הסליחות מוכיחות: את שם ה' צריך לבטא כמו הספרדים - סרוגים

הסליחות מוכיחות: את שם ה' צריך לבטא כמו הספרדים

מתוך התבוננות, בסליחות ובפיוטים, שאנו מתחילים לומר בימים אלו, אנו למדים שההברות שבפיוטים, הבנויות בחרוזים, חוברו ונהגו בדומה להגייתן ע"י הספרדים בימינו. אין אצל מחברי הסליחות האשכנזיים הבחנה בין קמץ לפתח, ושם ה' בפיוטים מתחרז דווקא עם מילים המנוקדות בפתח.

author-image
הסליחות מוכיחות: את שם ה' צריך לבטא כמו הספרדים
  לבטא כמו הספרדים. (פלאש90)

במוצאי השבת שלפני ראש השנה, החלו בקהילות האשכנזים לומר סליחות.

פיוטי סליחות אלו חוברו ע"י רבנים מתקופת הגאונים דוגמת רס"ג דרך חסידי אשכנז כרגמ"ה, רש"י ועד בעלי התוספות וגם על ידי חכמי ספרד כדוגמת ר' שלמה אבן גבירול.

פיוטים אלו כמו הפיוטים שחוברו לימים הנוראים, לשלש רגלים, וכמוהם כקינות לתשעה באב ולשאר צומות, שמשו ומשמשים גם כיום כמקורות וכאסמכתאות לפסקי הלכה. רבנים בדורות שונים ראו ורואים בהם ספרי הלכה לכל דבר, כשמביאים הוכחות למנהג מדברי הפייט.

על כן מן הראוי שבאומרנו את הסליחות, נשים אל לבנו להבין את תוכנם, כי הרבה הלכות בהשקפה, במידות, בדיבור ובמעשה, טמונות בהם.

למשל ישנם אנשים, אשכנזים, המתפללים את כל התפילה בהברה ספרדית, אולם את שם ה' (אֲ-דֹנָי) הם אומרים משום מה בהברה אשכנזית כך "Adonoy".

מה הסיבה לכך? אותם אנשים רוצים להבחין בהגיית שם ה', בין קמץ לפתח, שהרי אֲדֹנַי בפתח הוא חול (אדונים שלי), ואילו אֲ-דֹנָי בקמץ הוא קודש – שם ה'.

אותם אנשים רוצים להימנע מלעשות מחול קודש ומקודש חול. אולם השאלה האמיתית היא האם אבות אבותיהם של אותם אשכנזים אכן הקפידו, על הבחנה מעין זו?

מתוך התבוננות, בסליחות ובפיוטים, שאנו מתחילים לומר בימים אלו, אנו למדים שההברות שבפיוטים, הבנויות בחרוזים, חוברו ונהגו בדומה להגייתן ע"י הספרדים בימינו. אין אצל מחברי הסליחות האשכנזיים הבחנה בין קמץ לפתח, בין צירה לסגול ובין חולם מלא לחסר. נביא להלן מספר דוגמאות, לאי ההבחנה שבין קמץ לפתח ודווקא מפיוטים שמוזכר בהם שם ה' (יְיָ):

למשל: ר' יואל ב"ר יצחק הלוי (מחכמי אשכנז המובהקים, ומבעלי התוספות) – סליחות לערב ראש השנה (סליחה כו):

או ר' שמעון בר יצחק ממגנצא (בן דורו של רבנו גרשום מאור הגולה) בסליחה לצום גדליה (סליחה מו):

או למשל ר' אליעזר בר שלמה, (מתלמידי ר"ת והרשב"ם נכדיו של רש"י) בסליחה ליום ב' של עשי"ת (סליחה נז):

מיותר לציין כי פייטנים אלו המקפידים בכל פיוטיהם על דקדוקי החריזה בכל שאר הבתים, אינם מבחינים בחריזתם, בין קמץ לפתח.

ולא רק הם אלא גם שאר פייטני אשכנז, קדושי עליון, בסליחותיהם, בפיוטיהם לימים הנוראים ולשלש רגלים, וכן בקינותיהם לתשעה באב ולשאר הצומות, אינם עושים הבחנות מעין אלו.

להפך הם מעולם לא חרזו את שם ה' עם מילים המסתיימות ב"-נוֹי", כפי שזה נשמע בהברה האשכנזית. על כן כל הַמְּשַנֵּה בביטוי שפתיו דווקא בשם ה' מהברה ספרדית לאשכנזית, אינו הולך בדרך אבות אבותיו, רבותינו, הפייטנים האשכנזים, ו"כל הַמְּשַנֵּה ידו על התחתונה".

טָהוֹר קְשֹב חִנּוּנַי

נַקֵּנִי מִכֶּתֶם עֲוֹנַי

מִקְוֵה יִשְרָאֵל יְיָ

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
14 תגובות - 14 דיונים מיין לפי
1
הוכחה מגוכחת
משועשע | 26-09-2011 12:11
מה זה מוכיח? שההגייה הספרדית לא התחילה אתמול אלא היא בת מאות שנים. אז מה? וכי מישהו טוען אחרת? אם היית מביא הוכחה מתקופת התנ"ך או הבית השני, ניחא. אבל ברור שעם הפיזור בתפוצות ישראל השתנתה ההגייה בכל מיני גלויות. הנה בדורות האחרונים נוצרה בארה"ב הגייה אמריקנית, השונה מההגייה האשכנזית הרגילה. זה התהליך הטבעי. ההגייה הספרדית לא יכולה להיות ההגייה השלמה, מכיוון שאין בה הבדל בין קמץ לפתח ובין צירה לסגול, בית ת דגושה לת' רגילה וכו'. מצד שני בהגייה הספרדתית המקורית יש הבחנה בין כ' לק', דבר שלא קיים אצל האשכנזים (ח' וע' יש אשכנזים שמקפידים, כמו שמסופר למשל על רבי שניאור זלמן מלאדי שהיה קורא בתורה והיה מבחין ביניהן). לכאורה ההגייה התימנית היא המביאה לידי ביטוי שלם יותר את מרכיבי הניקוד וההבדלים בין האותיות. והיא דומה מאוד להגייה האשכנזית.
2
אתם סתם עמי ארצות, או מסלפים בכוונה?
משה | 26-09-2011 12:19
תחנונָי, לפנָי, עוונָי, וכו' כל המילים מנוקדות בקמץ!!! לכן בהברה אשכנזית כולם נהגים כ"אוי" ולא כ-"אַ" בקיצור סערת מים בכוס תה! מאידך גיסא ישנם ראיות רבות אצל ראשוני אשכנז להגיה האשכנזית ואצל ראשוני ספרד להגיה הספרדית. המחלוקת עתיקה וקדומה ולא תיפתר על סמך "ראיות" ש"מגלים" פתאום אנשים שלא קרו, לא שנו ולא שמשו תלמידי חכמים
3
המילים מנוקדות בקמץ!!!
חיים | 26-09-2011 12:24
http://books.google.co.il/books?id=Fp1EAAAAcAAJ&pg=PT333&lpg=PT333&dq=%D7%A7%D7%A8%D7%91+%D7%A7%D7%A5+%D7%A2%D7%99%D7%93%D7%A0%D7%99&source=bl&ots=ODLNaRb8ar&sig=jR22K8X8-h_Go3cYPQl8GvuVCC0&hl=iw&ei=QUSATuPtCZOS0QXMlr2_CQ&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=1&ved=0CA0Q6AEwAA
4
ל-3 (חיים)
ניסן יואלי | 26-09-2011 14:46
זו טעות דקדוקית לנקד מילים בהטיית גוף ראשן רבים בקמץ. ויכול להיות שזה בא בעקבות הרצון שהחריזה בהברה אשכנזית תתאים למילים. צריך לבדוק בעוד דפוסים ישנים. בכל המחזורים שעד היום ראיתי אין הבחנה בחריזה בין פתח לקמץ. הדוגמאות שהבאתי הן כטיפה בים והתמקדתי בהן כי שם החריזה היא עם שם ה'.
5
עיין למשל בתחנון בסידור רינת ישראל וקורן
חיים | 26-09-2011 20:50
תחנונָי, עצמָי, אויבָי. מכל מקום צודקים המגיבים האחרים, לשני הנוסחים יש אחיזה וראיות לכאן ולכאן וה"תגלית" שלך, גם אם מהווה קושיא על צד מסוים אין בה בכדי להכריע את המחלוקת וודאי שאינה מהווה שיקול עבור מי שנוהג בהברה אשכנזית לעבור להברה ספרדית.
6
גם בזמירות שבת
יאהוד | 27-09-2011 10:10
"שמרו שבתותי" - ולוו עלי בני ועדנו מעדני - שבת היום לה'. החרוז הוא על פי ההגיה הספרדית. חריזה שוב ושוב עם פתח. http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%9E%D7%A8%D7%95_%D7%A9%D7%91%D7%AA%D7%95%D7%AA%D7%99
7
למגיב 2 - הוא דווקא מביא הוכחות גם מאשכנז
יאהוד | 27-09-2011 10:13
בפעם האחרונה שבדקתי מגנצא היתה קהילה אשכנזית... מהפייטנים הספרדים - מוכח שההגיה הספרדית היא עתיקה. מהפייטנים האשכנזים מוכח - שגם אצל האשכנזים היתה נפוצה ההגייה הספרדית.
8
אתם מתכוונים שצריכה להיות הגייה תימנית
גבי | 27-09-2011 14:20
9
"ועל חטא שחטאנו לפניך בביטוי שפתיים"
שיודע לשאול | 28-09-2011 10:23
"על כן כל הַמְּשַנֵּה בביטוי שפתיו דווקא בשם ה' מהברה ספרדית לאשכנזית, אינו הולך בדרך אבות אבותיו, רבותינו, הפייטנים האשכנזים, ו"כל הַמְּשַנֵּה ידו על התחתונה". ולא רק זאת אלא ממה נפשך: אם ההברה האשכנזית היא הנכונה, הרי שאותו "מקפיד" לומר רק את שם ה' בהברה אשכנזית ואת כל שאר התפילה בהברה ספרדית מזכיר את את שם ה' לשוא. כי כל ההברות שקדמו לאזכרה, ואלו שבאו אחריה היו סתם גיבוב צלילים ותו לא. ואם ההברה הספרדית היא הנכונה, כפי שצויין במאמר, הרי אותו "מקפיד" מתפלל מבלי להזכיר את שם ה', ובמקום זאת מגבב צלילי הברות חסרות משמעות. וכבר על כגון זה אנו מבקשים סליחה בוידוי של יוה"כ: "ועל חטא שחטאנו לפניך בביטוי שפתיים" ו"דל.
10
למגיבים בפייסבוק
| 19-09-2012 22:09
צודק המגיב אביהו. אכן הניקוד הטבריני הנהוג בימינו תואם ביותר להגיה האשכנזית (ובמידה מסויימת לתימנים) המבחינה בתנועה בין פתח לקמץ, צירה/סגול חולם/קמץ קטן. יחד עם זאת ישנן שיטות ניקוד קדמוניות לא פחות שתואמות את ההגיות האחרות. השיטה הארצישראלית תואמת את ההגיה הספרדית שלא מבחינה בין קמץ לפתח ובין צירה וסגול. השיטה הבבלית תואמת את ההגיה התימנית שאינה מבחינה בין פתח לסגול. החוקרים דנו באריכות במשמעויות של שיטות הניקוד השונות ואת מידת התאמתן לשיטות ההגיה השונות. בכל מקרה, המקור מפיוטים בסליחות הינו מקור זניח ושולי ביותר ביחס למקורות המובאים אצל החוקרים ושיש בהם ראיות מהראשונים לכל שיטות ההגיה ואין לקבוע על סמך ראיה אחת דיון שמגובה במסורות קדושות בעם ישראל. (במקרה האשכנזי עיקר הראיות מחזקות את השיטה המערב אירופית לפי חולם נהגה כ"אאו" ולא כ"אוי" כמו אל המזרח אירופאים אך בכל מקרה אין לזלזל בכל אחת מהמסורות)
11
יש לעיין היטב
מאיר יאיר | 19-09-2012 23:29
לאלו השואלים למה יש קמץ ופתח, פעם ידעו הבדל והוא דק. אך לשיטתו למה צריך חולם חסר ומלא, או חיריר חסר או מלא, הרי הצלילי זהה. ולדעת כמה פוסקים שלפחות באדנות יש להדגיש את הקמץ כפי מנהג בני אשכנז ובני תימן. א"כ מדוע אין ניקוד או צליל שונה לגבי אלהים אחרים להבדיל בין קדש לחול. מכל מקום כל הטיעונים לכאן ולכאן, אין בכוחם לשנות את מנהג של אף עדה. והחשוב מכל האמת והשלום אהבו.
12
ואולי....
temoni | 20-09-2012 1:02
מי קבע שהטעות האשכנזית, בביטוי הקמץ כפתח,אינה עתיקת יומין? וכבר אז נכתבו הסליחות ונחרזו לפי טעות זו.ויתכן כי מאוחר יותר ניסו לתקן ולבטא את הקמץ כמו את הקמץ החטוף. קורה לעיתים שמתוך רצון לתקן צומח עיוות.כמו הרצון, שמגמתו נכונה,להבדיל בין ת דגושה(T)ובין ת רפויהׁTH) וכיום אנו עדים ל"תיקונים" האלה,שתוצאתם:היום הרס עולם...או:היתכן ששיבס-ציון ההמונית בשנות ה90 היא רמז ליבוא המוגבר של הוויסקי לארץ?! הרי ברור שהסף הרפויה הינה תוצאה של מאמץ ,שלא צלח,לבטא אוסה כTH ומה שיצא היא סמך,כפי שישראלים רבים מבטאים באנגלית TH כS (שלושים ושלוש=סרטי סרי) לראש השנה הכינה אשתי עיגול בצורה מרובעת.גם זה נעשה במירב השגיאות האפשריות.האם נראה לכם שיש דמיון בין קיגל לבין כעיגול?! ובקיצור(מזכיר את בקיצר?)בואו ונשוב למקורות למבטא של יהודי תימן.נתפשר על תיקונים שיקרבו את כל המחנות זה לזה.
13
לצערינו אין הקלטה של משה רבינו
| 20-09-2012 18:08
המאמר בסה"כ מביא ראיה אחת לשיטה אחת. ישנן ראיות אחרות גם לשיטות האחרות. בינתיים אין לסמוך אלא על המסורת בפרט שלפי הרבה מהפוסקים אין כל משקל לראיות כאלה
14
מאמר של עם ארצות גמורה!
אברהם | 28-09-2012 16:04
מאמר של עם ארצות גמורה! המגיבים שחושבים שיש כאן ראייה לטובת ההגייה הספרדית, גם הם לא מפותחים. ברור שפייטני ספרד לא הבחינו בין קמץ לפתח ולכן אין להביא ראייה מהם איך צריך לבטא. זה כמו שתימני יכתוב מאמר בו הוא יוכיח על פי פיוטיו של רבי שלום שבזי שיש הבדל בין קמץ לפתח כמו שהתימנים נוהגים. האם נקרא לזה הוכחה? בודאי שלא, כי הוא מביא ראייה מפייטן תימני כמוהו. ראיות מביאים בעיקר מספרי המקרא (כי מספרי חז"ל אין כל כך ראייה כי כבר בזמנם החלו אנשים לבטא לא נכון, כמו החיפנים והבית שאנים כידוע ליודעי ספר). והיום ידוע לכל חוקר ומשכיל כי המבטא המדוייק ביותר הוא של יהודי תימן ויש לו ראיות רבות מספרי המקרא ואין כאן המקום להאריך בזאת. גם ברור כשמש שיש הבדל בין קמץ לפתח, שאם לא כן, למה הם נקראים בשמות שונים??? ואת זה צריך לדעת כל מי שיש לו מוח בקדקדו.