תלמדו מרובי ריבלין איך לתקוף את החמאס - סרוגים
מבצע צוק איתן

תלמדו מרובי ריבלין איך לתקוף את החמאס

כמו שרובי ריבלין הוא פוליטיקאי אך למרות זאת בן אדם אציל, ככה לא צריכה להיות שום סתירה בין להיות הצבא המוסרי בעולם, הצבא היחיד שעושה כל שביכולתו למנוע הרג חפים מפשע בעוד רוב אזרחי מדינתו מופגזים מידי יום, לבין לא להיות פראייר.

תלמדו מרובי ריבלין איך לתקוף את החמאס
  צבא מוסרי זה כמו פוליטיקאי שנשאר איש אציל (פלאש90)

המחשבה הראשונה שהייתה לי על הנשיא החדש ראובן ריבלין הייתה שאני לא קונה את זה, את המיתוג שעשו לו. איכשהו, בדרך לא דרך הצליח ריבלין לשכנע את כל המדינה שהוא סבא חביב, דמוקרט זוהר שמכבד כל אדם באשר הוא אדם, והפך לצמחוני לאחר ביקור במשחטה.

יש בעיה אחת בכל התדמית הזו – רובי הוא פוליטיקאי, פוליטיקאי ותיק ומשופשף. אנשים, לפחות במדינת ישראל, לא מגיעים לצמרת אם הם תמימים, נחמדים ומכילים את כל העולם ואחותו.

אך במחשבה שנייה, זו הסיבה מדוע ריבלין ראוי, יותר מכל אחד אחר, להיות נשיא המדינה היהודית. אנחנו התרגלנו לדיכוטומיה הרסנית שמי שנחמד הוא פראייר, ולכן מי שניחן בטוב לב עממי ובחינניות מולדת יישאר הרחק מהפוליטיקה. הפיצול הזה רחוק מלהיות יהודי. המסר היהודי טוען שאין שום סתירה בין מוצלחות לאנושיות, בין שאפתנות לאצילות נפש, בין פוליטיקה ליושר פנימי.

יהודי בריא יודע מתי צריך להיות טוב לב, ומתי להיות עז כנמר. 'עם עקש תתפל' כתב בתהילים המשורר הלאומי. להיות אדם טוב, זה לא אומר להיות פראייר. להיות פוליטיקאי אמביציונר, לא מחייב, כמה מפתיע, להשחית את הנפש.

מוסריים אך עדיין תוקפים בעוצמה

לפני זמן מה, נפטר עורך מקור ראשון אורי אליצור ז"ל, והעיתונאי ידידיה מאיר כתב שהוא לא מבין מה שקרה בהלוויה. הוא הכיר, שנים ארוכות, את אליצור בתור פובליציסט שנון וחריף לשון, אחד שבקי בנבכי התככנות הישראלית ויודע להכות את מבקריו מנה אחת אפיים. פתאום הוא נפטר, אומר ידידיה מאיר, ואני שומע הספדים על יהודי מלא רגש לקיום מצוות, מלא אהבה עזה לה' ולתורתו. נשמע כמו הספד על אברך עדין נפש שלא מש מימיו מבית המדרש.

אך זהו בדיוק המסר היהודי הנכון. להיות אדם מוצלח, שאפתן, שנון, אך לא לאבד את הנשמה. לא לאבד את היסודות הערכיים של העם היהודי.

ובנימה אקטואלית – צה"ל מושמץ בימים אלו, בעולם כולו, על הרג אזרחים פלסטינים. גם מתוכנו אנו רבים תוהים איך עם התנ"ך, הצבא המתיימר להיות כה מוסרי, יכול לישון בשקט לאחר למעלה מאלף הרוגים. אך אם נפנים את המסר היהודי של האזרח מספר אחת, שהכתרתו התבצעה, כמה סימבולי, באמצע המלחמה, נבין שאין שום סתירה.

אין שום סתירה בין להיות הצבא המוסרי בעולם, הצבא היחיד שעושה כל שביכולתו למנוע הרג חפים מפשע בעוד רוב אזרחי מדינתו מופגזים מידי יום, לבין לא להיות פראייר. לדעת להשיב מלחמה כשצריך ולהגן על שלוות חייהם של האזרחים בכל מחיר. המצפון שלנו נקי, הנשמה שלנו נשארת בטהרתה. צה"ל שלנו מוסרי למהדרין, ואין בכך שום סתירה לעובדה שהוא יודע לעשות את העבודה כמו שצריך, להכות את החמאס עד העצם. 'ארדוף אויבי ואשיגם', אמר דוד המלך, 'ולא אשוב עד כלותם'.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
לא הבנתי כלום
שוע | 29-07-2014 16:57
למה אין סתירה? כי קבעת במשפט מלומד שאין שום סתירה?? באליצור ברור שאין סתירה, מה הקשר בין אהבת ה' לבין שנינות פובלציסטית? האם אנשים אלימים לא אוהבים את משפחתם? ברור לך שריבלין הוא לא רק סתם חמוד, אבל כיון שזה מה שהציבור רואה בו אז זאת אומרת שהוא הצליח להסוות את התככנות שלו בערמומיות רבה, ולא שהוא שילב את השתים בצורה מרשימה. ואולי בכלל כל המסכה המוסרנית היא תכסיס פוליטי בעצמה? ומה הקשר בכלל לדת היהודית, כל אבחנה טובה (ולפעמים מובנת מאליה), כמו האבחנה הזו שכתבת כאן, מנסים לתלות ביהדות. איך זה קשור ליהדות לא הבנתי.
2
למדו כבר
ציפי | 29-07-2014 23:58
מה יש ללמוד, זה בדיוק מה שעושים היום. וברור שיש סתירה. מי ששאפתן מתקשה להיות אציל נפש. הרי כשצריכים לבחור האם לקדם אותו או את עמיתו, הוא יציג את היתרונות של עצמו ולא יוותר לחברו. מה תגיד -- אצילות הנפש מתבטאת במקומות אחרים, למשל הוא באצילות רבה יארח עניים בביתו. אבל אם כך אז ברור שאין ניגוד בין השאפתנות לאצילות. להבדיל, אצל צה''ל יש ניגוד ברור בין היכולת לעשות את העבודה כמו שצריך ובין הצורך להקפיד על מוסריות. הצורך להקפיד על מוסריות פוגע ביכולת לעשות את העבודה כמו שצריך, ואם תגיד שהמוסריות מתירה לצהל לעשות את העבודה כמו שצריך, אז דבריך יצאו ריקים מתוכן כי ברור שאין ניגוד בין שתי דברים כשאחד גובר על השני.