'ואלרו': לא לחיות בר בלבד|ביקרות מסעדות

כיף לשבת בחברה טובה על הבר, עם חברים, להחליף חוויות יומיום, ולשכוח מהשגרה. כיף גם, לאכול אוכל טוב, מוקפד, מחומרי גלם איכותיים וטריים ולשתות קוקטיילים מיוחדים ומגניבים. 'ואלרו' ממחנה יהודה, חושפת: אפשר לעשות את שניהם, בעת ובעונה אחת

מבט לתוך המסעדה (צילום באדיבות המסעדה)

רוב הסצינות האהובות עליי ב-the wire קרו בפאב של קבנגה (Kavanagh). לא בגלל שהעלילה, או מרכז ההתרחשות תפסו שם תאוצה, אלא ההיפך, דווקא בגלל שכל הסצינות שם היו ספין אוף מהעלילה, לא קשורות, ונועדו בעיקר להעשיר את הדמויות, להרחיב עליהם דרך התרחשות אגבית לחלוטין. אשכבה לחבר על שולחן ביליארד, פרידה משוטר שפורש, ושיחות סוף יום.

וזהו הבר גם בחיי היום יום שלנו, המקום בו אפשר לשכוח מהפגנות הבעד ונגד, מהעבודה, ולהיות חלק משיחה סתמית עם הברמן, לשמוע מוסיקה נעימה וכמובן, לשתות משקה טוב.

הבר הלא נגמר

לא חסרים ברים טובים בארץ, אבל כמעט ולא קיימות מסעדות עילית שבהן הבר הוא חלק פעיל מהאווירה במסעדה. כמעט תמיד מרכז הדופק הוא ברחבי המסעדה, בעוד שהבר הוא פיסת נדל"ן מתה.

אז איפה נמצא רסטובר שמקיים שילוב מעולה של אוכל נהדר ובר שוקק חיים, אם לא בשוק מחנה יהודה בירושלים? יצאנו השבוע מיטל ואני, ל-'ואלרו', רסטובר חדש של השף אביב משה, ומקום שמהווה סוג של סטארטאפ – מסעדה שבה בבר ממש יושבים אנשים שהם לא הברמן, שבה הברמן ממש מכין קוקטיילים אמיתיים ומוזג משקאות שהם לא הפוך על בסיס סויה. ואיזה כיף זה שלצד החַיוּת בבר, גם אפשר לאכול במקום אוכל מחומרי גלם טריים ואיכותיים, ושכל מנה בו היא יצירה?

הבר שלא נגמר (צילום באדיבות המסעדה)

לא כ"כ בשקט, 'ואלרו', פתוחה כבר שלושה חודשים. בערך. בחודש וחצי הראשונים המסעדה הייתה בהרצה, כשהיא מארחת חברים ומשפחה ותוך שהיא משייפת את המנות והמשקאות. האוכל המוגש במקום מתבסס על חומרי גלם טריים מהשוק.

השם 'ואלרו' לא מתייחס לתרכובת הכימית הנושאת שם זה, אלא לשם המקורי של השוק בו פועלת המסעדה, על שם איש הציבור והעסקים הירושלמי מהמאה ה-19, ששטח השוק היה בבעלות משפחתו. המסעדה היא בבעלות בני הזוג אתי וירון ישפה, להם עבר בתחום המסעדנות, אבל זוהי המסעדה העילית הראשונה שלהם. גם היום, כיף לי לראות בעלים שמנהלים בצורה כ"כ מקצועית את המסעדה שלהם.

כל מנה יצירה- פילה עגל (צילום באדיבות המסעדה)

התיישבנו על הבר, בו פועלים במקצוענות וביעילות יפה לעין משה, ראובן, שלום, לירון ועוד חברים. פרסונל בר הכי נרחב שיצא לי לראות במסעדה. עוד לפני שהספקנו להגיד רובינזון קרוזו מישהו שלף שלושה שוטים, ומזג לנו מהקוקטייל החדש בתפריט 'חסר השם' – רום, וניל, קינמון, מיץ תפוחים, נענע ולימון. שלושה שוטים, גם בשבילו-קוקטייל טוב שמכניס לאווירה.

בהמשך הערב משה יציג לנו את סט ה'מקאלן' שלו, בו חלק מהבקבוקים יקרים מ-12,000 ש"ח לבקבוק. אנחנו הגענו ביום חמישי והמסעדה הייתה שוקקת חיים.

שווארמה למתקדמים

קיבלנו תפריט. התפריט מורכב היום ממנות ראשונות ועיקריות, 14 סה"כ. אני אוהב את העמידה בפרץ וההמנעות מלהציג תפריט מוצף. מעין אמירה של המקום שהוא מתרכז בליין אוכל מסוים ועושה אותו טוב.

התחלנו עם שלוש ראשונות – שווארמה דגים (68 ש"ח) – מנה ירושלמית אוורירית, לא עמוסה. שווארמה מדניס עם בצל, עגבניות מבושלות, פטרוזיליה, פלפלים, טחינה ואריסה. לצד אלה, בייגלה טוסט קלוי היטב. מנה שנורא כיף לאכול. גרסה מתוחכמת ועדינה לשווארמה המוכרת. המשכנו עם קרפציו עגל (82 ש"ח) – בשר שאיכותו מורגשת, עם שתי תוספות ממרקמים שונים. אחד, רליש כבד אווז, רך מבפנים וקלוי מבחוץ. השני, ניוקי מעולה. כל אלה לצד סלרי, בצל ירוק ופטריות ב"צד הירוק" יוצרות מנה מעולה. להגיע ל'ואלרו' ולא להזמין את שתי המנות האלה זו טעות במקרה הטוב, ועוול במקרה הרע.

כבד אווז עם ארטיק (צילום באדיבות המסעדה)

לסיום הראשונות הזמנו כבד אווז (89 ש"ח), מונח על טוסט אגוזים. בכבד יש שלושה טוויסטים. האחד, הוא עטוף בקסיס תמרים שהיה קצת מתוק מדי לטעמנו. השני, קרמבל פירורי שקדים, פריכים מאוד שכיף לאכול. השלישי, ממשיך את ליין השקדים – ארטיק רוזטה. בעיקר גימיק, אבל מדליק ומוסיף למנה. הרוזטה עצמה לא מתוקה מדי, ככה שהארטיק שובר קצת את המתיקות.

השילוש הקדוש

תוך כדי הראשונות ביקשנו סולרו (52 ש"ח) קוקטייל פירותי, רב שלבי ומורכב להכנה, עליו עמל משה דקות ארוכות. כל שלב מוקפד, כל משקה מדוד, ולבסוף, בעיטור של אננס מיובש, קיבלנו קוקטייל מדליק. חשוב לציין בהקשר הזה כי למסעדה יש ליין קוקטיילים מגניבים ומיוחדים, למשל עם חמצוצים או וופל בלגי.

מדליק במיוחד – קוקטייל חמצוצים (צילום באדיבות המסעדה)

סשן העיקריות מלא בבשרים ודגים טובים – צלעות טלה, נתחי אנטריקוט ופילה עגל. בחרנו שתי מנות יותר ייחודיות לואלרו – שקדי עגל (74 ש"ח), שהוא בתמציתו משחק יפה בין שלושה שחקנים – שקדי העגל המקורמלים בסויה ובעלי טעם חזק, כיסוני בקר, בהן הבצק דק, והבשר מוגרל היטב, ולבסוף קרם ארטישוק נייטרלי שמאזן יפה את המנה. עשוי היטב וכיף לאכול.

בנוסף הזמנו פילה לברק (124 ש"ח) – נתח יפה של לברק, ברוטב פיקנטי על מצע קרם סלרי. לצידו מטבוחה טובה, ורביולי מנגולד. הרביולי היה יותר מדי אל-דנטה לטעמנו, ולא הוסיף למנה.

פילה לברק (צילום באדיבות המסעדה)

המקום היחיד בו שלב ההרצה טרם הסתיים הוא בקינוחים. עדיין בודקים, משפרים. הזמנו רול טחינה כשלצידו גלידת טחינה המעוטרת בחלווה. הרול עמוס בטחינה, אגוזים למיניהם, תאנים. מתוק מאוד, עשיר. הגלידה שוברת את המתיקות, אוורירית מאוד, כמעט לא מתוקה. שילוב מעולה.

להערות והמלצות על מסעדות: golan3873@gmail.com

=======================================================
ולרו, אגריפס 80, ירושלים

מתאים ל: #דייט  #ערב_עם_חברים  #לבד

מחיר: ✰ ★ ★ ★ ★
אוכל: ★ ★ ★ ★ ★
שירות:★ ★ ★ ★ ★
אווירה:★ ★ ★ ★ ★

כשרות רבנות ירושלים
02-546-5650

לכתבה זאת לא התפרסמו תגובות. היה הראשון להגיב!

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע