הידיד ששבר לי את הלב ● מיומנה של רווקה דתייה - סרוגים

הידיד ששבר לי את הלב ● מיומנה של רווקה דתייה

התעלול השיווקי הזה עבד פלאים – עליי! דב המקסים, נפרד מהחברה שלו, ואני הרשיתי לעצמי להתאהב ולהתלהב. השקעתי, יצרתי הזדמנויות למפגשים בשניים, שלא לכולם הוא נאות. אפיתי, בישלתי. בקיצור, חיזרתי, כמו שלא חיזרתי מימי

author-image
הידיד ששבר לי את הלב ● מיומנה של רווקה דתייה
  מחבב, אבל לא אוהב (אילוסטרציה: שאטרסטוק)

אומרים שאין חיה כזאת "ידידות בין גבר לאישה",

תמיד מישהו מן השניים רוצה יותר.

או שהגבר רוצה שלקשר הידידותי יהיה מימד אחר,

או שהאישה היא בעלת השאיפות האחרות.

ייתכן וזה נכון ברוב המקרים, אבל לא נכון בכל המקרים.

ידידות אפלטונית, אכן יכולה להתקיים בין אישה לגבר,

כשהקשר מבוסס על אכפתיות, שיתוף ודאגה.

 

אבל לא על ידידות כזו אני רוצה לספר הפעם.

במשוואה שלי ושל דב, זאת הייתי אני שרציתי מאוד,

והוא נהנה מהחיזור.

 

בכל שנות נעורי מהילדות ועד לימי הבחרות, חנן אותי הבורא,

באיזה חוט של חסד ונשיאת חן, ואני מודה לו על כך מאוד.

בבית הספר היסודי, הייתי בין הבנות המקובלות.

כך גם בתנועת הנוער, כך גם בתיכון, באקדמיה ובכל מקום.

 

כך שתמיד, היו הרבה בנות ובנים שרצו להיות במחיצתי,

לחסות בצילי, ולצחוק מבדיחותי גם כשהן היו טיפשיות למדי.

אני זוכרת, שכמעט הייתי עיוורת לעניין החיזור החברי הנשי.

 

בחורות בנות גילי, שניסו לעשות כל מיני דברים,

על מנת שאהיה חברה שלהן.

אספו בשבילי כרטיסיות נסיעה באוטובוס, כשזה היה באופנה.

נתנו לי להשאיל מהן ספרי קריאה, כל אימת שחפצתי.

ואני, לקחתי את שניתן לי,

בלי להבין את המטרה הנסתרת שעמדה מאחורי המעשים הלבביים.

 

אולי אלו כל שנות החיזור שהופנו כלפי,

וגם היותי בת זקונים מפונקת,

שהפכו אותי לגמלונית ולא מנוסה בכלי החיזור,

גם כשרציתי לעשות בו שימוש, ולחזר אחרי מישהו, אחרי דב.

לא הצלחתי להגיב כמו שצריך על מסרונים.

לא ידעתי לתפוס בשתי ידיים איתנות,

כדור של הזדמנות שנקרה בידי, והגיע מכיוונו.

 

אני זוכרת את יום שישי הראשון שנפגשנו,

הוא הגיע אליי לדירה לקחת סיר מרק ריק,

כדי שהוא יוכל לבשל בו, לקראת הארוחה המשותפת שלנו יחד.

היינו שכנים, והייתי מיודדת עם אחד השותפים שלו.

 

כשהוא הגיע, אני הייתי בבגדי השטיפה של יום שישי,

לא מראה מלבב במיוחד, והוא היה עדיין עם חברה.

כך שסימנתי לעצמי, חמוד!

אבל הדחקתי את כל העניין,

כיוון שלדידי, חברה היא דווקא כן קיר.

קיר בטון, שלא יזוז,

עד אשר הבחור יחליט באופן עצמוני ובלתי תלוי,

שהוא מעוניין לפרק את החבילה.

 

יש כלל ברור בשיווק שהולך בערך כך:

המוח האנושי מתרגם משהו שהוא נחשף אליו מספר רב של פעמים, כמוכר.

המוכר הופך לאהוב, גם אם בתחילה לא היה לך רגש ייחודי כלפיו.

כך עובדות החברות כשהן פותחות בהליך פרסומי של מותג חדש או קיים.

שלטי החוצות עושים עבודה נהדרת בתחום.

 

אם ניקח לדוג' את מותגי המשקאות הקלים על השלטים בצדי הדרך,

אתה תראה אותם בצבעים בולטים, מביטים אליך מכל מקום.

כך כשתגיע אל מקרר המשקאות ותתלבט שנייה אולי יותר,

באיזה משקה לבחור?

המשקה הממותג יזהר אליך באור יקרות,

הוא יראה לך מוכר, ואהוב.

ואתה תמהר לשלוף אליו יד חמה,

שתאחז בבקבוק הקר והמזיע אדי קור.

 

אגב, אם יש איזושהי סלידה קלה כבר מההתחלה,

הפעולה לא יכולה להתרחש.

 

עד כאן תיאוריית השיווק, ומכאן המסקנה המתבקשת:

בחור או בחורה שנחשפת אליה למשך תקופה ארוכה,

ואין לך סלידה ממנה, החשיפות המרובות יהפכו אותה

לחביבה עליך יותר ויותר.

כך גם עם גבר.

 

התעלול השיווקי הזה עבד פלאים – עליי!

דב המקסים, נפרד מהחברה שלו,

ואני הרשיתי לעצמי להתאהב ולהתלהב.

השקעתי, יצרתי הזדמנויות למפגשים בשניים,

שלא לכולם הוא נאות.

אפיתי, בישלתי.

בקיצור,

חיזרתי, כמו שלא חיזרתי מימי.

חיזרתי כמו שלא ידעתי שכלל ניתן.

 

חיזרתי, כי שמעתי מספיק בדותות,

על בחורות שהתעקשו על בחור,

שלא ממש רצה אותן.

התעקשו, עד שהוא נשבר

והן מצאו את עצמן עם טבעת על היד.

 

הסיפור של דב ושלי נגמר כשהבנתי,

שהמפגשים המרובים בינינו

פיתחו בי את רגש האהבה אליו,

אך אצלו התפתחה רק חיבה גדולה.

הוא באמת אהב אותי,

אבל לא באופן הזה.

 

אף אחד מאוהב עם פרחים ופרפרים,

לא רוצה שיאהבו אותו כמו אח קרוב או רחוק.

כתבתי לו מכתב פרידה,

שהוא לא הבין את פשרו.

לבסוף חשפתי, לא בלי קושי,

את הפער בין הרגשות בינינו.

הוא נדהם, או לפחות הציג את העניין כהלם.

הוא התקשר וניסה להתנצל.

 

לא עניתי לשיחת הטלפון הזו שלו.

כי לא יכולתי לשמוע אותו מסביר לי,

כמה אני נהדרת,

ושזה לא אני – זה הוא.

 

ואולי לא רציתי לשמוע –

שזאת בעצם אני.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
עצוב אבל נכון ):
Nen | 02-04-2014 12:15
2
איזו מתוקה את ממי.
קוראת | 03-04-2014 18:27
בס"ד איזה כיף זה יהיה כשתכתבי על האיש שבאמת אוהב אותך ושזה זה מכל בחינה ותעברי לכתוב על הגדילה שלכם יחד. אני בטוחה שזה יקרה (החתונה איתו, לא יודעת אם יהיה לך זמן לכתוב) ויהי רצון שתנצלו את הזמן עד אז לגדול ולצמוח ולהיות מה שאתם באמת ולא כל השטויות שהצטרפו, כך שכשזה יקרה זה יהיה כבר נפלא הרבה יותר.