תהיי דתיה טובה ותשתקי

דבר ראשון, גם אם לא מסכימים עם מה ששלומית כתבה, שום דבר לא מתיר לנו "לרדת עליה".

דבר שני, שלומית היקרה, אני אישית חושבת שהדת היא לא חפץ שאנו יכולים לעשות בו כרצוננו. גם אני, כחוזרת בתשובה, מבינה זאת. נכון שקשה ללכת עם כיסוי מלא, נכון שקשה ללכת עם שרוול מעבר למרפק, נכון שקשה ללכת רק עם חצאיות, ונכון שקשה וקשה וקשה... אבל אם בחרנו להיות דתיים ואנחנו באמת מאמינים בקב"ה, אז צריך לקבל כל מה שהוא ציוה אותנו. ואפשר להתווכח מהיום עד מחר מאיפה אנחנו יודעים מה הוא ציוה ומה לא?... אבל מי שמאמין באמת, לא מתווכח ועושה מה שבא לו. אלא מקבל את הדת שהוא נכנס אליה בלי ויכוחים. מי שלא נוהג כך, סימן שהוא לא באמת מאמין! התורה זה לא דבר שניתן לבחור בו :"מה שבא לי לעשות - את זה אני עושה".

דבר שלישי, רבנים הם שליחים של הקב"ה!!! גם אם לא מוצא חן בעיני מה שרב אומר לי לעשות, אני יכולה לקפוץ עד מחר. רב זה רב ואסור לזלזל בכבודם.

מי שלא מוצא חן בעיניו, בעיה שלו - וכמו שנאמר על ידי כותבת המאמר - זה באמת חשבון שלו מול הקב"ה, וזה לא צריך לעניין אף אחד.

אם את נבחנת מול בורא עולם בלבד- אז מה איכפת לך מה אומרים השכנים?

חוץ מזה אולי את פראנואידית מלחצי הסביבה כי את לא באמת שלמה עם עצמך...

ד"א- למה רק בתגובות אסור לכתוב: "מידע אסור, דברי הסתה ולשון הרע" ובכתבות מותר?

עושה רושם שיש כאן כמה נשים מתוסכלות ברמות.

וואו כמה תיסכול יוצא מבין השורות. קצת חבל עלייך . אני לא יודעת באיזה חברה את חיה אבל אולי אם תצאי ממנה ותסתכלי על כלל הציבור הדתי תוכלי למצוא לך קהילה נחמדה, מכילה , מאפשרת, תומכת ואוהבת בלי כ"כ הרבה ביקורת כפי שאת מעלה.

מאידך לכל חברה באשר היא יש נורמות, כדי לבחור איפה את רוצה לחיות כדאי שתבחני אותם...

רבי יוחנן אמר לתלמידיו שהלוואי שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם כי אדם שעובר עבירה אומר הלוואי שלא יראני אדם.

אין מה לעשות. יצר הרע הוא עובדה.

לכן הדרך הטובה ביותר להישאר דתיים רציניים שלא מרמים את עצמם ומחפפים בכל מיני דברים זה להיות בחברה מבקרת. תראו את החרדים איך שהם הצליחו לבנות חברה שמי שלא דתי הוא כלום ובזכות זה הם מצליחים. אם היינו חיים לבד בעולם היינו מחפפים הרבה יותר.

בקיצור גם אם זה לא נעים זו הדרך הטובה ביותר להיות דתי אמיתי

(אגב, מערכת האתר - הפרסומת באמצע הכתבה ממש לא ראויה. יש לי רימון באייפון והו התחיל לחסום לי את האתר {לכן אני נכנס רק לעיתים רחוקות כשאני מגיע למקום עם חסימה פחות גבוהה} ולא הבנתי למה פתאום רימון התחילו לחסום את האתר ועכשיו אני מבין שמשום מה התחלתם לפרסם פרסומות שלא מתאימות לדתיים. חבל.)

וגם אימי מעירה לה וטוב שכך נשים דעתן קלה

אצלינו בשכונה מעורבת, דתיים חרדים וחילוניים, יש כאלו שהולכות "ה' ישמור" ולרבם אין בעיה עם פלאזמה גדולה, את וודאי תקועה במקום כמו המקום שבו גדלתי, אז צאי מזה! או מהיישוב/ שכונה, או, הכי טוב, צאי מהאכפתיות הזו לכל מה שאנשים אומרים, מסתכלים (יותר נכון מציצים) ותלכי בראש זקוף. רק הסיכומים בינך לבינו שם למעלה, הם התקפים בשבילך.

הכל מתחיל בבן אדם. בתור משיהי דתיה נשואה עם קריירה שבאה מיישוב ועכשיו גרה בעיר, כל מה שאמרת מהתחלה ועד הסוף זה שטויות. לחץ חברתי בא מבפנים - החברה לא מנסה לרמוז לך כלום את חושבת את זה, אבל בפועל לא באמת איכפת לה מה את עושה - עובדה שהחרדים צריכים "משמרות" כדי באמת לשמור על האוכלוסיה. וגם בעיר זה תלוי בך אם יהיה לך חברה או לא, כמעט בכל מקום יש וזה תלוי בך אם את חלק או לא!

אז די להתבכיין ולהאשים את כל העולם!!

מה שכתבת זה לא שטויות - זה דבר שמי שגר בריכוזים של דתיים בהחלט מרגיש.

אם את לא רוצה שירכלו עלייך יש לך שתי אפשרויות: או שתתעלמי (לא תמיד אפשרי בעיקר אם את חלק מ"קהילה של משפחות צעירות"), או שתבחרי לגור בעיר. לא ביישוב דתי, לא בשכונה דתית פשוט בעיר.

בשכונה שיש בה אנשים מכל הסוגים - חרדים, דתיים, חילוניים, ילידי הארץ, עולים חדשים - ושם אנשים רגיליים לזה שיש מגוון דעות ומגוון אנשים.

שם לאף אחד לא אכפת איך את מתלבשת, אם את הולכת עם נגן מוזיקה בספירת העומר, אם השרוולים שלך לא עוברים את המרפק, או אם רואים לך כמה שערות מעבר למה שהתיר הרב אבינר.

בעיר אין לחץ חברתי, אין רכילות מציקה.

אבל - יש גם חסרון גדול: גם לא תהיי חלק מקהילה פעילה ותומכת אלא מקהילה יותר רופפת - פחות (אם בכלל) פעילויות חברתיות קהילתיות מאורגנות.

אז תבחרי מה מתאים לך קהילה עם לחץ חברתי, או ללכת יותר לכוון האינדיבידואלי...

חושבת שכל העולם סובב סביבך. אז יש לי חדשות בשבילך, לא הכל סובב סביבך! זה לא מעניין אנשים, ורוב הזמן הם לא חושבים עליך בכלל, זה הכל בראש שלך. אם תתחילי להיות קצת פחות אגוצנטרית ותתחילי להתבונן כלפי חוץ - תביני שכל מה שכתבת זה שטויות.

תגובות מעניינות הובאו כאן:

http://www.facebook.com/groups/175160509198241/

כאשה דתית גרושה נראה שיש עוד החברה הדתית הסרוגה שמעצימה את כוחו של הגבר לא מאפשרת לגרושות לחיות לבד ובשקט ואני וחברותי מוצאות את עצמנו מחוזרות באופן אגרסיבי עי בעלים של חברותינו הבוסים הדתיים שלנו ועוד החושבים שאנו טרף קל .נראה לי שזו תוצאה ישירה של חברה החושבת שנשים רלוונטיות למטבח ולמיטה.

חוץ מזה האם מישהו כאן טוען שאין ביות בחברה הדתית ?

גם אם את צודקת וכל הריכולים לא לעניין ומי שמרכל ונכנס לאנשים זרים לחיים הוא פושע ובעל לשון הרע שיותר גרוע מאכילת חזיר וכו'.. עדיין ברור שלפי היהדות יש מדד מה זה מעשה טוב ומה לא, אני נגד לשפוט, אבל מה שאת עושה פי אלף יותר גרוע את באה ואומרת מה שכתוב בתורה בהלכה בכל ספרי הקודש בכל הדורות זה הכל שטויות מה שבא לי כאן ועכשיו זה האמת... אני חושב שזה נובע מרגשות אשם שאת לא עובדת את ה' מאהבה אלא מתוך השרדות אני מכיר את ההרגשה הזאת לעשות מינימום כדי להקרא דתי.. ואת נלחמת להקרא דתיה!! זה מיראה לא מאהבה מי שעובד את ה' מאהבה הוא מקבל את מה שחז"ל אמרו גם כשזה לא נח לו.. ודרך אגב את טועה טעות חמורה- מצווה אחת הכתובה בתורה מפורש "לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל".. וזה מדובר ברבני הדור - להם גם את מחוייבת לשמוע וידוע מה דעתם לגבי עינייני קדושה וצניעות וחינוך וקריירה וכו' - גם הרבנים הגדולים הדתי"ל.. וגם כתוב מפורש בגמרא שיש ל"ו צדיקים בכל דור והם מקיימים את כל התורה כולה.. ותפקידם ליישר אנשים כמוני וכמוך.... שלא תביני לא נכון אני לא חושב שיש בעיה בלהיות פחות דתי יש נסיונות קשים וכו' אבל יש בעיה שהפכת את זה לאידאל- לאידיאולוגיה שלך! שהאידיאולוגיה של לעשות מאהבה לא מדברת אלייך! וגם לפרסם זאת בריש גלי זה פשע.. גם אני לא מושלם.. אך ברור לי מה האידאל.. ולשם אני חותר .. ואם היו נותנים לי לכתוב כתבה אז לא הייתי קורא לצדדים הרעים שלי טובים ומסית ומדיח להפכם לקבועים גם אצל אחרים.. אלא הייתי מנסה להדריך קודם כל את עצמי ואחר כך גם אחרים איך לא להכשל במה שאני לא טוב..

גם אני דתיה ומתלבשת ומתנהגת לפי ההלכה, אבל בנוגע לניהול החיים שלי, סדר יומי והקריירה (שיש לי) העולם יכול לקפוץ! את מי מעניין מה מישהו איפהשהוא חושב? אנחנו עושים מה שטוב לנו ואין טעם להתחשב במה שמישהו יחשוב על כך.

לא תכננתי להגיב אבל את מזכירה לי את עצמי, ככה זה כשלא מחוברים לתורה, הכל עול הכל חיצוני וחברתי. אם היית עומדת במינימום של גדרי ההלכה החברה לא הייתה מפריעה לך, אבל הרצון לשנות וללכת "נגד" ולפרוץ דרך הם המכשול שלך. יש כאלה ששומרים על רוח הכשרות, לא מערבבים בשר וחלב , יאכלו במסעדה ללא תעודה אבל יזמינו מנה "כשרה".שומרים על המסורת, על ההווי היהודי, לא נכנסים לעניינים שברומו של עולם - בדיקת ירקות מתולעים, ניפוי קמח ועוד כל מיני מטרדים טרחניים, אבל "אין על ה'" "ה' מסתכל על המעשים אני בנא' טוב" " אולי זה מה שאת רוצה בעצם להיות ברוח היהדות להיות דתיה אבל בטעם שלך, ללא התחייבות, ללא מגבלות... ללא רבנים

ולידיעתך ה' כן מינה "סגנים" בכל דור ודור הוא שולח גדולים להאיר לנו את הדרך לכוון אותנו איך להתנהג, מה זה גמרא? מה זה הלכה? יש תלמידי חכמים ויש נסיון גדול באמונת חכמים, לא צריך ללכת ראש בקיר אבל יש מקום לשאול וללכת על פי פסיקות. חבל, התורה מלאה בפנימיות, היא מלאה בעוצמה שיש לנשים , ובכוחן להביא את הגאולה ממש, אל תתני לעולם לבלבל אותך כלל! בכל חברה יש בקרה חברתית אבל אני מאחלת לך שתרצי לשאת בתפקידים שה' ייעד לך לא מתוך כניעה חברתית ותחושת השפלה אלא משמחה אמיתית שזכית להבין את התכלית. אני לעגתי לחברות שהתחתנו מוקדם ומיד בצבצה להן הבטן, ריחמתי על חברות שהתחתנו עם דוסים, כאלה שלא ראו עולם אבל תדעי לך שאחרי שעשיתי הכל, בחסד וברחמים זכיתי להתקרב לפנימיות של העניין ולרצות ולשמוח במה שה' רוצה. ולגבי החשבון שלך עם בורא עולם, ימינו הם "כצל עובר" לפני שנשים לב נמצא את עצמנו נותנים דין וחשבון לא בכלליות אלא על כל דקה ודקה שלנו בעולם הזה- חשבי טוב טוב מה ה' רוצה ממך בתור אישה בעם הזה, ומה יחשב לך לעולם הבא- החיים הם לא דיכוטומיים, עקרת בית מרובת ילדים (שזו זכות) או אישה קרייריסטית מצליחה שלא נראית בעין חיובית , את יכולה להיות מי שמשלבת בין שני התחומים מתוך אהבת ה' ובאמת למענו ולהגדלת שמו בעולם. אני מאחלת לך שתזכי לעשות לה' נחת רוח.

מזכיר מאוד אחת מווינט ששעמם לה בחיים וחשבה שיש לה פנינים בעובש שצמח לה במקום השכל.