דיבור נשי, סרוגות, תוכן שיווק

"קשה אבל שווה את זה": ראיון עם בנות השירות הלאומי באלוטף

מעונות היום השיקומיים של עמותת אלו"ט, האלוטפים, הוקמו כדי לספק מסגרת לילדים בגילאי שנתיים עד 4 שאובחנו עם אוטיזם. מוראל סרוסי, פאר הדר וצופיה שמעא מעמותת בת-עמי, העובדות במעון במסגרת השירות הלאומי שלהן, מספרות על החוויה והתהליך שהן חוות עם הילדים

"קשה אבל שווה את זה": ראיון עם בנות השירות הלאומי באלוטף
  מסגרת לילדים. אילוסטרציה. צילום: שאטרסטוק

בשנים האחרונות מעונות לילדים נהפכו ליעדים הפופולאריים בקרב בנות השירות הלאומי. המעונות הייחודיים בארץ הם האלוטפים –  מעונות היום השיקומיים של עמותת אלו"ט, המיועדים לילדים קטנים בגיל שנתיים עד גיל 4 שאובחנו עם אוטיזם.

עמותת אלו"ט (האגודה הלאומית לילדים ובוגרים עם אוטיזם) הוקמה לפני למעלה מ- 40 שנה כשמספר הורים לילדים עם אוטיזם התאגדו כדי להקים מסגרת חינוכית שתקדם את הילדים שלהם. בזמנו לא ידעו בארץ מהו אוטיזם ואיך לטפל בו. הארגון גדל ומפעיל כיום כ- 11 אלוטפים ברחבי הארץ וכן מסגרות נוספות המלוות ילדים עם אוטיזם לכל אורך חייהם.

בנות השירות העובדות במעון דרך עמותת בת- עמי הגיעו לאלוטף לאחר ששמעו עליו מבנות שירות שעבדו שם בעבר. "נפגשתי עם בנות שעבדו שם, והם סיפרו על המקום. איך שהם דיברו על המקום והסיפורים שסיפרו משכו אותי כי זה נשמע מדהים" אמרה צופיה שמעא, העובדת במעון במודיעין, בראיון לסרוגים. "הלכתי לשם- ומיד התאהבתי. הרגשתי שאני ממש רוצה להיות במקום כזה כי באמת מרגישים את ההשפעה".

ההשפעה על חיי הילדים היווה גורם משיכה גם לבנות שירות נוספות. "זה מקום מדהים שנותן לילדים את העצמאות שלהם כך שיוכלו בהמשך להיות יותר עצמאיים" אמרה מוראל סרוסי. "הבנתי שזה מקום משמעותי- וזה בדיוק מה שרציתי לעשות בשירות שלי. רציתי לנצל את השנתיים שלי כדי לתרום ולעזור, ושזה יהיה משהו משמעותי ולא סתם להעביר את הזמן. אני גם מתחברת לילדים קטנים, אז זה היה אחלה מקום בשבילי".

במסגרת פעילות המעון, כל ילד זוכה לתכנית טיפולית אישית המתאימה לצרכיו. בנות השירות עוברות קורס מקצועי בניתוח התנהגות לפני תחילת השירות, ובסיום השנה הן מקבלות תעודת מטפלת התנהגותית מטעם אלו״ט, שתאפשר להן לעבוד עם משפחות בהמשך דרכן המקצועית. "בגן יש 16 ילדים, שמחולקים לשני גנים קטנים. בכל גן יש 8 ילדים, גננת ועוזרת מקצועית, ועל כל ילד יש מטפלת שאחראית להיות עם הילדים וללמד אותם את הקודים הבסיסיים שהם צריכים ללמוד" הסבירה מוראל. "הגננות מוודאות שהכל נעשה ושומרות על קשר עם ההורים, ומדריכות אותנו מה לעשות כדי שהילדים יצאו עם כל הדברים שהם צריכים ללמוד".

"הילדים מגיעים לגן ב-7:30 בבוקר. ב-8 יש להם מפגש קבוצתי, ואז אנחנו עושים להם שיעורים פרטניים ועובדים על כל מיני תכניות" מוסיפה פאר הדר. "מדריכות ההתנהגות מלמדות אותנו מה לעשות. בכל יום לכל ילד יש 4 שיעורים פרטניים, שנקבעים בתכנית של מדריכת העבודה. יש ילדים שמלמדים אותם לדבר, אחרים לומדים להביע רגשות. לכל ילד בוחרים את מה שהכי יתאים לו והכי יקדם אותו".

מטרת המעון הוא ללמד כישורי חיים ולהעניק סיוע במקומות שהם צריכים אותם. השיעורים מועברים על ידי בנות השירות באופן חווייתי. "את כל מה שהם צריכים ללמוד אנחנו עושים דרך משחק, דרך כיף ודרך שירים" טוענת מוראל "לילדים עם אוטיזם מאד עוזר גם שיש תמונות, כדי שיוכלו לראות מה מצופה מהם ומה רצף הדברים".

מוראל מביאה דוגמה למקרה שחוותה בשירותה. "ניסיתי להסביר לאחד הילדים שכשאוכלים יושבים ליד שולחן. הוא לא הבין את זה, השתטח על הרצפה ולא הסכים לשבת. אנחנו הרגענו אותו, ואז הבאנו לו תמונה של שולחן עם ארוחה, וליד זה תמונה של מישהו יושב על כיסא. התמונות לימדו אותו מה הרצף שצריך לעשות: יושבים על כיסא, ומי שמסיים לאכול- מפנה את הצלחת והולך לשטוף ידיים".

דוגמה נוספת לאופן הפעילות ההתנהגותי של המעון מובא על ידי צופיה. "בשנה שעברה לימדנו את אחד הילדים לתקשר עם אייפד ולהגיד את כל מה שהוא רוצה דרך האייפד. הוא יכול ללחוץ והאייפד מדבר בשבילו" סיפרה. "הוא התחיל לתקשר ככה עם כולם. אם הוא רוצה לאכול, הוא יכול ללחוץ והאייפד אומר 'אני רוצה לאכול' כי זה לא משהו שהוא יכול להגיד במילים. פתאום הילד התחיל לפרוח כי הוא יכל להראות לנו מה הוא באמת רוצה ויכלנו להבין אותו. זה היה ממש מדהים לראות את ההתקדמות מתחילת השנה. נתנו לו את היכולת לתקשר בדרך שלו, והוא נהיה ילד אחר".

על פי בנות השירות, העבודה עם הילדים היא תהליך שמתפרש על פני כל השנה. "אני רואה את כל התהליך- מאיך שהם נכנסו עד איך שהם הולכים לצאת" מספרת פאר. "כיף לראות את ההתקדמות שלהם".

"זו עבודה קשה ואינטנסיבית, אבל שווה כל רגע" מוסיפה צופיה. "זה לוקח זמן, אבל זה הקסם. אתה ממש מתאמץ ועובד קשה, ובסופו של דבר אני רואה את התוצאות לאט לאט וזה הדבר הכי מדהים בעולם. לראות ילד שלא יכל לדבר ופתאום הוא מדבר, או לראות ילדים שבאו בחיתולים ומצליחים לגמול אותם, או ילדים שלא יכלו לשמור על קשר עין, ופתאום הם מחפשים מבט ואת הקשר- זה הרגעים ששווים את זה".

מוראל מוסיפה ואומרת ש"אני ממש מסופקת כשאני רואה את כל התהליך שהם עוברים ושאנחנו מצליחים ללמד אותם ולתת להם כלים לחיים, כך שבהמשך יהיה להם יותר קל להיות עם חברה ולהיות עצמאיים".

שלוש הבנות טוענות שהשירות שלהן במעון יישאר איתן לכל החיים. "למדתי הרבה נתינה וסבלנות, והתחלתי להעריך את הדברים הקטנים ביותר" אומרת פאר. צופיה מחזקת את דבריה: "אני אוהבת את הילדים. הם יודעים להראות אהבה בדרך שלהם, וזה ממש מרגש. כיף לבנות איתם את הקשר. זה ילדים שנשארים בלב תמיד".

כתיבת תגובה

הוספת תגובה - סרוגים
הדפסה

שם

נושא

תוכן

5 תגובות
הצג את כל התגובות