מסע לשורשינו היהודיים בגולה: לא תמיד נמלטים ואומללים

אנו רגילים לחשוב שיהודים תמיד היו שם נרדף לאנשים נמלטים, אומללים ונרדפים. אך מעניין לסקור את העיתונות היהודית לאורך מאה השנים האחרונות (ואף יותר) ולגלות דמות אחרת של יהודים: חשים בנוח במקום בו הם חיים, מעורבים בענייני המדינה והפוליטיקה המקומית, חרדים לגורל המדינה הישראלית החדשה (אך לא בהכרח חושבים לעבור ולגור בה) ועוד.

מסע לשורשינו היהודיים בגולה: לא תמיד נמלטים ואומללים
  (צילום תמונה: pexels)

מסע לשורשינו היהודיים בגולה

היכן התפרסמו גיליונות יהודיים לפני קום המדינה? איך היא השפיעה על החיים בגולה? מהם העיתונים הדומיננטיים של אותה תקופה? באילו שפות יצאו העיתונים לאור? סקירה מרתקת בחסות הספרייה הלאומית שמעניקה לנו עותקים של כל העיתונים היהודיים שפורסמו בגולה.

B'nai B'rith Messenger

לוס אנג'לס. יצא לראשונה בשנת 1897 – ונסגר לא כל כך מזמן יחסית, בשנת 1995. שבועון משנת 1920 (לפני כן הודפס פעמיים בחודש).
העיתון, שנקרא על ידי אלפיים בני הקהילה היהודית בלוס אנג'לס BBM בקיצור, היה בעצם אח תאום של עיתון ותיק יותר שהופץ בסן פרנסיסקו. העיתון סקר אירועים בחברה היהודית המקומית, אך גם אירועים לאומיים ובינלאומיים, שהתרחשו בעולם.

בהתחלה העיתון אחז בדיעות דתיות ושמרניות, והוקיע יהודים שעברו על חוק איסור מכירת האלכוהול למשל. בין היתר העיתון נהג לספר על מוסדות יהודים בלוס אנג'לס, להבליט דמויות יהודיות מקומיות ועוד. בהמשך העיתון שינה ידיים, עורכים והפך להיות הוליוודי יותר, שבין לקוחותיו היו השחקנים בטי דיוויס וארול פלין.

לאחר קום המדינה העיתון הרבה לסקור את המתרחש במדינת ישראל, את הפוליטיקה של ישראל ואת חיי המנהיגים. גיליונות העיתון נחשבים לאוצר חשוב ומשמשים כתיעוד מיד ראשונה לתופעות מרתקות כמו השתלבותם של היהודים בצמרת הוליווד הצעירה, הנהגת החרם על מוצרים ממקור נאתי שהגיעו לארצות הברית – ועוד.

גן שעשועים

כשסוקרים את כל תחום העיתונות יהודית היסטורית, כדאי לתת תשומת לב מיוחדת לעיתוני הילדים שפורסמו בשפה העברית. גן שעשועים הוא עיתון שפורסם במשך שנה אחת בין השנים 1889 ו1900 בגרמניה ובפולין, ופורסם בשפה העברית. עיון באחד הגיליונות מעלה שאלה מסקרנת: למי זה בעצם נכתב?

בשנת 1888 לא סביר להניח שהיו הרבה ילדים שידעו לקרוא בשפה העברית. גם ילדים שקראו בתורה, האם ניתן לחשוב שהם ידעו לקרוא עיתון שלם בעברית ולהבין מה הם קוראים?

כנראה שלא. יותר סביר להניח שהעיתון יצא כסוג של עיקרון: אנחנו מאמינים בשפה העברית, ואנחנו נוציא עיתון ילדים בעברית. אם תתנו לילד בן זמננו להציץ בעיתון, הוא לא יבין מה אתם רוצים ממנו. הטקסט צפוף מאד, קטן ולא מזמין. אין איורים, אין שום דבר שמראה שזהו עיתון שפונה לילדים.

אגב, מעניין לציין שזהו העיתון הראשון לילדים בשפה העברית, לא כולל המדור של אליעזר בן יהודה "עולם קטן" שכתב והוסיף לעיתון שלו "הצבי".

הזמן

1903 – 1915, פורסם ברוסיה הצארית. עיתון שהודפס בהתחלה פעם בשבועיים ולאחר מכן הפך לעיתון יומי.

העיתון הזה הוא שיר הלל לדיוקן של יהודי מורד ושאפתן – הכי רחוק מדמות היהודי שאנו מורגלים בה בכל הסקירות ההיסטוריות, והזדמנות להאיר על אחת הדמויות היהודיות המרתקות בהיסטוריה של התרבות היהודית. האיש, בן-ציון כ"ץ, היה הראשון להשיג רישיון להוציא עיתון בעברית, וייסד את עיתון 'הזמן' במטרה מוצהרת להילחם בממשלה הרוסית הצארית על יחסה הרע לעם ישראל – כלומר ליהודים.

במאמריו ובפעילות שלו, כ"ץ דרש שיוויון זכויות ליהודים, אז רעיון מהפכני. בנוסף הוא האשים את ממשלת רוסיה בארגון פרעות קישיניב, והזמין את חיים נחמן ביאליק, אז כותב בתחילת דרכו, לכתוב את רחשי לבו בנושא הפרעות. חיים נחמן ביאליק נעתר וכתב את "משא נמירוב", שאחר כך שונה ל"עיר ההריגה". במשך שנות פעילותו, העיתון פרסם מאמרים בעלי מוטיבים מרדניים ולוחמניים, קו שאיש לא העז לנקוט בו באותה תקופה. כ"ץ היה סוג של גאון מדיה שהבין את עקרונות העיתונות הרבה לפני כולם.

הוא העמיד את עצמו לעיתים קרובות במרכזן של שערוריות בכך שעבר על חוקי הצנזורה של אותה תקופה, והעמיד את עצמו ואת העיתון שלו בסכנה תמידית. בנוסף הוא היה הראשון שהבין את מהות ה"חדשות הבלעדיות" שיש לעיתון להציע, והימם את עולם העיתונות והקוראים של אותה תקופה בכך שפרסם סקופים בלעדיים, ואף העניק להם מקום של כבוד בעיתון. בשנת 1956 הוא זכה בפרס סוקולוב היוקרתי.

כתיבת תגובה

הוספת תגובה - סרוגים
הדפסה

שם

נושא

תוכן

אין תגובות
הצג את כל התגובות