מה היה חסר כדי לנצח? צפו: מכבי חיפה – מכבי נתניה

הפוך על הפוך. זה היה משחק מוזר מאוד באצטדיון היהלום. משחק בו שום דבר לא קרה כמו שהוא היה צריך לקרות. על ה1-1 בין מכבי נתניה למכבי חיפה. צפו בתקציר ובניתוח המשחק

מה היה חסר כדי לנצח? צפו: מכבי חיפה - מכבי נתניה
  גיא לוזון וסלובודן דראפיץ'. צילום מסך יוטיוב

אחרי פגרה בת שלושה שבועות, הכדורגל הישראלי חזר. ניכר שהוא התגעגע אלינו לא פחות משהתגעגענו אנו אליו, כשהאצטדיון העירוני בנתניה התמלא והתמרק לקראת המשחק של מכבי המקומית מול מכבי חיפה.

סלובודן דראפיץ' המשיך את העסקים כרגיל, עם מערך היהלום שעוד לא פוצח ועם הרכב השחקנים החזק ביותר שלו. דיא סבע הוצב כהרגלו בקודקוד העליון של הקישור, כשמתחתיו נמצאים עלי מוחמד ואביב אברהם, ובחוד – ערן לוי ואלחסן קייטה.

הקולגה הירוקה מהצד השני של הקווים בחר שלא לשנות כלום, ובכך בעצם הפתיע נורא.

 

לוזון וויתר על המאבק במרכז

ראשית, וכבר ציינתי זאת בעבר – אי-אפשר להגיד על לוזון שהוא לא לומד. בחירת ההרכב שלו מושכלת כבר כמה וכמה מחזורים. על טיבן של ההחלטות אפשר להתווכח, אבל אם בעבר המאמן האמוציונלי היה זורק שחקנים למגרש, לאחרונה שחקניו נבחרים בקפידה בכדי לשרת מטרות אותן הוא רוצה להשיג, ומדובר בשינוי מרענן.

כמו בשני המחזורים הקודמים ששוחקו לפני הפגרה, לוזון בחר להשאיר שוב את גל אלברמן מחוץ להרכב הראשון, ולעלות עם אותו המערך מהניצחון על סכנין, 4-2-3-1. את מקומו של ארנסט מאבוקה הפצוע החליף רז מאיר.

במחזור האחרון בחר לוזון לספסל את אלברמן מתוך הבנה שהקבוצה שלו סובלת בראש ובראשונה מבעיה התקפית: הנעת הכדור שלה איטית ומתנהלת מאחור והיא חסרת כוח הרתעה.

אם בתחילת העונה בחר לוזון לשחק עם קוסטדינוב לצד הקפטן המחליף שלו, משחק המפנה היה הניצחון 4-2 על רעננה. באותו משחק, הראשון והאחרון (בערך) של שלומי אזולאי בקבוצה, ראה לוזון מה אפשר להשיג עם קשר באמצע שמחזיק בארסנל שלו יכולת מסירה. מאז ובכל משחק מול קבוצה פסיבית יותר ממכבי חיפה, שניים משלושת הקשרים הירוקים היו בעלי יכולת מסירה, מתוך מטרה לתרגם את השליטה בכדור לשערים ומצבים.

אתמול בערב (מוצ"ש), כשהופיעו בדף ההרכבים שמותיהם של קהת ו-ורמוט יחד עם קוסטדינוב, גבות לא מעטות הורמו. הרי במשחקים מול מכבי ת"א ובית"ר ירושלים פתחו גם אלברמן וגם קוסטדינוב, אז האם יכול להיות שלוזון חושב שהקבוצה שלו פייבוריטית מול הלהיט של הליגה? האם הוא מצפה מקבוצתו להחזקת כדור? התשובות לשאלות האלה הן לא. למעשה, לוזון הבין שהקישור הנתנייתי כ"כ חזק עד שהוא ויתר מראש על המאבק במרכז.

שאלה נוספת – האם זו הדרך בה צריך לנקוט מועדון כמו מכבי חיפה? לא. בדיוק להפך. אבל זו שאלה לדיון אחר, וכאן מדובר בהחלטה אמיצה שארצה להסביר; למרות שעלה עם הרכב שנראה התקפי, הגישה החיפאית למשחק הייתה הגנתית במובהק. שיבוצם של הקשרים ה"יוצרים", ורמוט וקהת, הייתה כדי לנצל את יכולת המסירה שלהם לא בהתקפות מסודרות, אם כי במתפרצות. זו גם הייתה הסיבה בגינה סופסל קאיו: בכנפיים פתחו רוקאביצה וסלליך, שחקנים מהירים שנהנים לשחק על שטח, ובחוד הועדף דמארי על פני קלאוס, בבחירה נוספת של מהירות ודינמיות על חשבון כישורי הבקעה.

נתניה שולטת בכדור

הגישה שבה בחר לוזון התבררה כבר שניות מעטות מהפתיחה, כששחקני נתניה הניעו את הכדור בחופשיות וללא לחץ מצד יריביהם הירוקים. המשחק קיבל תבנית בה נתניה שולטת בכדור ומכבי חיפה מגנה פסיבית, כלומר לא יוצאת אל הביתיים אלא רק מגיבה. בתבנית זו עלי מוחמד, קייטה ואולסק לא באו לידי ביטוי, והבמה נשארה לערן לוי, סבע ואביב אברהם – שלושה שחקנים שיודעים לכדרר או למסור כשיש להם שטח. ואכן, כבר בפתיחה ראינו את דיא סבע (מלך שערי הליגה ומלך הבעיטות לשער, להזכירכם) מטייל בחופשיות במרכז, מקבל את הכדור וסוחט עבירה על סף הרחבה. דראפיץ' וברדה לא קפאו על שמריהם והגיבו מהר למערך של היריבה, וביצעו התאמות כדי לנצל אותו טוב יותר; סבע עבר לעמדת החלוץ לצידו של קייטה, כשערן לוי שהיה אמור להיות עכשיו השפיץ של היהלום, נשאר בתפקידו המקורי כשחקן חופשי. הוא ירד עמוק לכיוון מרכז המגרש וניצל את העדר הלחץ כדי לשחרר כמה וכמה מהמסירות הארוכות המדהימות שלו. מכיוון שלוזון ויתר על השליטה בשדה, גם גריעת הקשר שביצע דראפיץ' לא פגעה בשטף המשחק.

בנוסף, מכבי נתניה מאוד רצתה למשוך לחץ ירוק. כדי לעשות זאת ירד פעמים רבות אולסק אל קו הבלמים והחליף איתם מסירות, על-מנת למשוך אליו שחקנים יריבים. בעזרת שתי ההתאמות האלה, כשערן לוי, סבע ואברהם נותנים דקות פנטסטיות, הציגו היהלומים מחצית ראשונה מהפנטת. 13 איומים לשער השיגו הצהובים-שחורים, כשממש על סף ההפסקה גם זכו לפנדל אותו תרגם לוי לשער יתרון.

מאוד "נכון" לטעון שגיא לוזון הוא מאמן גרוע. לקטול כל החלטה שלו על המגרש, להתייחס בציניות לכל התבטאות, ובאווירה שנוצרה קשה לו מאוד להצליח, גם כשהוא עושה דברים טוב. אפשר להסכים שהקבוצה נראית רע מאוד אחרי יותר מתשעה חודשים תחת שרביטו, שהיא לא מאומנת מספיק ושהבחירה לוותר על מרכז המגרש הגיעה כי במשך כל כהונתו הוא לא הצליח לסגל לקבוצתו בעלת הממון סגנון משחק התקפי טוב מספיק.

אבל חשוב גם להאיר דברים אותם מבצעת הקבוצה טוב, ובפגרה היא לא נחה על זרי הדפנה: בשני המצבים הנייחים המסוכנים של הקבוצה היא הציגה שני תרגילים מתוכננים שהיו לא רחוקים משער. בנוסף, גם בחירת המערך וההרכב הולידו כמה מתפרצות לא-רעות, שהיו תלויות בקבלת ההחלטות של ורמוט וקהת, השחקנים היוצרים.

גם נתניה כהרגלה ממשיכה לעבוד וחשפה לנו שני מהלכים מתוכננים מכדור שוער. כשמכבי חיפה כן ניסתה להניע את הכדור מאחור, הנתנייתים התנפלו והשיגו אותו מיד בעמדה מסוכנת, והביאו את הירוקים לכמה מצבים עדינים גם בצורה הזאת. בעיה נוספת שנחשפה בגלל בחירת הקשרים של לוזון הייתה בגזרת הכדורים החוזרים: שלושת הקשרים הירוקים לא ניחנים בפיזיות אדירה וביכולות מיקום הגנתיות, ולכן על כל ריבאונד שניתז מההגנה השתלט שחקן ביתי, מה שייצר כמה דקות של בליץ במספר הזדמנויות שונות.

הכל הלך הפוך

אל המחצית השנייה עלתה נתניה שונה לגמרי: הקצב הגבוה הכריע את שחקניו של דראפיץ' והמעורבות הכמעט אובססיבית שהפגין הקישור שלו התחלפה באדישות יחסית. בדר"כ, הדקות הראשונות של המחצית השנייה הן הדקות הטובות ביותר של היהלומים, וספציפית של עלי מוחמד. כשערן לוי מתחיל להתעייף, הקשר הניז'רי שחולק את שמו עם המתאגרף הנודע חוזר לסיבוב נוסף של מהלומות ביריב. אך הפעם, לא כך היה המצב.

אתמול בערב, כבר אמרנו – הכל הלך הפוך. הכפפות של מוחמד נשארו בחדר ההלבשה ויחד איתו כל הקבוצה נכנעה ונתנה לאורחת לעשות את מה שהגיעה בשבילו: לצאת להתקפות מתפרצות מהירות. עיקרן הגיע כתוצאה מאיבודי כדור שערורייתים, אך שערורייתית לא פחות הייתה קבלת ההחלטות של ורמוט, רוקאביצה ויתר החברים, בגינה נשאר מאזן השערים שלהם על אפס. אל הזירה נקרא מאור בוזגלו, שערך הופעת בכורה מחודשת במדים הירוקים. החילוף הזה היה סממן לאותן "שליפות" של לוזון. לא בגלל בוזגלו, אלא דווקא בגלל השחקן אותו החליף; שלט החילופים כבר הראה את מספרו של דמארי, אך ברגע האחרון רץ לוזון מהר לשופט הרביעי ובחר להוציא את ורמוט. השינוי הזה חשף בעיתיות נוספת של המאמן, שאמנם שיפר את קבלת ההחלטות שלו כשיש שבוע להתכונן, אך כשיש לו כמה דקות הוא פשוט לא חושב על מהלכיו עד הסוף.

מאור בוזגלו, ערך הופעת בכורה מחודשת במדים הירוקים. צילום מסך

כמה דקות לאחר שנכנס בוזגלו ראינו סוף-סוף מהלך התקפי ראוי של הקבוצה שלו מהאגף. קשר הרכש קיבל את הכדור וחתך למרכז, מושך איתו את המגן. הוא נתן לרז מאיר לבצע עקיפה ושחרר לו כדור טוב, שהסתיים בהגבהה אל ראשו של דמארי. המצב הזה אולי העיר את הירוקים, שהשוו דקה לאחר מכן. החזרת כדור רעה של קייטה לאחור אפשרה לסלליך לדהור כל הדרך אל השער ולכבוש מול עמוס את שער השוויון.

מכאן, שני המאמנים חיפשו את הניצחון. דראפיץ' רענן את השורות בקישור, כשהכניס את גלזר וקוגבניה במקומם של אולסק ואברהם. החילופים הללו נכונים רעיונית אך בוצעו 20 דק' מאוחר מדי, אחרי שמכבי חיפה צברה ביטחון במרכז המגרש. גם לוזון זרק למערכה את קלאוס במקומו של דמארי, כשרצה סקורר על המגרש. צחוק הגורל – אותו סקורר קיבל הזדמנות פז דקות ספורות אחרי שנכנס, אך החמיץ ברשלנות. עד לסיום לא השכילו שחקני שתי הקבוצות לכבוש, וקבעו חלוקת נקודות. לוזון יכול לסמן וי על תוכנית המשחק שעבדה, אך אותה תוכנית משחק התבססה על הנחת עבודה לפיה מכבי נתניה לא תשכיל לכבוש מול ההגנה שלו. בשורה התחתונה, אולי ברוח הבלאק פריידי, קיבלו הירוקים הנחה גדולה מיריבתם. הם התמודדו מול נתניה העוצמתית במשך מחצית אחת בלבד, כשדווקא בדקות שאמורות להיות הטובות ביותר של יריבתם, היא הרבתה לשגות ולחלק מתנות.

דרך נוספת להבחין בתהום הפעורה בין המאמנים הייתה להקשיב לראיונות סיכום המשחק. שניהם נשאלו בסיום את אותה שאלה בדיוק: "מה היה חסר לך כדי לנצח?"

לוזון תלה את איבוד הנקודות בטעות שיפוט, למרות שברור היה לכל בר-דעת שהשופט אמנם טעה, אבל אם היה כאן ניצחון ירוק זו הייתה תוצאה לא משקפת. ודראפיץ'? הוא טען שהשחקנים שלו לא נראו טוב. גם הוא יודע שביום רגיל ולא כזה הפוך, הקבוצה שלו פשוט טובה בהרבה ממכבי חיפה.

לעוד ניתוח משחקים, שחקנים וקבוצות ומקום לדיון על עולם הכדורגל בעמוד הפייסבוק "נתחזק בינואר"

כתיבת תגובה

הוספת תגובה - סרוגים
הדפסה

שם

נושא

תוכן

אין תגובות
הצג את כל התגובות