היפים של פעם ● מיומנה של רווקה דתייה

היפים של פעם ● מיומנה של רווקה דתייה

הם נישאו, וכובד החיים הכריע גם אותם, גם את היפים והנכונים. והיום במרחק הזמן, כשאני מנסה להבין מה היה סוד הקסם בהם? מה היה הדבר שהכריז על היותם אחרים, טובים יותר?

author-image
היפים של פעם ● מיומנה של רווקה דתייה
  כובד החיים הכריע גם אותם. היפים והנכונים (אילוסטרציה: שאטרסטוק)

ראיתי אותו בשבוע שעבר, אלו בהחלט היו אותם הפנים.

אומנם, קו השיער נסוג אחורנית, העמידה הייתה שחוחה.

אבל אותו זיק שובב בעיניים נותר והעיד על העבר.

הקמטים סביב לעיניים הסגירו את פגעי הזמן.

מבט אחד, זה כל מה שהיה נדרש, ולמולי עלתה דמותם

של שלושת המופלאים כשהם פוסעים יחד.

אותה שלשת בנים מפוארת, שעיני כל הבנות היו נשואות אליה.

הם היו הבנים הנכונים, בזמן הנכון.

עם בלורית השיער המתנפנפת.

עם הביטחון העצמי, שכמעט אינו מודע לעצמו.

הם היו איתי בתנועה והם הסתובבו בשטחה, כבתוך שלהם,

כשליטים בלתי מעורערים, בממלכת הנעורים.

כיאה למעמדם הריבוני, היו להן גם את החברות הנכונות.

אותן בנות זוג, שכל הסניף נשא אליהן עיניים.

הם היוו יחד איזה "פאוור קאפל", אז עוד לפני שהמושג הוטבע.

על אף הפופולאריות הנראית של אותה שלשה, הם לא יצאו להדרכה.

העיניים היו נשואות אליהם בשל פן חיצוני הרבה יותר.

אני לא יודעת איזה מקום הם תפסו בחברת בני גילם,

אבל אנחנו הנערות הצעירות, היינו מסתכלות עליהם בערגה.

וחושבות, מתי נזכה לצאת אם אחד מהן, ואם לא אנחנו,

אז לפחות שתזכה החברה הטובה.

אני זוכרת את הילדות שלי כתקופה שמחה למדי,

הייתי מקובלת חברתית הן על ידי הבנים והן על ידי הבנות.

ברבות השנים, גיליתי שהמציאות שממנה נהניתי לא הייתה מנת חלקן,

של כל חברותי. רבות מהן חשו את הנידוי החברתי,

כשהן מנסות בכל כוחן להידחק אל אותו מעגל סגור ונחשק.

בשל אותה תפיסת ילדות שלילית, משבגרו אותן נערות,

הן כמנסות להדחיק את ילדותן הרחק הרחק, אל מחוץ לתודעה.

ולכן אירועים כמו "פגישות מחזור" או פנינות נוסטלגיה אחרות כמו חתונות ולוויות,

אינם אהובים עליהן. והן משתדלות להימנע מהן ככל האפשר.

הרי ידוע הדבר, שגם אם כנער היית נער חולמני וגמלוני,

ומאז התפתחת והפכת להיות מנכ"ל עשיר.

באותו מפגש נוסטלגי, אתה תשוב לתפוס את המקום הקודם שלך כליצן החצר,

או כל תפקיד אחר שבו שימשת בעת ילדותך.

אבל על אף כל החזרה השבלונית של כל אחד לתפקידו ההיולי, הראשוני.

עדיין במפגשים הללו יש אי אלו הפתעות, והם בדרך כלל קשורים למראה חיצוני.

זאת השמינה, זאת רזתה, זה הקריח וזה גידל שערו פרא או צימח זקן.

ובלי שום תכנון של מפגש מחזור מוסדר, של ארגון כל החברים למקום אירוע מסוים.

ראיתי אותו, במהלך השנים גם יצא לי לפגוש בחבריו,

שגם עליהם ניכרו אותות הזמן.

הם נישאו, וכובד החיים הכריע גם אותם, גם את היפים והנכונים.

והיום במרחק הזמן, כשאני מנסה להבין מה היה סוד הקסם בהם?

מה היה הדבר שהכריז על היותם אחרים, טובים יותר?

אני מבינה שלא היה בהם שום דבר מיוחד או שונה.

הם היו כמו כולנו, לא טובים יותר ולא פחות.

הם היו הם, עצמם, כך סתם.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו