אני לא מבינה למה לה יש ילדים ולי אין?!

בכל פעם שאני שומעת בשורה טובה כזאת אני כמובן שמחה בשביל ההורים החדשים, אבל, לא נעים להגיד, נצבט לי הלב. ממש ממש כואב לי. , אני יודעת שזה ממש לא יפה ולא מוסרי ואפילו טיפשי, אבל לא מצליחה להסיר את המחשבות האלה מהראש שלי

אני לא מבינה למה לה יש ילדים ולי אין?!
  אילוסטרציה שאטרסטוק

שאלה

לשירה שלום,

יש לי שאלה בקשר למשהו שממש לא נעים לי לכתוב עליו… אנחנו נשואים כבר כמה שנים טובות ללא ילדים. בינתיים מסביבנו כולם מתחתנים ויולדים ילדים כאילו זה הדבר הכי מובן מאליו. בכל פעם שאני שומעת בשורה טובה כזאת אני כמובן שמחה בשביל ההורים החדשים, אבל, לא נעים להגיד, נצבט לי הלב. ממש ממש כואב לי. ואם להודות על האמת, לא רק כואב לי. זה עוד בסדר. אבל אני פשוט… מקנאה. אני רוצה גם!! אני לא מבינה למה לה יש ולי אין??!!! למה היא עכשיו מוקפת באנשים אוהבים שמאחלים מזל טוב ודואגים ומבשלים, ואני מסתגרת בבית ובוכה??

ואז אני מרגישה כמו ילדה קטנה שבוכה לאימא שלה כי לחברה שלה קנו נעליים חדשות. נו באמת, אני יודעת שזה ממש לא יפה ולא מוסרי ואפילו טיפשי, אבל לא מצליחה להסיר את המחשבות האלה מהראש שלי. מה אני יכולה לעשות כדי פשוט להעיף אותן וזהו?

תשובה

שלום יקרה,

קודם כל, אני מעריכה מאוד את האומץ שלך לשתף ולכתוב את הדברים למרות אי-הנעימות שהייתה כרוכה בדבר. ההתמודדות עם אתגר הפוריות היא לא פשוטה, והשארת רגשות קשים ולא פתורים כלפי עצמנו רק מקשה עלינו עוד יותר בהתמודדות עם המצב ובקבלה העצמית שלנו, שחיונית מאוד לתהליך שאותו אנחנו עוברים.

ולשאלתך- קנאה היא מושג שלרבים מאיתנו מייד עם המחשבה עליו עולה קונוטציה שלילית ולא מוסרית. אך יש לזכור שקנאה קיימת, ולעתים ה"תווית" שמדביקים לה לא בהכרח מצדיקה את עצמה. דווקא הפוריות היא לכאורה מסוגלות מובנת מאליה, ואחד הצרכים הבסיסיים והקיומיים של כל אדם (ואפילו חיה להבדיל) הוא להעמיד המשך לקיומו. במובן הזה, בניגוד לנעליים של החברה, הקנאה שלך לגיטימית לחלוטין. בנושא הזה אפשר לראות שאפילו על רחל אמנו, שאין עוררין על צדקותה, נאמר בהקשר הזה "ותקנא רחל באחותה" (בר' ל א). אמנם המפרשים אומרים שקינאה במעשיה הטובים של לאה, אבל עדיין זו הייתה קנאה. קנאה שהיה בה גרעין חיובי, שבסופו של דבר הביא לעולם חלק בלתי נפרד מעם ישראל- את יוסף ובנימין.

אך גם כאשר הקנאה היא דבר בלתי נמנע, הדחף הראשוני שלנו במצבים כאלה הוא להאשים את עצמנו. עם כל הכאב שאנחנו חווים אנחנו מנסים גם "להעיף את המחשבות האלה וזהו": להדחיק, לסגור או לנסות להתעלם מהן. לצערנו, הניסיונות האלה לא בהכרח מצליחים, ופעמים רבות הם רק משאירים אותנו עם הקנאה ועם רגשות האשמה גם יחד. אך אם נדע להשתמש בכוח של הקנאה במקום לנסות להתכחש לה, נוכל לגלות שדווקא היא יכולה לעזור לנו להיטיב עם עצמנו.

הקנאה החזקה הזו היא מאגר של אנרגיה, וככזו היא נותנת לכל אדם הזדמנות לנתב אותה למקום שטוב לו. אחת הנשים בחוג הזוגות סיפרה שפעם אחת כשהלכה לפגוש את בעלה בסוף התפילה, ראתה מרחוק איש שעולה במדרכה מולה, ולרגע היא חשבה שזה הוא כי האיש היה נראה דומה לו. אבל אחרי רגע היא פתאום הבינה שזה לא הוא, כי מסביבו קיפצו ילדים קטנים. באותו רגע, כך סיפרה, היא פנתה לקב"ה ואמרה לו: "בבקשה, שגם לאיש שלי יהיו ילדים ללכת איתם הביתה מהתפילה בליל שבת…". כמו הסיפור המרגש הזה ישנן נשים נוספות שמנתבות את רגשות הקנאה לתפילה (כפי שעשתה רחל, וכפי שפנינה ניסתה לגרום לחנה אם שמואל לעשות). יש זוגות שמנתבים את הכוח הזה לעשייה חיובית או לחסד, ויש כאלה שדווקא בגלל זה מוצאים את עצמם עוסקים במקצועות שקשורים לילדים. לכל אחד ואחת מאיתנו יש נתיב שונה, ומה שמתאים לאחד יכול להיות ממש לא מתאים לאחר. אבל כל עוד אנחנו מכירים בזה שאנחנו בני אדם, ויש לנו יצר של קנאה, קל יותר להתמודד איתו במקום להשקיע אנרגיות בניסיונות להדחיק ולרמוס אותו. בכתובים לא מוזכר שרחל נענשה בעקבת קנאתה באחותה. לעניות דעתי, הסיבה היא מכיוון שקב"ה לא בוחן אותנו על השנייה הראשונה שבה אנחנו רואים משפחה ברוכת ילדים ברגע ששמענו תשובה שלילית ממרפאת הפוריות. הקב"ה רוצה לראות מה אנחנו עושים ברגע שאח"כ… כי זו כבר הבחירה שלנו.

אני מאחלת לך שתזכי להיות מוקפת באנשים אוהבים שמאחלים מזל טוב ודואגים ומבשלים!

ועד אז- אך טוב וחסד!

==

שירה בפלר היא פסיכודרמטיסטית ומנהלת ארגון אדו"ה לזוגות מאותגרי פוריות

לתגובות, הארות ושאלות: advadoel@gmail.com

שניים_פרסום

כתיבת תגובה

הוספת תגובה - סרוגים
הדפסה

שם

נושא

תוכן

2 תגובות
הצג את כל התגובות