בית"ר ירושלים – הפועל ב"ש. אחרי מותחן: תיקו. צפו

הקהל הבית"רי נכנס לאקסטזה. הוא הריע לשחקניו על הקאמבק המפואר וקיבל חיזוק מבן-זקן בראיון סיום המשחק, כשדיבר על הלב הענק של השחקנים. אוהדי ב"ש לא האמינו שזה קורה להם, אך המסר שיוצא מהמשחק הזה זהה לשתי הקבוצות: סטטיסטיקה מתיישרת. גניבת נקודות כפי שהתרחשה אמש בטדי היא נדירה ביותר

בית"ר ירושלים - הפועל ב"ש. אחרי מותחן: תיקו. צפו
  מרסל הייסטר. טוני וואקמה. צילום מסך

בין מאניה לדיפרסיה

"נוסעי רכבת ההרים הרגשית, לתשומת לבכם: התחנה הבאה – אצטדיון טדי. תודה והמשך נסיעה נעימה"

גם ללא המשחק מול הפועל ב"ש, כל העונה של בית"ר ירושלים הייתה יכולה להיכנס תחת ההגדרה שבכותרת. ואז הגיע מחול השדים אמש (שני) מטדי, ונתן לנו מאניה-דיפרסיה על סטרואידים. מערבולת רגשית של שני מחנות האוהדים, השחקנים שעל המגרש וצמד המאמנים. משחק בו האונייה האמוציונלית שבנו חוותה טלטלות אחת אחרי השנייה.

אוהדי בית"ר כבר רגילים לכך – במשחקי קבוצתם נכבשת כמות השערים הגבוהה בליגה, והיא חוותה כבר שבעה מהפכים העונה ושלל משחקים דרמטיים נוספים. הנה רשימה חלקית: חזרה מפיגור 3-1 בדקה ה-88 לניצחון 4-3 באירופה, כיבוש שער ניצחון מול מכבי פ"ת אחרי 65 דקות בעשרה שחקנים.

כסגנית, בית"ר הפכה משחק מול מוליכת הטבלה רק כדי לספוג שוויון בתוספת הזמן, נראתה רע מול מכבי נתניה ובכל זאת ניצחה 4-1, ביצעה מהפך מול בני יהודה וספגה הפסד בדקת הסיום, ובקיצור – קבוצתו של אלי טביב אוחנה מפרנסת טוב מאוד את שלל הקרדיולוגים בעיר הקודש הודות למשחקיה המותחים.

אל השצף הזה נקלעה אמש אלופת המדינה, כשמולה עומד אצטדיון טדי הלוהט שהיווה כר פורה (ומשוזרע) להתרחשויות.

היתרונות בהרכב של בכר

מבחינת המערכים, בחר המאמן האורח את ההרכב הקלאסי שלו: 4-3-3 פשוט ולא מתחכם.

כרגיל, לפני כל משחק של ב"ש משתעשעים האוהדים והעיתונאים בניסיון לגלות מה מתכנן ברק בכר – לפני המשחק ולא פחות חשוב, גם במהלכו. שיבוצו של אוגו כקשר אחורי כשלפניו ראדי ואיינבינדר סתם את הגולל על מעבר בין שניים לשלושה בלמים ללא חילוף, כשגם ההתקפה הייתה בנאלית והכילה את מליקסון בימין (בואכה אמצע, במערך א-סימטרי), וואקמה בשמאל ובן שהר הלוהט בשפיץ.

בבית"ר, מנגד, בני בן-זקן נאלץ לבצע התאמות רבות: אנטואן קונטה הוחזר לעמדת המגן הימני כדי להתמודד עם טוני וואקמה, והשאיר במרכז ההגנה את סירושטיין וכחילה. לצמד הבלמים יש הרבה סיבות לגאווה ככל שזה נוגע למשחק הראש, אך על הקרקע מדובר בצמד חסר מהירות, ושיבוצו הצפוי של בן שהר בחוד ההתקפה היווה מיס-מאצ' רציני עבורם, ודאי גדול יותר מהתמודדות עם חלוץ פיזי בנוסח תומאש פקהארט.

בנוסף, עידן ורד, שחקן המפתח של הקבוצה ואולי השחקן הישראלי המצטיין עד כה העונה בליגה, נעדר בשל מחלה. כדי להתגבר על חסרונו עמדו בפני בן-זקן מספר אופציות: ראשית, השארת ההרכב כמו שהוא, כשלעמדה של ורד בכנף ימין נכנס ז'אורז'יניו. במקרה כזה היה מדובר במערך מראה אל מול המערך של הפועל ב"ש, שגם בה הקיצוני הימני הוא שחקן אמצע שיודע לנהל משחק. אופציה שנייה הייתה לפתוח במערך 4-4-2 יהלום, עם ז'אורז'יניו כחלוץ מדומה ליד שכטר, וחן עזרא בקדמת היהלום. אופציה נוספת היא לוותר על עזרא ולבחור בוארן כחלוץ לצד שכטר.

מבין מגוון האפשרויות שעמדו לרשותו, בחר בני בן זקן לפתוח באותה שיטה עמה עלה במשחק מול מכבי חיפה: 4-2-3-1, כשהקיצוני הימני בהתקפה הוא דוד קלטינס. ובדיוק כפי שהשיטה לא עבדה מול הירוקים, כך היא קרסה מול הפועל ב"ש. הפעם לא רק מכורך הנסיבות, אלא מכיוון שבצד השני עמד מאמן ערני שניצל את המצב לטובתו: עוד לפני שריקת הפתיחה, בסידור השחקנים שעל המגרש, וואקמה ומליקסון החליפו ביניהם עמדות.

כך הצליח בכר להביא לידי ביטוי שני יתרונות: ראשית, הוא שיבץ את וואקמה באגף שמאל של בית"ר, החלש הגנתית גם כך עם חן עזרא כקיצוני שצריך לבוא לעזרתו של המגן (בדיוק כפי שהראתי בוידיאו מול מכבי חיפה). בנוסף, מליקסון נכנס למרכז גם מאגף שמאל, וכך נותר קלטינס מיותם משחקן בעמדתו, כשגם קונטה הוסט לשווא לעמדת המגן, לקראת מאבק-שלא-היה עם וואקמה.

הפועל ב"ש שלטה במשחק

המהלכים שבכר מבצע הם כ"כ פשוטים אך יחד עם זאת קלינים, ומפרקים בנינוחות את היריבה לגורמים. סביר להניח שבית"ר התכוננה המון לקראת המשחק. פגרה שלמה בת שלושה שבועות עמדה לרשותה, שעות רבות של אימונים ותרגול. ובכר, בהינד עפעף ובחילוף מקומות אחד פשוט (שהגיע כמובן אחרי הכנה מדוקדקת ולמידת המאמן והקבוצה שממול), ראה את התוכניות וצחק. הוא שוב השתמש בהתאמות של מאמן היריבה לצרכיו, כשבן שהר שלו חגג בזכות זריזות רגליו מול סירושטיין וכחילה הכבדים יחסית.

הפועל ב"ש שלטה במשחק לחלוטין, סיכנה את השער כשהתחשק לה והוציאה את בית"ר מאיזון לחלוטין, גם כשוואקמה חזר לעמדתו באגף השמאלי. לירושלמים נותרו ההתקפות המתפרצות, וגם בהן היא נתקלה בבעיה: שכטר וז'אורז'יניו, טובים ככל שיהיו בחטיפת כדורים וכדרור במעברים (והם טובים), היו בודדים במערכה. הצטרפותם של קלטינס ועזרא הייתה מאוחרת אם בכלל, והדבר אילץ את צמד המגנים של בית"ר (בעיקר קונטה שחיפה על קלטינס ההגנתי) לצאת לעזרת ההתקפה.

כשהמתפרצת הבית"רית נכשלה טסו האורחים להתקפות נגד, אל מול אין-הגנה. מהלך כזה בו שהר ו-וואקמה חתכו בנונשלנטיות את לב ההגנה של בית"ר (דרך העמדה של קונטה) כמעט הוביל לשער.

פציעתו המוקדמת של חן עזרא הייתה גלגל הצלה שנזרק לעברו של בן-זקן: הזדמנות לרדת מהעץ, להכניס אל המגרש את סאבו או וארן ולעבור ל4-4-2 יהלום. מאמנה של בית"ר אמנם הכניס את החלוץ הצרפתי-יהודי, אך בשיטת טלאי על טלאי: וארן נכנס בדיוק לעמדה אותה מילא חן עזרא, ובמקום לייצר מערך שיתאים לחניכים שלו, אילץ בן-זקן ארבעה משחקניו לשחק שלא בעמדותיהם הטבעיות.

המקרים בהם הצליחו בבית"ר לסכן את השער של גורש כללו תקיפה דרך האגפים: בימין דרך קונטה ובשמאל דרך שכטר שנע ל"כיס" השמאלי. ז'אורז'יניו הפגין שוב את יכולות הכדרור והכוח המתפרץ המשובחות שלו. להפסקה ירדו הקבוצות כשרק משחק מצוין של קליימן מונע מבית"ר לספוג שני שערים לפחות.

מחצית שנייה: הטריק של בית"ר ירושלים

למחצית השנייה עלה בן-זקן עם שינוי נוסף: הוא החליט לחזור למערך ה4-3-3, אך שוב עשה זאת עקום לחלוטין. שני החלוצים שלו, שכטר ו-וארן שיחקו בכנפיים, וז'אורז'יניו, הקשר ההתקפי שאמור לשחק מאחוריהם, הוצב בחוד ההתקפה. ב"ש המשיכה במגמה ההתקפית והיה ברור ששער אדום הוא עניין של זמן.

אבל אז שלפה בית"ר טריק ששירת אותה לא מעט העונה: שער בניגוד למהלך המשחק. משום מקום, כדור נייח של קלאודמיר ממקום ממנו קשה מאוד לכבוש, הפך למסירה קצרה אל עבר מרסל הייסטר שהפגיז את החיבורים הקרובים של גורש.

הקהל של בית"ר, דו-קוטבי בדיוק כמו קבוצתו, עף לשמיים. היכולת הנוראית לאורך חמישים הדקות הייתה היסטוריה – הקבוצה שלהם מובילה, ובדיוק כמו כלב שרואה עצם מולו אך לא את המנגנון שמחזיק אותה במרחק קבוע מגופו, סף הריגוש טיפס מעלה-מעלה.

טוני הרים הילוך

אלא שגם הפועל ב"ש שלפה שפן מכובע הדז'ה-וו שלה: טוני וואקמה. לפני קצת יותר משלושה חודשים עמדה האלופה לקראת צומת דרכים חשוב, כשאירחה את מאריבור בפלייאוף שלפני שלב הבתים של ליגת האלופות. משום מקום, עלתה מאריבור ל1-0, וכעבור דקה החליט הסופרסטאר הניגרי שזה מספיק לו; הוא השתלט על כדור שחזר מההגנה ושיגר וולה אדיר שנעצר ברשת.

גם הערב, כמו הילד הכי טוב בשכונה שנמאס לו לראות את החברים שלו מפסידים, טוני הרים הילוך. נראה שכל מה שצריך לקרות כדי שייספק לנו עוד רגעי "וואו-קמה" הוא שפשוט ירצה. ואכן, שתי דקות לאחר חידוש המשחק אחרי שער היתרון של הייסטר, הוא דרש את הכדור, פשוטו כמשמעו, ניער בקלילות מדהימה את פול אדגר וירה עוד כדור גדול, שליטף בדרך לשער את ראשו של כחילה.

וואקמה היה כזרנוק מים מול האש שהצית הקהל הבית"רי, ובתוך רגע כבו כל האנרגיות.

דקה לאחר מכן, אדגר המשיך בתצוגה הלא טובה וביצע טעות חמורה כשהחזיר כדור רע אל עבר סירושטיין. את האקדח שהופיע במערכה הראשונה בדמות קלילות הרגליים של בן שהר מול ההגנה הבית"רית נטולת קונטה, זוכרים? במערכה השלישית האקדח הזה ירה. שהר הקדים את סירושטיין במירוץ לכדור ואילץ אותו להכשיל אותו. אדום לבית"ר, והמומנטום שוב כולו באר-שבעי.

בדקות אלו, כשהשקט שרר באצטדיון, אפשר היה להבין איזו בועה היא בית"ר ירושלים. איזו אשליה היה שער היתרון. שדרית הקווים מסרה שבקבוצה כועסים על אדגר, ש"הרס להם את המשחק". וגרמה לי לתהות אם מדובר באותו משחק שאנחנו רואים ואותו אדגר הרס – הקבוצה נראתה זוועה לאורך כל המשחק, וגניבת שער ממצב נייח לא תשנה זאת. בית"ר נפרסה כשטיח בביתה שלה, בעטה לשער פעם אחת בלבד לעומת תשעה איומים של יריבתה ובאופן כללי לא היוותה יריב ראוי. הפלת האשמה על אדגר היא צעד פחדני שנועד להחביא את היכולת המבישה.

משחק פשוט מטורף

ואכן, העיוות הסטטיסטי התאזן; בדיוק כפי שבפתיחת המשחק השתעשע ברק בכר בבן-זקן כאילו היה צעצוע שלו, טוני וואקמה הוציא מרגליו דברים שלא קיימים בליגה שלנו והתעלל במגנים שנמצאים שלוש רמות מתחתיו. הביטו במהלך שבו הובקע השער השני – מבחינת העוצמה הפיזית, זה נראה כמו כריסטיאנו רונאלדו מול בני לוד.

וואקמה כאילו פתח נייטרו ברגליו: הוא מקבל את הכדור לבידוד מול קלטינס, עובר אותו בצעד אחד ומשחרר בעיטה בעוצמה אדירה שקליימן עוצר בקושי. הכדור חוזר מההגנה והניגרי מתעקש עליו שוב. הוא מקבל פעם נוספת את קלטינס, מהתל בו פעמיים ומשאיר אותו שכוב על הרצפה, ומניח למליקסון כדור על הראש לנגיחה ממטר וחצי. כל זה קורה בקלילות בלתי נתפסת ומזכירה לנו באיזה שחקן מדובר כשהוא רק רוצה.

בית"ר האומללה שמעבר ליכולת הרעה איבדה גם את היתרון, החלה ללחוץ גבוה במגרש, בעוד החלטה טיפשית. שחקניו של בכר, כמו חיילים בתרגולת במהלך אימון שגרתי, ידעו בדיוק מה לעשות. מליקסון ואוגו ירדו לאחור כדי לייצר אופציות מסירה ולהתגבר על יציאת הצהובים-שחורים קדימה, כשבחלק האחורי נחשפה דלילות גדולה שהועצמה בשל החיסרון המספרי. בעזרת התקפות המעבר האלה וההצטרפות של מליקסון לוואקמה באותו אגף, הגיעה האורחת למצבי הבקעה אדירים נוספים, שבנס ובזכות יכולת אדירה של קליימן בין הקורות לא הסתיימו ברשת.

שכטר עוד ניסה ביחד עם ז'אורז'יניו להוציא מים מהסלע, ואכן סידר לקלאודמיר בעיטה חופשית נוספת שהסתיימה במשקוף, אך מעבר לכך הבית"רים נראו נורא. הקהל החל לשרוק בוז ולקרוא להתפטרותו של המאמן, אבל אז החליט השעון המקולקל לדייק בפעם השנייה באותו ערב: חן דילמוני, המחליף המיותר של בן-זקן, הכניס לרחבה כדור שהורחק רע. על הריבאונד הסתער אריק סאבו, מחליף נוסף שכבש עוד שער פנומנלי וחתם משחק פשוט מטורף.

כצפוי, הקהל הבית"רי נכנס לאקסטזה. הוא הריע לשחקניו על הקאמבק המפואר וקיבל חיזוק מבן-זקן בראיון סיום המשחק, כשדיבר על הלב הענק של השחקנים. אוהדי ב"ש לא האמינו שזה קורה להם, אך המסר שיוצא מהמשחק הזה זהה לשתי הקבוצות: סטטיסטיקה מתיישרת. גניבת נקודות כפי שהתרחשה אמש בטדי היא נדירה ביותר.

אם אני אוהד הפועל ב"ש, אני יוצא מרוצה מאוד מהדרך בה שיחקה הקבוצה, מהעליונות הטקטית שהפגינה ומההחלמה של וואקמה אחרי המתיחה בשריר החשק.

לאוהדי בית"ר, מנגד, יש אין-ספור סיבות לדאגה. הקבוצה שלהם נראתה זוועה. היא הוגפה בקלילות מול קבוצה שעליה היא מתיימרת לקרוא תיגר העונה. החזיקה בכדור 36% מהזמן בלבד, בעטה שלוש פעמים בלבד למסגרת של יריבתה לעומת 14 של היריבה והוציאה נקודה הודות לשתי בעיטות אדירות מרחוק שהתלבשו כמו שצריך. בית"ר הובסה אמש, זה פשוט לא בא לידי ביטוי בלוח התוצאות.

הדיפרסיה ששררה אמש ביציעים בטדי לפני שער השוויון של סאבו היא התחושה עמה צריכים הירושלמים לצאת מהמשחק, לא המאניה מהשוויון המאוחר. ולבני בן-זקן יש לי רק דבר אחד לומר: עם הלב של הקבוצה שלך אין בעיות. חסר לה מוח.

לעוד ניתוח משחקים, שחקנים וקבוצות ומקום לדיון על עולם הכדורגל בעמוד הפייסבוק "נתחזק בינואר"

כתיבת תגובה

הוספת תגובה - סרוגים
הדפסה

שם

נושא

תוכן

אין תגובות
הצג את כל התגובות