למרות הסיכונים, להסתכל בחיוב על האקדמיה

בציונות הדתית מדברים על הרצון במדינה יהודית. אי אפשר לקרב את האידיאל הנכסף הזה בלי השכלה גבוהה. הרב רונן לוביץ' סבור כי יש להתייחס בחיוב למוסדות האקדמיים ולעודד את הנוער להשתלב בהם. עם זאת אסור להיות נאיבי ולהתעלם מהבעיות. מאמר לפתיחת שנת הלימודים האקדמית.

25.10.12 14:31  ט' בחשוון תשעג
למרות הסיכונים, להסתכל בחיוב על האקדמיה
  להסתכל בעין טובה. הרב לוביץ'

הבעייתיות במפגש בין הזהות הדתית ובין עולם הלימודים האקדמיים מבצבצת משני תחומים: האחד נוגע לתכני הלימוד בעיקר במדעי היהדות ובמדעי הרוח, ואילו האחר קשור בהוויית החיים הסטודנטיאלית בקמפוסים.

באשר לתכני הלימוד, די אם אזכיר כדוגמאות ספוראדיות את ביקורת המקרא, השוואת דתות, סתירות בין מקורות חז"ל לתפיסות היסטוריות, תפיסות מחקריות בדבר התפתחות חגי ישראל, התורה שבעל-פה וכיו"ב, שיטות מסוימות בפילוסופיה ובפסיכולוגיה ועוד.

באשר להווי החיים, במוסדות להשכלה גבוהה נוצרים באופן טבעי קשרים חברתיים בין סטודנטים וסטודנטיות, דתיים עם שאינם דתיים, המתפתחים דרך לימוד משותף בקבוצות קטנות, לעיתים בלימוד בזוגות, דרך שיחות קרובות בהפסקות, ובאמצעות בילוי משותף מעבר לשעות הלימודים. מזווית הראיה הדתית קשה להקל ראש בהיבטים אלה.

למרות זאת, אני סבור שעל עולם התורה הציוני לאמץ יחס חיובי כלפי הלימוד האקדמי מתוך התייחסות לארבעה היבטים: האישי, הדתי, הלאומי והעולמי. אם להשתמש במילותיו של הרב קוק: האדם, הקודש, ישראל והאנושות.

ההיבט הכללי-גלובאלי

אנו נמצאים בעולם בו האקדמיזציה היא עובדה קיימת, היא מזינה את השיח הציבורי ואת דפוסי החשיבה, וידה בכל: בתחומי המשפט, התקשורת, במרחבי העשייה הציבורית ועוד. התנתקות מהעולם האקדמי משמעה בחירה בחוסר תקשורת עם העולם בו אנו חיים.

יתר על כן אני רואה בהתפתחות ההשכלה בכלל והעולם האקדמי בפרט, חלק מההתקדמות הכללית של האנושות, אותה התפתחות שאנו אמונים עליה בבית מדרשו של הראי"ה.

מבחינת האדם

השכלה אקדמית הפכה כיום לדרישה אלמנטארית בכל תחום, וחדרה גם לענפים רבים בהם היא נראתה מיותרת בעבר: חינוך והוראה, סיעוד, עבודה סוציאלית ועוד. מי שרוצה בפרנסה המכבדת את בעליה, ומי שמתפלל בברכת החודש ל"חיים שיש בהם עושר וכבוד", מתכוון בדרך כלל לחיים שיש בהם השכלה גבוהה.

ברכישת השכלה מקובלים אנו מחז"ל כי "אין אדם לומד אלא ממקום שליבו חפץ". אי אפשר ואין טעם לנתב אנשים ללימוד מקצועות מסוימים ולהתרחקות מאחרים, שכן כדברי בפרפראזה על דברי קהלת: אי אפשר לכלוא את הרוח, ולא את מדעי הרוח.

מבחינה לאומית

בציונות הדתית מדברים גבוהה גבוהה על הרצון במדינה יהודית. אי אפשר לקרב את האידיאל הנכסף הזה בלי השכלה גבוהה. כשם שאי-אפשר להשפיע בצה"ל מבלי שיהיו קצינים, ואי אפשר להשמיע קול בתקשורת בלי שיהיו אנשי תקשורת מוכשרים, כך בכל מרחבי החברה: מדע, משפט, אמנות, ספרות ועוד.

אנשי האקדמיה אחראים במידה רבה לעיצוב דעת הקהל ולהטמעת רעיונות בחברה הישראלית, ואם הציונות הדתית רוצה להיות שחקן מרכזי בזירה זו,  עליה להיות שם.

מבחינה דתית

ההשכלה האקדמית חיונית על למנוע עוני כלכלי ועוני אינטלקטואלי. לגבי העוני הכלכלי, די אם נתבונן בחברה החרדית כדי להבין לאן מוליכה ההתנגדות להשכלה.

באשר לעוני האינטלקטואלי – ראוי שגם תלמידי חכמים ייחשפו לעולם האקדמי. ביהדות ארה"ב יש פתגם: "לעולם אל תזלזל בבורות ביהדות של הרב הרפורמי, בכפירה של הקונסרבטיבי ובבערות של האורתודוכסי…" אנו שואפים שבני תורה לא יהיו למשל ולשנינה מעין אלה.

מעבר לכך, הלימוד האקדמי יכול להוות גורם מזין ומפרה עבור הלימוד התורני, כיוון שהוא מקנה כלים והרגלים של חשיבה שיטתית וביקורתית, הוא דורש מחויבות לאיכות ומעודד כתיבה מחקרית.

סטודנטים דתיים (למצולמים אין קשר  לכתבה)

הרב קוק תמך בלימודים אקדמיים

אני מאמין שהגישה שהצגתי עולה בקנה אחד גם עם תפיסתו של הרב קוק שדיבר על כך ש"צריך באמת לעסוק בכל החכמות שבעולם ובכל תורות החיים, ובכל דרכי התרבויות השונות ותוכני המוסר והדת של כל אומה ולשון, ובגדלות הנפש ידע לזכך את כולם" (ערפילי טוהר עמ' מו).

הרב קוק דיבר על ההשפעה המעשירה של הקודש והחול גם יחד על רוח האדם (אוה"ק א עמוד סז). הוא ציטט את דברי הגר"א כי "כל מה שיחסר לאדם מחכמת העולם, נגד זה יחסר לו עשרת מונים מן התורה", והוסיף ש"הרחבת החכמה העולמית מוכרחת היא… למען יכיר את הסגנון הכללי של צביון הרוח שבדורו, כדי שידע איך לפרנסו להטיבו" (עקבי הצאן, עמ' קכט).

לאור זאת הוא תמך בתלמידיו בנימין מנשה לוין ומשה זיידל שהלכו ללמוד באוניברסיטה. כאשר זיידל התייעץ איתו מה ללמוד, המליץ לו על: "פילוסופיה, ספרות שמית והאקונומיה הלאומית" שיש להן השפעה רבה על האומה. גם בנו הרצי"ה כתב: "על דבר ההכשרה לאוניברסיטה, "הלא אמרתי לך כמה פעמים שתעשה כנטיית רוחך הטהור" (צ' ירון, משנתו, עמ' 212).

בפתיחת האונברסיטה העברית [תרפ"ה- 1925] השתמש הרב קוק בפסוק של ישעיה הנביא: ופחד ורחב לבבך". אכן יש להיות מודע לפחד מפני ירידה דתית-רוחנית, ואין להקל בו ראש. כל מתפלל שחרית מבקש מדי בוקר: "אל תביאני לידי ניסיון", והיציאה אל חיי החברה של הקמפוס האקדמי אכן מזמנת ניסיונות לא פשוטים.

לראות את הטוב

ברם, המענה הנכון לנושא זה איננו בשלילה גורפת, שממילא לא תועיל, אלא בהיכרות עם הבעיות ובהתייחסות ישירה אליהם. שמעתי לאחרונה מסטודנטים בוגרי ישיבות שסיפרו על שבת בוגרים בה הרמי"ם בישיבה דיברו בגנות הלימוד באוניברסיטאות, כאשר הבוגרים כבר בפועל היו ברובם סטודנטים…

התייחסות נכונה לאתגרים שכרוכים בלימודים במוסדות להשכלה גבוהה מחייבת מחד גיסא הכרה בכך שמדובר בבעיות לא פשוטות, ומאידך גיסא הבנה שיש מה לעשות וצריך לעשות. רבנים ואנשי חינוך יכולים לדאוג להכנה מתאימה במוסדות החינוך, לסייע לצעירים בבחירת הלימוד, ללוות אותם ולייעץ גם בשנות הלימוד, להקים בתי מדרש לסטודנטים וכדומה. כל זה יתאפשר רק אם נוקטים בעמדת מוצא חיובית כלפי העולם האקדמי.

את הגישה שאני מציע ניתן לתמצת באמצעות אמרה ששמעתי פעם מחכם אחד. הוא שאל: מה בין אוהב טוב לבין שונא רע? ותשובתו הייתה: אוהב טוב – אוהב הכול, משום שבכול יש קצת טוב, שונא רע – שונא הכול, כי בכל יש קצת רע… נקודת המוצא צריכה להיות אהבת טוב, הגם שמעורב בו לא מעט מן הרע והבעייתי.

עמדה זו מכוננת יחס עקרוני חיובי לתופעות השונות בעולמנו, ובכללם גם לעולם ההשכלה והאקדמיה, ו. מי שנוקט עמדה חיובית יכול גם לסייע בידיו של הדור הצעיר לצלוח את ים האקדמיה. מי שנוקט עמדה קטגורית שלילית, נהיה עבורו בלתי רלבנטי.

==

הרב רונן לוביץ' הוא רב קיבוץ ניר עציון וחבר הנהלת ארגון רבני בית הלל.

מצטרפים לדף הפייסבוק של סרוגים ונשארים מעודכנים כל הזמן‎

כתיבת תגובה

הוספת תגובה - סרוגים
הדפסה

שם

נושא

תוכן

11 תגובות
הצג את כל התגובות