ראיון מיוחד: איגור סמילנסקי – הטניסאי הישראלי העולה

הוא נחשב כנער ככוכב עולה בשמי הטניס הישראלי, ולאחר שחזר מהקולג' מארה"ב הוא בדרך לכבוש את כל היעדים האפשריים. האם בגיל 23 הכל עוד פתוח? האם יצליח להגשים את חלומו להיכנס למוקדמות אוסטליה? והאם יש עתיד לטניס הישראלי? ראיון מיוחד לסרוגים עם פיינליסט אליפות ישראל: הטניסאי שעוד לא הכרתם והגיע הזמן - איגור סמילנסקי

ראיון מיוחד: איגור סמילנסקי - הטניסאי הישראלי העולה
  צילום פייסבוק

אליפות ישראל בטניס שהתקיימה שבוע שעבר הביאה עמה כמה הפתעות מעניינות, אבל למי שמכיר את עולם הטניס מבפנים אולי קצת פחות. איגור סמילנסקי, שהיה מדורג שלישי בטורניר, ניצח בדרך לגמר את הכוכב העולה ישי עוליאל, וגם את עידן לשם שכבר נחשב תקופה כמס' 2 של ישראל אחרי דודי סלע.  הגמר כבר היה סיפור אחר, ואת התואר והאליפות לקח סלע בניצחון מוחץ 1:6 1:6.

איגור סמילנסקי נשמר עד עכשיו מלקבל את אור הזרקורים וכמעט נמנע מלהתראיין. אבל עם ההצלחה באה מאליה גם החשיפה.

"רק טניס בראש"

סמילנסקי, עלה בגיל 3 מאוקראינה,  גדל בקיבוץ אשדות יעקב איחוד בצפון על יד הכנרת, ושם כילד התאמן במרכז הטניס בטבריה עד גיל 14, לאחר מכן הוא עבר לפנימייה ברמת השרון – הבית ספר המיוחד לטניס. בתקופתו היו שם שחקנים כישרוניים מאד ולהתקבל לשם היה כנראה לא פשוט: "הרגשתי גאווה שהגעתי לשם. זה עולם אחר, הכל סביב הטניס, וזה נתן לי פוש מגיל 14 עד 18, היה לי רק טניס בראש". מרכז הטניס ברמה"ש השקיע בו הרבה והיה לו כל מה שצריך.

כמה שנים קדימה עם המצב בישראל בימינו ובטניס בכלל כדי להשקיע צריך גם פרנסה וכסף, והוא משמש כמאמן טניס במועדון ברמלה בשביל לממן את הקריירה: טיסות לטורנירים, אימונים, ופשוט גם בשביל מחייה: "היעד שלי הוא להיות שחקן טניס ולהצליח בטניס, אבל כבר הבנתי שבשביל להצליח צריך גם לעשות הרבה דברים מחוץ לטניס כמו לעבוד, כדי שיהיה לי סיכוי, צריך עזרה ואמצעים בשביל להתקדם בטניס. בלי זה אתה לא יכול. במיוחד שאני לבד בקטע הזה".

אכן טניס הוא מקצוע שדורש אמצעים כספיים רבים כדי לממן קריירית טניס וכדי להצליח בהרבה טורנירים ברחבי העולם. סמילנסקי לא הגיע מבית אמיד, משפחה ישראלית "ממוצעת" שהשקיעו בו המון כסף כאשר גילו את הכשרונות והיכולות שלו: מהלימודים בפנימייה ברמת השרון ועד הנסיעות לחו"ל והמאמן שדרשו השקעה כספית רבה.

כל פעם שהיה לי מכשול לא וויתרתי

ההורים של סמילנסקי מגיעים מעולם הספורט, אבל לא מהטניס. אמא שלו הייתה שחקנית כדורעף מקצועית גם בארץ וגם באוקראינה: "אולי אחד הכשרונות הגדולים ביותר שהיו באוקראינה בתקופתה. אמא שלי וויתרה על הספורט שלה בשבילי". אבא שלו היה משחק כדורסל, והיה מאמן את סמילנסקי כמה שעות ביום כבר בגיל 8. אז ברור שהכדור והמשחק היה חלק מהחיים שלו. אל הטניס הוא הגיע בגלל פציעה ביד שהשביתה אותו ל-3 שבועות שבמהלכן הוא שיחק טניס בקיבוץ, ומרגע שהוא החזיק במחבט הוא לא עזב אותו. תוך חודשיים הוא כבר מנצח שחקנים מבוגרים ממנו, 5 שנים מעליו. בגיל 10 הוא כבר עבר מהקיבוץ למרכז טניס בטבריה, ואחרי שנה הוא כבר היה אלוף ישראל: "כל פעם שהיה לי מכשול, ולא וויתרתי. גם בגיל קטן. הייתי מתאמן 8 שעות ביום עם כדור".

הדם הספורטיבי זורם במשפחה, וגם אחותו דיאנה, בת 14, משחקת טניס ולדעתו היא אפילו יותר כשרונית ממנו.

איגור סמילנסקי. צילום מסך פייסבוק

ההתפחות כשחקן בקולג' בטנסי, ארה"ב

לפני גיל 18 סמילנסקי היה בהחלט נחשב כוכב עולה, והוא היה אלוף ישראל בכל הגילאים בהם התמודד, ובגיל 14 כבר היה עם שלוש אליפיויות ישראל, ומדורג הרביעי באירופה.

המורכבות של השירות בצבא ובחירת החיים שלו בטניס הכניסו את סמילנסקי למשבר והוא הבין שהוא חייב להתפתח דרך לימודי קולג' בארה"ב, ובגיל 18 הוא מקבל פטור מהצבא כספורטאי מצטיין: "רציתי לשחק טניס כל החיים, זו הדרך שבחרתי, ואז פתאום בגיל 18 הרגשתי שאני תקוע ואני לא מצליח להשתפר, לא מצליח להגיע לאן שאני רוצה להגיע והייתי מאד לחוץ מזה".

זה משבר שכל שחקן עובר מתישהו בחיים שלו? "אני חושב שהרבה מאוד עוברים. המשבר שלי היה ממקום אחר: היה לי בעיות בבית, לא היה לי כסף, לא היו לי אמצעים, הייתי תקוע, והרגשתי שאני חייב להמשיך את החיים שלי איכשהו ולימודים בקולג' נותנים לך אופציה ממש טובה: גם להתאמן וגם תואר והכל בחינם דרך מילגה ואלו חיים ברמה גבוהה, אז טסתי".

לאחר כמעט 3 שנים בקולג' בלימודי תקשורת, סמילנסקי מרגיש שהוא לא מוצא את עצמו דרך מסגרות ופחות בנוי לכך: "היה עליי הרבה לחץ והחלטתי שאני עוזב את הקולג' וחזרתי לארץ בשנה שעברה".

מה הרמה המקצועית של טניס בקולג'? רמה אחרת מישראל? "האימונים מאד קשים, ודוחפים אותך לעבור את המכשולים הקשים ביותר. 'הורגים' אותך שם. אני זוכר שהייתי מסיים את האימונים שם לא הייתי יכול ללכת לצחצח שיניים אפילו בלילה. אבל זה פיתח אותי".

אני משקיע יותר מכולם כדי לנצח

עם חזרתו לישראל, הוא חוזר לארץ והשינויים וההצלחות לא איחרו להגיע: "התחלתי לשחק לאט לאט ודברים התחברו לי. עבדתי מאוד קשה בשביל זה, גם האימונים, גם עבודה, הרגשתי שזה הלחם שלי, שזה מגיע לי, הרגשתי שאני עושה יותר מכולם כדי להצליח וזה מה שדחף אותי קדימה ונתן לי עוד פוש לנצח במשחקים שאולי לא הייתי יכול לנצח".

מגיל 13, מאמן את סמילנסקי נועם בר שלקח אותו כפרוייקט אישי וסמילנסקי גם הגיע לרמת השרון בגללו: "הפכנו להיות כמו סוג של משפחה. הוא לקח אותי אליו הבייתה, הוא באמת נתן לי יותר ממה שכל מאמן היה נותן לשחקן כלשהו. הוא האמין בי והוא נלחם בשבילי בכל מה שהוא יכל. הבעייה שאני לא הייתי לא מספיק בוגר בראש, מספיק בשל בשביל להתקדם".

אבל ההצלחות הרבות בגיל 14 הביאו עמן קשיים: הלימודים בפנימייה ברמת השרון ("שעתיים באוטובוס נסיעה הבייתה") ולהגיע פעם בחודש לבית: "הייתי חי אצל חברים, חוגג איתם את החגים, עם כל התחרויות והאימונים פשוט לא היה אפשרי כמעט לחזור לבית. אין הרבה שעברו את הקשיים מהמקום שאני הייתי, גם רחוקים מהבית, וגם טובים בטניס ויש עליהם הרבה לחץ עם הציפיות להצלחה".

בגיל 15 מתחילה הפירצה: הוא משיג נקודות ATP ראשונות, ומגיע לרבע גמר בתחרות באילת ומנצח טובים ממנו בעולם: "התקדמתי, הוכחתי לכולם שאני מסוגל. ובגלל זה גם דחפו אותי". סמילנסקי מתוודה שהוא לא היה בדיוק ילד "רגיל": "הייתי בעייתי בהתנהגות שלי. הייתי נלחם בעבר כמו היום אבל הייתי עושה את זה על ניוטראל. היום אני יותר מנוסה, כמה מסגרות בחיים. למדתי לחשוב אחרת, והדברים שקיבלתי מהקולג' עזרו לי".

איך באמת מתמודדים עם מנטאליות? עם כשלונות? "קודם כל אסור לפחד מכשלונות, אסור להפחד מלהפסיד, ברגע שאתה מפחד שלא ילך לך או  חושב למה זה לא יהיה – זה בטוח לא יהיה. ברגע שאתה אומר לעצמך אני אעשה את הכי טוב שיש לי, אני אמצא פתרון ותשמור על האנרגיה שלך – אתה תצליח. לי מאד עוזר עבודה עם הרגליים, אם אני כל הזמן בפעילות וגוף חם – הרבה יותר קל לשמור על הריכוז".

הסגנון של סמילנסקי הוא אגריסיב ומלחמתי, גובה: 1.90, משקל: 85 ק"ג,  ואם הוא היה צריך לבחור מהטופ העולמי הוא יותר מזדהה עם אנדי מארי. זו הסיבה שהוא לא אוהב לשחק על חימר שהמשחק עליו יותר איטי ופיזי: "היתרון שלי זה יותר אגריסיביות, יותר חזק, אני אוהב להכות סרב חזק, ללכת קדימה ולחפש את הכדור, ולכן במגרשים מהירים יותר קל לי, אני משיג נקודות יותר מהר ומבזבז פחות אנרגיה".

מתחבר לסגנון המשחק של אנדי מארי. צילום: שאטרסטוק

2017: שנה של הצלחות

כיום סמילנסקי מדורג שלישי בישראל ומקום 450 בעולם בגיל יחסית צעיר שהכל עוד לפניו, ועדיין השם שלו כטניסאי פחות מוכר בישראל. ישי עוליאל שרק נכנס לסבב הבוגרים מקבל חשיפה גדולה יותר: "אני וישי אישיות שונה, ישי הרבה יותר טוב ממני בנוער והגיע לגמר גראנד סלאם, אני לא הצלחתי להגיע לרמות האלה, לא בגלל הטניס שלי אלא שלא הייתי מספיק בוגר בראש או מספיק חזק".

בגיל 22 וחצי הוא מאמין בעצמו וביכולות שלו:

"אני חושב שאם אני אאמין שאני לא יכול להתקדם אז עדיף לא לשחק. שחזרתי לארץ לפני שנה, חזרתי עם כלום, לא היו לי נקודות דירוג, לא אנשים סביבי, לא תמיכה, אף אחד לא הכיר אותי או ידע מי אני. אנשים שכחו ממני לגמרי והייתי חייב לבנות את עצמי מההתחלה. הורדתי פרופיל, מתחת לרדאר, לא הסתכלתי לא ימינה לא שמאלה ועשיתי את ה-100% שיכולתי".

"יש לי כישרון ואני שחקן טניס לא רע וכולם כבר יודעים את זה. אני לא מכחיש את זה. והשנה הצלחתי פעם ראשונה בחיים להשיג שליטה על החיים שלי בטניס. הצלחתי להבין מה אני עושה על המגרש. הצלחתי להבין איך לשחק. מה אני צריך לעשות כדי להשתפר, וזה מה שחיזק אותי ונתן לי את הפוש לנצח ולהתקדם".

בתחילת 2017 הוא היה לא מדורג והוא התחיל לצבור נקודות לאט לאט עם קידום בדירוג ובשנה אחת הוא כבר בדירוג שיא שלו: "הייתי יותר מודע לעצמי, התחלתי לעשות דברים בצורה יותר שקולה וחכמה ולא הייתי פזיז בהחלטות שלי וגם לא פחדתי מכשלונות והמשכתי להילחם ובסוף הגיעו הנצחונות".

אפשר להתפרנס מטניס בארץ? "אם אין לך ספונסר או גוף כלכלי ואתה לבד, זה מאוד קשה על גדר הבלתי אפשרי", אומר סמילנסקי, "כמות ההוצאות בטניס היא גדולה, ואני לבד. חברים עוזרים לי, ואני עובד, ואם מצליחים בתחרויות אז זה יותר קל". המדינה עדיין לא משקיעה את הסכומים הנדרשים בטניסאים: "אם הייתי מקבל מלגה של 5,000 ש"ח בחודש זה היה נותן לי המון לנשימה והייתי יכול להתרכז רק בטניס".

גמר אליפות ישראל

בתחילת הטורניר הוא היה מדורג שלישי, ועד לגמר הוא ניצח את ישי עוליאל ואת עידן לשם המס' 2 הישראלי שמדורג גבוה ממנו.  שנה שעברה הוא רק חזר מהקולג' והודח בסיבובים המוקדמים, והשנה הוא הגיע צעד אחד מהתואר. זה היה חד פעמי? פוקס? "אף אחד ממי שמבין טניס בארץ לא יגיד שזה היה פוקס ולא היו מופתעים מזה".

מול ישי עוליאל, שיחק סמילנסקי השנה 4 פעמים: פעמיים ניצח ופעמיים הפסיד: "אני לא מפחד ממנו ולא עושה לו חשבון, אני בא 'לאכול' אותו במגרש. אני גם יותר מבוגר ממנו וגם אני רוצה להוכיח שאני לא פחות טוב ממנו".

"אני לא חושב שבשבילי כשחקן טניס יש דבר כזה משחק יותר חשוב או פחות חשוב. כל המשחקים בטניס בשבילי כולם באותה רמת חשיבות. אני מגיע היום למשחק הרבה יותר מרוכז ממה שהייתי פעם, הרבה יותר מוכן ואני לוקח כל משחק הכי רציני שאני יכול כי אני יודע שאין דברים קלים בחיים. מול ישי הפסדתי שבוע לפני כן בתחרות בארץ בטורניר סג'ור. שיחקתי לא טוב והפסדתי. לא התרגשתי מזה. שבוע לאחר מכן (באליפות ישראל) היה לי צ'אנס 'לנקום בו', שיחקתי הכי טוב שלי ואני שמח שניצחתי".

לעומת זאת, מודה סמילנסקי שכרגע המדורג 2 בישראל, עידן לשם, יותר טוב ממנו אבל על המגרש הכל יכול להיות. זה בא לידי ביטוי בדרך בה הוא מתאמן וכל מה שהוא עושה "יותר טוב ממני ויותר מקצועי ממני". השנה סמילנסקי שיחק מולו פעמיים: במשחק הראשון היה לו צ'אנס לנצח אבל הוא לא הצליח בסוף: "אבל הרגשתי שאני לא נופל ממנו כל כך הרבה ואני יכול". עם התחושות האלה הוא הגיע לאליפות ישראל ושם הכל השתנה: "הרגשתי שאין לי מה להפסיד וכמובן שאני אנדרדוג ובאתי להילחם ולתת 100%. שיחקתי משחק טוב, טניס לא רע, הייתי מאד מרוכז בראש יותר ממנו וזה מה שהביא את הניצחון בסוף וזו לא הייתה הפתעה. הטניס שלי ניצח לא משהו אחר ואני לא פחות טוב ממנו – ככה אני רוצה להאמין".

עידן לשם. צילום מסך אינסטגרם

דודי סלע, שניצח בגמר את סמילנסקי באליפות ישראל, היה מושא ההערצה שלו מילדות והוא שיחק מולו בפעם הראשונה בתחרות: "דודי זה סיפור אחר. הוא כמה רמות מעל. שהייתי צעיר מאוד הערצתי את דודי כל פעם היה לי כייף לראות אותו משחק. הסיפור שלו דומה לי: כל מה שהוא עשה הוא עשה לבד, הוא פייטר – ואת זה אף אחד לא יקח לו בחיים. על המגרש באתי לנצח את דודי אבל באמת המציאות מראה היום שאני לא שם עדיין. הטניס שלי לא מספיק טוב ואני לא מכיר עוד את המשחק ברמה שהוא מכיר. אני מאמין ומקווה שאולי עוד שנה, אני אעבוד קשה ואשתפר ויהיה לי צ'אנס לשחק מולו עוד פעם ואני אתן לו פייט קצת יותר טוב, אבל כיום אני מודע לזה שאני לא מספיק טוב בשביל לנצח אותו".

נבחרת דיוויס: חולם לייצג את ישראל

בין הטניסאים יש קשר אישי דרך הנבחרת ואפילו קשרי חברויות: "עם דודי סלע אני ביחסים ממש טובים, מדברים גם על דברים חוץ לטניס, חברים טובים".

עם אור רם הוא חבר ילדות, הם גדלו ביחד מרמת השרון והם התחרו הרבה ושיחקו ביחד, והוא עבר בעקבותיו לקולג' בארה"ב. רם אמור לחזור עוד חודש לארץ מהקולג' וסמילנסקי עם תחזית יוצאת דופן עליו: "אני מאמין שהוא יחזור עוד חודש – ותזכור מה אני אומר לך –  בהתחלה כמוני הוא יצטרך לחבר כמה דברים, ותוך שנה הוא יהיה בדירוג שלי 450".

את דניאל צוקרמן הוא פחות הכיר בזמן הנוער, כי צוקרמן הצליח פחות בתקופה הזאתי: "דניאל פרץ טיפה יותר מאוחר ולא הכרתי אותו בכלל. אחרי הצבא פתאום הוא נהיה טוב, התחיל לנצח. זה שחקן קלאסי של דוגמא לעבודה קשה. עבד קשה ופרץ".

בשני המפגשים האחרונים נגד אוקראינה ורומניה סמילנסקי זומן לסגל אבל לא שיחק, ואת הנבחרת הובילו: דודי סלע, עידן לשם ויוני ארליך שהיו הבטוחים. מס' 4 היו סמילנסקי ומור בוליס – שמדורג גם מקום 500 בערך בעולם. במשחקים בחרו את מור ולא את סמילנסקי: "הוא גם שחקן טוב ובחרו אותו על פניי, ולא לקחתי את זה בקטע רע. ברור שזה מבאס וכואב קצת אבל אני תמיד מייחל הכי טוב לנבחרת וזה יותר חשוב מעצמי, ואם זה מה שהקפטן בחר אז אני שלם עם זה. ואני מקווה שבזימון הבא בדרום אפריקה יהיה לי צ'אנס לשחק, והלוואי".

עוד חודש, בתחילתבפברואר, נבחרת ישראל תצא לשחק בדרום אפריקה, ועד אז סמילנסקי לא מתחרה אלא משקיע באימון ורק אחרי משחקי הנבחרת הוא ימשיך את לו"ז התחרויות והטורנירים.

סמילנסקי רואה חשיבות למשחקי הנבחרת ובכלל לייצג את ישראל: "אני פטריוט, אם יבואו אלי מאוקראינה ויציעו לי לקחת 100,000 יורו ושאני אשחק בשבילם – אני לא אעשה את זה לא משנה מה. המדינה הביאה לי כ"כ הרבה, גדלתי פה אני אוהב את הארץ, אוהב את האנשים. מאד גאה במדינה שלי, מעריץ את המדינה שלי וזה חשוב לי. בשבילי לשחק בגביע דיוויס ולנצח אולי משחק – זה אושר שאני לא יכול אפילו להסביר אותו".

דודי סלע, כמה רמות מעל. צילום מסך אינסטגרם

יש עתיד לטניס בישראל? "לפני 15 שנה היה את נועם אוקון, נועם בר, הראל לוי, היה דור מאוד טוב, ואחרי זו הייתה הפוגה של 15 שנים  שלא היה כלום אף אחד חוץ מדודי סלע, ווינטרוב – אלה מיוחדים, וחוץ מהם לא היה ממש טניס. היום יש לך המון שחקנים טובים, המון פוטנציאל אבל לא עושים מספיק בשביל זה. יש לך היום את דודי סלע, לשם, אני, בוליס, דקל בר, אור רם ועוד, שחקנים טובים שאתה יכול לחבר את כולם להקים פרוייקט משותף שכולם ביחד, ותוך שנה-שנתיים אתה יכול לקבל שחקנים בטופ 200. זה לא עניין של כסף, צריך פשוט יוזמה ואחריות".

העתיד של סמינלסקי תלוי בו, והוא מאמין שהוא יכול להתקדם גבוה עוד ועוד: "שבאתי לארץ אחרי הקולג' אמרתי לעצמי שאם אסיים במקום 500 בעולם זה יהיה מעולה ואני אמשיך עוד שנה לשחק טניס. 600-700 גם טוב, פחות מזה – פורש. זה מה שאמרתי לעצמי וסיימתי מעל הציפיות. בשנה הבאה אני מכוון לטופ 250 ואם אצליח זה יהיה הישג בשבילי, אם אסיים במקום 300 גם יהיה טוב. פחות טוב מזה, זה כבר לא טוב. ככה אני רואה את זה".

החלום של סמילנסקי להיכנס עוד שנתיים, בשנת 2019, למוקדמות אוסטרליה: "הגראנד סלאם שאני הכי אוהב, ברור שווימבלדון היא תחרות יותר יוקרתית אבל אוסטרליה אופן בשבילי זו תחרות שאני יותר אוהב".

איך משלבים בסוף חיי חברה עם אימונים אינטסנסיביים בטניס? "אני חושב שבטניס ובכלל בספורט אינדבודאלי, אין דבר כזה נכון לא נכון. וזה מה שהבנתי עם עצמי במהלך השנה האחרונה. כל אחד עושה מה שטוב לו. כי בסוף זה מה שחשוב. אם המאמן שלי יגיד לי לישון כל יום ב-9 בערב, ואני אלך לישון מבואס ולא אוכל להירדם ואני סתם יבוא עצבני בבוקר אז מה טוב זה נתן לי? רק בגלל שהוא אמר לי את זה? אתה צריך למצוא את 'הביניים' הזה עם המאמן שלך, ליצור תקשורת שתוכל להגיד לו: אני לא יכול לישון ב-21, אבל כן ב-23:30, לחפש את הבין לבין. למשל אם אתה רוצה לצאת עם חברים הערב. כל אחד ברמה שלו במינון שלו, להיות חכם. לעשות מה שטוב לך ברמה ההגיונית ואז תוכל להתקדם קדימה. צריך להיות משוחרר, פתוח להכל, ולהיות חכם. טניס זה משחק מיוחד, כל אחד מתאמן בדרך שלו, וכל אחד במה שטוב לו".

שותף בכתבה ובשאלות המחקר: נמרוד דרור, מנהל  דף הפייסבוק "נמרוד כותב על טניס", עדכונים, חדשות ופרשנויות מעולם הטניס

כתיבת תגובה

הוספת תגובה - סרוגים
הדפסה

שם

נושא

תוכן

אין תגובות
הצג את כל התגובות