פרשת בשלח: הים לא נבקע בגלל תפילות אלא בגלל מעשים - סרוגים

פרשת בשלח: הים לא נבקע בגלל תפילות אלא בגלל מעשים

לא תפילות מבקש הקב"ה מישראל אלא מעשים שיש בהם מסירות נפש, ורק אחר שיכנסו ישראל לים הסוער יהפך הים ליבשה, כמו שעשה נחשון בן עמינדב שקפץ ראשון לים ואחריו רבים מבני ישראל.

פרשת בשלח: הים לא נבקע בגלל תפילות אלא בגלל מעשים
  קורעים את ים סוף (צילום מסך)

כשאמר הקב"ה למשה: "ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו" (שמות יד, טז) אמר משה לפני הקב"ה: אתה אומר לי שאקרע את הים ואעשה את הים יבשה, והכתיב (ירמיה ה כב): 'אשר שמתי גבול לים", והרי נשבעת שאין אתה קורעו לעולם?

אמר לו הקב"ה: לא קראת מתחילת התורה, מה כתוב בבראשית (א ט): "ויאמר אלקים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה", אני הוא שהתניתי עמו, וכך התניתי מתחילה שאני קורעו, שנאמר: "וישב הים לפנות בוקר לאיתנו" – לתנאו שהתניתי עמו מתחילה. מיד שמע משה לקב"ה והלך לקרוע הים.

אלא שהים לא קבל עליו להיקרע, אמר לו הים: מפניך אני נקרע? אני גדול ממך, שאני נבראתי בשלישי ואתה נבראת בששי, כיון ששמע משה כך הלך ואמר לקב"ה: אין הים רוצה להיקרע. אבל התעקשותו של הים שלא להיקרע לא עמדה לו לאורך זמן שהרי לבסוף כתוב: "הים ראה וינס" (תהלים קיד ג)

ושאלו: מה ראה? ואחת התשובות היא: "בזכות עצמותיו של יוסף נקרע הים". ולפי הדעה הזו אין הים מתרשם לא מ"מלאך האלוקים ההולך לפני המחנה" (שמות יד יט), לא מעמוד הענן, לא ממשה, לא מנחשון בן עמינדב הקופץ לים, ולא משישים ריבוא של יוצאי מצרים, כל אלו אינם משכנעים את הים להיבקע, ורק כשהוא רואה את ארונו של יוסף, רק אז לפתע נשברת התנגדותו, המים נבקעים והים הופך לֵחָרָבָה – מה היה בעצמותיו של יוסף שלא היה בכל האחרים?

לא תפילות – מעשים

יציאת ישראל ממצרים היתה כל כולה בידי שמים, לא רק עשרת המכות והכבדת לב פרעה, אלא אפילו זכות של מעשים טובים לא היה לישראל, כמו שאמרו במדרש (שהש"ר ב): "בשעה שאמר משה לישראל: בחודש הזה אתם נגאלין, אמרו לו: משה רבנו, היאך אנו נגאלין והלא אין בידינו מעשים טובים?",

אבל אפילו כשניתנה להם האפשרות לצאת, גם אז היה צריך פרעה לגרשם נגד רצונם, כמו שכתוב: "ויהי בשלח פרעה את העם" שפרעה שילח אותם בעל כרחם. עד כאן הייתה היציאה כל כולה ביד בקב"ה, והסיבה: כיון שהקב"ה הביאם למצרים הוא הוציאם.

אבל אחרי שיצאו ישראל ממצרים והפכו לבני חורין, מרגע זה נשתנתה ההנהגה, ומכאן ואילך הישועה תלויה גם בהתנהגותם של ישראל, ועל כן "לא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים . . . פן ינחם העם", מפני שהתנהגותו של העם משנה את כל מסלול ההליכה לארץ ישראל. וכשעומד משה בתפילה, אומר לו הקב"ה: "מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו", לא תפילות מבקש הקב"ה מישראל אלא מעשים שיש בהם מסירות נפש, ככתוב: "ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה", ורק אחר שיכנסו ישראל לים הסוער יהפך הים ליבשה, כמו שעשה נחשון בן עמינדב שקפץ ראשון לים ואחריו רבים מבני ישראל.

היתרון של יוסף

לפי ההסבר הזה ניתן להבין מדוע לא עמוד הענן הוא שגרם לים להיבקע, מפני שהוא מעשה שמים, אבל עדיין אין בכך הסבר מדוע הים לא נס מפני קפיצתו של נחשון, אלא דוקא רק לאחר שראה את עצמותיו של יוסף, מהו היתרון שיש ליוסף על נחשון? בספר תהלים (קיד) קודם הכתוב: "הים ראה וינס" כתוב: "היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו", נחשון מייצג את שבט יהודה ויוסף את ישראל, קדושתו של יהודה באה ממעשים נועזים אך חד פעמיים, כמו הודאתו של יהודה לתמר: "צדקה ממני!", או קפיצתו של נחשון למי הים הסוערים.

אבל מעשים אלו עם כל גדולתם היו מעשים חד פעמיים שאין בהם עדיין העוצמה להביא לקריעת הים. מה שאין כן יוסף, שעליו נאמר: "ישראל ממשלותיו" הממשלה אינה עמידה בניסיון חד פעמי, אלא בשליטה תמידית וקבועה מדי יום ביומו, וכך היה יוסף כשהיה עבד, או כשהיה אסיר בחשכת בית הסוהר, וגם בחיי הרווחה כמשנה למלך מצרים, בכולם היה יוסף צדיק העומד בשליטה מול פתויי היצר, כמו שאמרו במדרש: "אמר לו הקב"ה ליוסף: "אתה נסת ויצאת החוצה – חייך הים ינוס מפני ארונך".

ועוד אמרו במדרש: "הים ראה – מה ראה? ששמר יוסף כל עשרת הדברות". דווקא העמידה במבחן היום יומי אפילו בדברים הקטנים, היא גדולה יותר מעמידה חד פעמית אפילו במעשים גדולים, ועל כן הים נס דווקא מפני ארונו של יוסף.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו