בשם התורה: אל תתעסקו בסלולרי בזמן נהיגה

הרב שלמה אבינר במאמר לסרוגים. "אנו מתחננים: לא להתעסק בסלולרי בזמן נהיגה. אנו מתחננים בשם התורה. אנו מתחננים בשם אחרים. אנו מתחננים בשם משפחתך. אנו מתחננים בחייך!"

בשם התורה: אל תתעסקו בסלולרי בזמן נהיגה
  (אילוסטרציה שאטרסטוק)

[רשם: מרדכי ציון]

אסור לשלוח מסרון בנהיגה

מידי פעם אני הדל נשאל מטרמפיסט, שהנהג כותב ס.מ.ס תוך כדי לנסיעה, האם להעיר לו שזה מסוכן? אני עונה: לא. זה כמו ביתו. אלא אם מסוכן, רד באיזה תירוץ. ופעם נשאלתי מתלמיד שרבו לקח אותו בנסיעה ותוך כדי נהיגה שולח ס.מ.ס, האם להעיר לו. עניתי שיש לשאול את רבו ישירות.

זה סימן שאנשים עדיין שולחים מסרונים בזמן נהיגה!

הרי אפילו "ווייז" שואל את האדם אם הוא הנוהג באותו הזמן שהוא מסדר את המכשיר. והג"ר שמואל אליהו כבר פסק ש"אסור לשקר בגלל השקר. אסור לשקר 'לווייז', אסור לשקר למחשב, אסור לשקר באינטרנט, אסור לך לשקר את עצמך. זה לא בגלל האחר, זה בגללך. אל תלמד את עצמך לשקר". אבל לצערנו ולבושתנו אנשים לא נרתעים מזה.

יש קנס של 1000 ש"ח למי שעוסק בנייד שלו בזמן נסיעה, אפילו הוא רק מחזיק אותו, ורושמים מעל מאה אלף דוחות כל שנה בנושא של טלפונים סלולרים. אבל לצערנו ולבושתנו אנשים לא נרתיעים מזה.

עשרות אנשים נהרגים ומאות נפצעים כל שנה מהתעסקות בסלולרי בזמן נסיעה, ואנשים עדיין ממשיכים לסכן את כולם. אבל לצערנו ולבושתנו אנשים לא נרתיעים מזה.

לכן, אנחנו רוצים להזכיר דברי הג"ר אביגדר נבנצל שמסביר דבר מפחיד להפליא. כשאדם רוצח מישהו בשוגג, כלומר לא בכוונה אלא ברשלנות, הוא גולה לעיר מקלט, ובזה הוא מכפר על רשלנותו. ויש אדם שעובר מצוות התורה ברשלנות אבל אף אחד לא ניזוק. ובכל זאת, הוא עבר על מצוות התורה. הוא חטא בכך, שלא נזהר לשמור על חיי הזולת, ועל רכוש הזולת. אמנם ד' חס עליו ולא עבר שם אדם, וממילא אין גואל דם ואין צורך לנוס לעיר המקלט – אבל המעשה עצמו נורא באותה מידה. הוא רצח בכוח! מבחינתו, הוא חייב לעשות תשובה, בדיוק כמי שיושב שנים בעיר מקלט ומכפר על רשלנותו. ואדרבה: הגולה רואה לאן הגיע, ועושה תשובה בגלותו: לומד מוסר בכל יום, ואומר תהלים בראש מורכן. ואילו זה – נשאר עם מידותיו הרעות ויחזור עמן לעולם הבא!

מובן איפוא, שאין כל היגיון במשפט כמו: "אתמול נהגתי מהר וכמעט התנגשתי – אבל ברוך ד'! לא קרה כלום". בעצם קרה דבר נורא! התרשלת בשמירת נפשות – ודי בזה! השאר, התוצאות – הן כבר עניין אחר. העבירה של חוסר הזהירות תלויה מעתה ועומדת, עד שתכפר עליה (שיחות לספר במדבר עמ' שיג-שטז).

אנשים נהרגו בגלל סמסים בנהיגה

בקונטרס הראשוני של "התורה המשמחת" על הגרש"ז אוירבך, פורסם הסיפור הבא, שמקורו באחד הספרים שיצאו לאור עם פטירת הגרש"ז: "פעם הסיע תלמיד צעיר את רבנו זצ"ל במכוניתו, ונסיעה הצטרף תלמיד מן הישיבה. הנהג הצעיר החל לנהוג במהירות מופרזת, עד שהתנגש בקיר בטון… בנס לא ניזוק איש. רבנו נחרד, אך לא הוציא מפיו ולו מילה אחת! רק כשירד התלמיד הנוסף, פנה הרב לנהג והוכיחו בחומרה על שגרם לסכנת נפשות, והסביר, שלא עשה זאת קודם כדי שלא לביישו בפני הנוסע הנוסף". עד כאן לשון הסיפור.

מיד עם פירסום הקונטרס, התקשר הגר"א נבנצל ואמר שאינו מאמין שרבו, הגרש"ז, שתק ולא העיר לנהג, כמסופר בסיפור…! אמנם "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין…" (ברכות מג, ב), אך לא נאמר שיפיל אחרים! והלא כאן היה חיוב להציל את חיי הנוסע הנוסף, וכן את חיי הנהג ה'פזיז' עצמו! ואמנם, לאחר שיחה עם מספר הסיפור שהיה במכונית, התברר שהאירוע היה אחר לחלוטין, ושונה עקב אי הבנה של מחבר הספר. עיין ספר התורה המשמחת עמ' 86, על מה שבאמת אירע באותה נסיעה (שם בהערה).

הייתה פרסומת באמריקה שהראתה את המסרונים האחרונים שאנשים שלחו (והם באמת דברים של מה בכך), ובעקבות זה אנשים נהרגו: אני הולך לקנות חלב ואחר כך מגיע הביתה. או אגיע בעוד 5 דקות. או כבר יצאתי.

לכן, אנו מתחננים: לא להתעסק בסלולרי בזמן נהיגה.

אנו מתחננים בשם התורה.

אנו מתחננים בשם אחרים.

אנו מתחננים בשם משפחתך.

אנו מתחננים בחייך!

כתיבת תגובה

הוספת תגובה - סרוגים
הדפסה

שם

נושא

תוכן

אין תגובות
הצג את כל התגובות