, הן מבחינת מזג האויר, והן מבחינת תוואי השטח. הראות הייתה קשה מאוד, ובכנות אגיד שציר הטיסה לתוך נקיק הסלע העצום הזה – היה אחת הטיסות היותר מסובכות שנכחתי עליהן. טיסה צמודה לקרקע אשר משני צדיה קירות סלע וקרח אינסופיים – ללא יכולת להסתובב חזרה כמעט לאורך כל הדרך.

לאחר כמה סיבובי סריקה באויר, מצאנו פלח קרקע קטנטן ויחסית מישורי למרגלות הקרחון, שם המסוק הנחית אותנו והמריא בחזרה להעלמותו אל בין העננים.

לאחר מעבר נוסף על כל המפות, ושיחה קצרה ומקוטעת מאוד עם המחולץ בטלפון הלוויני, התחלנו בטיפוס לכיוון שטח המצאותו המשוער.

האזור המוקרח ספג כמויות שלג גדולות, והשיפועים התלולים מאוד הפכו את הטיפוס לקשה וארוך במיוחד.

בשעת צהריים מוקדמת נפגשנו שוב המטפס הנפאלי ואני מאזורי הסריקה שלנו, וזה הראשון הודיע לי שהוא עוזב את החיפושים ויורד למטה, בשל עבודת הדרכה שמחכה לו למחרת באזור אחר של נפאל. אני כמובן כעסתי מאוד מפני שעדיין לא מצאנו את המחולץ, ואין לנו שום זכות לוותר עליו בקלות שכזו. המטפס הנפאלי שהסוכנות שלחה נשאר בשלו, ופשוט החל בירידה מטה ללא כל מחשבה על המשימה שלשמה הגענו.

אני המשכתי בטיפוס למעלה בכמה אזורי חיפוש, כאשר במשך שעות רבות אני צובר למעלה מ2,500 מטרים של עליות מעלה, ואף יותר בירידות מטה – שורק, צועק, קורא, מאותת בפנס, מנסה לתקשר דרך הטלפון הלוויני ועוד – עושה הכל כדי למצוא את המחולץ.

בזמן נוכחותי במקום החיפושים, התרחשו שתי מפולות גדולות מאוד. הראשונה התרחשה ממש באותו ערוץ שסיימתי לחפש בו, ובדרכי מטה פשוט פתחתי בריצת איימים בדרכי למחסה מחוץ לטווח. המפולת השניה התרחשה במרחק מה, באזור החיפושים האחרון שהתכוונתי לבדוק.

בהביטי על המפולת הגדולה הזו, ליבי פשוט קפא. חשבתי על המטפס הישראלי שהזמין חילוץ. חשבתי שיש סיכוי גדול שהוא נמצא שם באזור הפגיעה, ואני לא הספקתי להגיע אליו בזמן.

התנערתי מן המחשבות. והמשכתי לחפש.

נשארתי בחלקים העליונים של האזור עד לרגע האחרון, כשכבר אי אפשר היה לראות כלום גם עם הפנסים, והלילה ירד על הרכס.

המסוק חזר לחפש אותנו. אני צפיתי בו חג באזור נמוך ממני, יודע שזהו הסיבוב האחרון שלו באזור. יודע שהוא לא יוכל לחכות לי.

מבין שאת הלילה הזה אאלץ לעשות בחוץ.

הירידה למטה מאזורי ה5,000 ומעלה היתה לא קלה בכלל בחושך, במיוחד כאשר ידעתי שקצה הקרחון נמצא כ1,000 מטרים אנכיים מתחתי.

לאחר זמן ארוך של התמודדות עם הקרח התלול בעזרת הגרזנים והקרמפונים, עברתי לשדה בקעים בקרח מכוסה בשכבה עמוקה מאוד של שלג. התנועה הייתה איטית מאוד, ופחד גדול מקריסה אל תוך תהום ריחף מעל ראשי.

זמן רב רב עבר, ובהגיעי אל קצה הקרחון, היה עלי להתמודד עם המכשולים האחרונים לפני ההגעה על השטח הסלעי והבטוח יחסית. היה עלי לחצות את שני הנחלים והנהר הגדול של מי הקרחון הקפואים, אשר חציתי במעלה אל עבר שטח החיפוש.

בנדידה ארוכה ומתישה לאורך הגדות בנסיון למצוא מקום בטוח לצליחה – חציתי את הנחל הראשון, ובהמשך גם את הנחל השני.

כאשר הגעתי לנהר הגדול המאחד את כלל הנחלים, המצב היה הרבה יותר קשה. חום השמש לאורך היום הביא להמסה מהירה יותר של הקרחון, ובשעות לילה אלה הנהר עלה על גדותיו ומקום חציה לא נראה באופק.

זמן רב צעדתי בשלג העמוק לאורכו של הנהר הגדול, מייחל לאור בקצה המנהרה, או לפחות לכמה סלעים גדולים שניתן יהיה להשתמש בהם.

מאיר בפנס הראש שלי, נעצרתי בבת אחת במקום מסויים על העיקול בנהר. היה שם מקטע שבו הנהר הצר את גדותיו, והרגשתי שאוכל לחצות בו אל עבר הצד השני.

תכננתי את צעדי הקפיצה שלי בקפידה. ארזתי את התרמיל הכבד מכל ציוד החילוץ בצורה הדוקה ביותר, ושיטחתי נתיב ריצה של כמה מטרים לאחור בתוך השלג העמוק.

אוחז במקלות ההליכה שלי, רצתי בכל כוחי אל עבר הנהר השחור והקפוא.

מאיר בפנס הראש, דרכתי בדיוק במקומות המתוכננים עד לצעד הזינוק. השניות הללו באויר נמתחו להן לזמן ארוך מאוד.

לאחר הריחוף האינסופי הזה, רגלי פגעו בגדה השניה. שכבת קרח גדולה נשברה, והסלע עליו נחתתי נבלע במימי הנהר – ואני ביחד איתו.

גופי נעלם כולו במימי הנהר הקפואים, ונסחפתי במהירות במורד הזרם, נחבט בראשי בחוזקה בסלעים המשוננים המזדקרים מכל עבר.

אין זו הפעם הראשונה שאני מנסה לחצות נהר גדול, ואף נופל לתוכו. אבל משהו בחושך האיום הזה, בשילוב הטמפרטורה הכה נמוכה של המים – הבהיל אותי מאוד. הפחד היה גדול מאוד.

לאחר כ300 מטרים של הסחפות איומה ורחוקה במימי הקרח, הצלחתי להאחז באחד הסלעים, ובמאמץ גדול משכתי את עצמי החוצה כנגד הזרם.

ראשי הסתובב והלם בחזקה. כאב הראש מחבלות הסלעים פילח את נשמתי.

קפאתי במקום לחלוטין. כל הציוד שלי, כל בגדי, נעלי, גרבי, מעיל הפוך – הכל – היה ספוג במי הקרח השחורים, ואני הייתי רטוב עד לשד עצמותי. ובנוסף לכל, איבדתי את משקפי הראיה שלי במים.

התנועה קדימה הייתה קשה מאוד. הייתי מבולבל ואפטי, והציוד הרטוב הכביד עלי כל כך.

נעתי באיטיות גדולה בירידה הסלעית לכיוון מחנה הבסיס של אחת הפסגות שסביבי. המחנה היה נטוש. כנראה שהצוות שהה באחד המחנות העליונים שעל ההר.

מצאת אוהל ריק והזדחלתי לתוכו.

פשטתי ברעד גדול את כל בגדי, ונשכבתי ערום לחלוטין פרט לז׳קט אחד, רטוב לגמרי, על רצפת האוהל הקרה.

הוצאתי מן התרמיל של את כל הציוד, ופרסתי אותו כמזרון קצר תחת פלג גופי העליון. השתמשתי בשקיות ניילון שהיו ברשותי כשמיכות על כל החלקים הערומים.

בשלב הזה לא ידעתי איך הלילה הזה עומד להגמר, והצלחתי להוציא שיחה קצרה לארץ בטלפון הלוויני.

בתחילה דיווחתי תוך סינון קללות לכל עבר ש״לעזאזל, הוא עדיין למעלה! לא הצלחתי למצוא אותו והוא עדיין למעלה!״. כל כך כעסתי על עצמי, ועל המצב.

לאחר מכן דיווחתי על מיקום מדוייק שלי, על הנפילה לנהר, על חשש לזעזוע מח ולהיפותרמיה בהמשך הלילה.

השיחה ניתקה. והקשר לא חזר.

הלילה הזה היה לילה קשה מאוד.

ספרתי את הדקות החולפות ברעד, מנסה לזוז כדי להתחמם מצד אחד, אך לא להזיז את השקיות מן הצד השני.

קליפת הפלסטיק המילימטרית שכיסתה אותי, הייתה כל עולמי.

לא ישנתי כל הלילה. חשבתי על הבוקר שיבוא כבר. חשבתי על השמש שתבוא ותייבש את הבגדים, ואני אחזור לחפש את הבחור. ואני בטוח אמצא אותו, ונעלה על המסוק שיקח אותנו מהמקום הארור הזה.

הלילה עבר לאיטו כהרגלו, ועבר ברעד פרוע ובכאבי ראש בלתי פוסקים.

כאשר סוף סוף הבוקר עלה, לבשתי שוב את הבגדים הרטובים והקפואים, ויצאתי מן האוהל הנטוש במטרה לצוד כל קרן שמש וליבש את הציוד.

התקשרתי לאנשי הקשר בקטמנדו כדי שישלחו בינתיים עוד אדם לאזור במסוק, והתכוננתי להמשך החיפושים.

לאחר מידע נוסף שקיבלתי בבוקר מקטמנדו, שניתי את אזור המטרה.

בשעה מוקדמת ירדתי לאזור אחר עם סיכוי להימצאו של הבחור, אך קריאותי לא נענו ולא מצאתי אותו שם.

בזמן שחזרתי למעלה למקום שהשארתי בו ציוד, הבחור הישראלי שראה את כל נסיונות החילוץ המוסק – ואכן היה בסביבת אותו מקום שחיפשתי בו באותו הבוקר – בתושיה רבה ובתשישות של שרידות של כמה ימים בשטח, הצליח לרדת מאותו מקום בעייתי שבו הוא נתקע בשל השלג הרב שהצטבר ביום הסופה. השלג פחת ונמס, והבחור הצליח לרדת ממדף הסלע שעליו שהה, ולעלות אחרי לאותו מחנה בסיס נטוש שדיווחתי לו עליו אתמול כנקודת ציון.

ברגע שמצאנו האחד את השני, שמחנו מאוד והתחבקנו, ותחקרתי אותו על כל שהתרחש בימים האחרונים. במקביל התקשרתי בטלפון הלוויני כדי להודיע שאין צורך בתגבורת, וכדי לוודא את הגעת מסוק החילוץ בהקדם.

שנינו הגענו לקטמנדו אתמול בערב. הבחור חזר לחבריו ולמלון שלו, ואני המשכתי ישירות משדה התעופה, בנעלי הרטובות וללא משקפיים – לשעות ארוכות של ישיבות בשגרירות ישראל וביקור הפצועים בבית החולים.

הטיסה שלי בחזרה לארץ הייתה אמורה להמריא היום, אבל אני דחיתי אותה וכרגע נשאר כאן להמשך סיוע לצוותים הפועלים להשבת כל הישראלים הביתה.

(נדב בן יהודה הוא מטפס הרים ישראלי וצלם טבע בתנאי קיצון: https://www.facebook.com/www.nadav.by)

 

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
תגובה אחת מיין לפי
1
ואף לא מילה על סרן תמר אריאל ז"ל ?
שוקיאן | 19-10-2014 15:39
ואף לא מילה על סרן תמר אריאל ז"ל שנספתה בנפאל ? בושו והכלמו על התעלמותכם המוחלטת והצורמת מתמר אריאל ז"ל אשר נספתה יחד עם נדב שוהם ז"ל בנפאל. תמר , נווטת הקרב הדתיה הראשונה בצה"ל הביאה כבוד רב למגזר וניתן לומר שבשירותה קידשה שם שמיים בשמירת מצוות כצוערת בקורס טייס וכנווטת קרב. האם אתם פוחדים שתמר תשמש דוגמא ומופת לבנות אולפנה אחרות ?