מה החלק בתורת הרב קוק החשוב ביותר לימינו?

  תורתו בימינו. הראי"ה קוק

כשנשאל מורי ורבי הרב צבי יהודה מה אתם עושים בישיבה?

תשובתו הייתה: "מרבים אהבה, מרבים אמונה, מרבים בטחון, מרבים הבנה הדדית, מרבים קבלת מלכות ה' אלקי ישראל, מרבים ללמוד וללמד ערכי תורה ומצוות, מרבים התנחלויות והתאחזויות במלוא רוחב ארצנו, זה מה שאנחנו עושים".

בבירור דברים אלו הגדיר הרצי"ה את תמצית הוויתה של הישיבה. ובראש דבריו ציין את האהבה קודם לאמונה, ואת ההקדמה הזאת הוא למד מדבריו של הלל שאמר: אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". (אוהב בריות למרות שהם רחוקים מתורה – שהרי צריך לקרבן) בכלל המשימות הוסיף את ה"הבנה הדדית", להיות קשובים ולהבין איש את רעהו.

והיום שלושים שנה אחרי פטירתו וביום פטירתו של אביו הראי"ה בג' אלול אנו שואלים: האם משאלתו זו של הרצי"ה עומדת במבחן התוצאה?

הראי"ה הוריש לנו משנה סדורה כיצד להבין את תקופתנו וכיצד להתנהל בה, בחייו של הראי"ה היו חסרים החיילים שיגשימו את משנתו. ובנו הרצי"ה, נוסף להנחלת מורשתו של הראי"ה, עסק בעיקר בהעמדת תלמידים הרבה, חיילים שיגשימו את חזונו של הראי"ה.

ובמשימה זו נחל הרצי"ה הצלחה מרשימה ומכוחו ומכח כוחו קמו מאות תלמידים ותלמידי תלמידים לאלפים הפזורים במרחביה של ארץ ישראל, מהגולן וקרית שמונה בצפון עד אילת בדרום והמשפיעים את מורשת רבותיהם כל שדרות הציבור.

האחדות מעל הכל

ואעפ"כ עלינו לבדוק את עצמנו האם לא קורה לנו את מה שסח בעל חידושי הרי"מ לנכדו: "כשאדם נעשה למנהיג [בימינו לראש ישיבה] מן הצורך שיהיו מוכנים כל הדברים, בית מדרש וחדרים שולחנות וספסלים, ואחד נעשה גבאי ואחד נעשה משמש וכיוצא בזה, [בימינו אחד נעשה נשיא ואחד נעשה ראש ישיבה] ומה אתה סבור עושה השטן באותה השעה, יושב במנוחה? לא ולא! הוא מתגנב וחוטף את הנקודה הפנימית, ומשאיר את כל השאר על מקומו. והגלגל ממשיך להתגלגל ורק הנקודה הפנימית חסרה", וכאן הרים הרבי את קולו: "אבל יושיענו ה' יש למנוע זאת!".

כלפי מה הדברים אמורים: סח לי ידידי כאח לי הרב חיים דרוקמן על ראש ישיבה מוערך (מישיבה חשובה שמתיימרת להיות ממשיכת דרכם של הראי"ה והרצי"ה) שנתבקש להצטרף לחבורת מגידי השעורים במעמד סיום הש"ס ב"בניני האומה", מעמד שהשתתפו בו אלפי לומדי הדף היומי במחנה הציונות הדתית על רבניהם וראשי הישיבות, ולבקשת ההצטרפות הוא סירב בנימוק שמא בהצטרפות שלו יהיה מתן לגיטימציה לאי אלו משתתפים".

גם אם החשש הלגיטימציה היה בו ממש, גם אז היה הרצי"ה אומר ש"גדול קידוש ה' מחילול ה' וכמו שהיה מפרשו: שבאירוע שיש בו "קידוש ה'" גם אם יש בו "חילול ה'" כי אז קידוש ה' דוחה את חששות חילול ה'. בכלל היה הרצי"ה רגיש לפסילת לאחרים ומרגלה בפומיה: "רשאי אדם להחמיר על עצמו ובלבד שלא יזלזל באחרים!"

ומקור דבריו בירושלמי: (ברכות פ"ב ה"ט): "כל הרוצה לעשות עצמו חבר עושה, תלמיד חכם עושה, ותבוא עליו ברכה ובלחוד דלא יבזה חורנין (אחרים)".

אנחנו לא כת

זכורני שפעם אחת חזרתי מאחת הצעדות של "גוש אמונים" וסיפרתי לרבנו על האלפים שצעדו יחד כאיש אחד בלב אחד למען ארץ ישראל, ועל כך אמר לי רבנו: בתפילה בשבת אנו אומרים "בפי ישרים תתהלל, ועולים בקודש ואומרים ובדברי צדיקים תתברך והלאה בקודש עד ובקרב קדושים תתקדש – אבל כל זאת כלום לעומת השיא שמעל כולם: "ובמקהלות רבבות עמך בית ישראל" – כלל הציבור הישראלי הוא מעל ה"ישרים, הצדיקים והקדושים".

ההבדלות מכלל הציבור הייתה למורת רוחו של הרצי"ה, ופעם אחת כשהצעתי לו לארגן ברחבי הארץ חבורות של שוחרי משנת הראי"ה, על ההצעה הזו הגיב רבנו בתוקף ובזעזוע ואמר: חלילה! אנחנו לא כת ("כת" לפי המילון – קבוצת אנשים שהתפלגה או פרשה מרוב הציבור בשל שוני וניגודים בדעותיה) אבא זצ"ל שייך לכלל ישראל ואין להפכו לנחלתם של יחידים.

דברים דומים מספר הרצי"ה בחוברת "לשלושה באלול (מו'): "כשהעירו לו (לראי"ה) ביחס לאנשים ידועים והשתתפותו אתם בפעולות של חיזוק התורה והיהדות. אמר רבנו (הראי"ה): אל תעשו לי קוקיסטים, כל אחד מישראל שבא ועוסק בדבר כללי לטובת התורה והיהדות הוא משלנו". [כלומר התלוננו מדוע הוא משתף אתם פעולה ואולי חששו שהוא נותן להם בכך לגיטימציה].

לכבד את דעת השני

בכמה מקומות בספרו "עין איה" כותב הראי"ה בגנות הפירוד והפסילה כך בברכות פרק א' (אות מו): על הפירוד הוא כותב: "יסוד הכוחות הרעים הוא הפירוד ומניעת האחדות. כי השלום הוא כלי המחזיק ברכה, ובכח האחדות נמצאת מצות אהבת רעים ומתוכה יבוא לאהבת השי"ת, אבל הנפרד אינו מבקש כי אם תאוותו וחפצו".

ועל הפסילה הוא כותב (פרק ד' אות ה') בהסבירו את הביטוי "בעלי תריסין" בדברי רבן גמליאל שכוונתו הייתה לתלמידי חכמים – ונשאלת השאלה מדוע מכל כלי הנשק של הלוחמים במלחמתה של תורה משתמש רבן גמליאל דווקא בתריס שהוא נשק הגנה?

ומסביר הראי"ה: במלחמתה של תורה שגם האוסרים כמתירים הם דברי אלוקים חיים – רק שכל אחד מחויב להחזיק בדעתו שהיא לפי דעתו מכוונת לאמיתה של הלכה ולעשות מעשה כמותה, על כן המלחמה הזו אינה כי אם מלחמת מגן, למצוא מעמד למעשה על פי דעתו אע"פ שגם דעת זולתו היא דעה שלימה וממקור קדוש היא נובעת על כן נקראו תלמידי חכמים המתעסקים באלו הוויכוחים "בעלי תריסין" תופסי מגן.

ואכן פסילת תלמידי חכמים זה את זה הייתה סיבת "שנאת חנם" בבית שני, כמו שכתב הנצי"ב שהיו "צדיקים וחסידים ועמלי תורה", חסרונם היה ש"לא היו ישרים בהליכות עולמים" וזה הביא אותם לשנאה, ומה היה הגורם לשנאה? "שחשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס".

ובספרו "העמק דבר" (דברים ד' יד') כותב הנצי"ב: שבחורבן בית ראשון היו ראשי המחטיאים גדולי תורה, וכך גם בחורבן הבית השני היו עיקר המחטיאים את הרבים גדולי תורה, ומסיים שם הנצי"ב: "ועדיין הוא מרקד בינינו!".

על כן הצלחת הנחלת מורשתו של הראי"ה ובנו הרצי"ה תהיה רק אם נדע לפעול בשילוב ידיים ואחדות למרות חילוקי הדעות שיתקיים בנו "איש את רעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק".