ליליות או לא להיות| ביקורת מסעדות

יש מסעדות שהן סוג של עוגן, תמיד הן יהיו שם בשבילך, יציבות ובטוחות. ליליות היא מסעדה מהסוג הזה בדיוק- מה הסיבה שהופכת אותה לכזו? מבקר האוכל יוסי אטינגר מסביר

ליליות או לא להיות| ביקורת מסעדות
  (צילום:יוסי אטינגר)

פתגם מפורסם גורס כי מוטב לתת לאדם חכה מאשר לתת לו דג. עם דג, הוא ישבע ליום אחד; עם מיומנות מלאכת הדייג לעומת זאת, הוא ישבע כל חייו. מה שיפה בליליות זה שהמסעדה ויזמיה מקיימים את הפתגם בהידור יתר: נותנים גם חכות וגם דגים (וגם בשר, וקינוחים). את החכות מקבלים העובדים בליליות, אשר מלבד היותה מסעדה היא אף מיזם חברתי מקסים המעסיק נוער בסיכון ומכשיר אותו מקצועית. את הדגים, כמו גם את ערך המוסף של תמיכה בעסק חברתי, מקבלים הסועדים.

היופי הוא, שחרף הקונספט הייחודי, המקצועיות במקום היא לא כזו שניתן להטיל בה ספק: האירוח לעילא, השירות להלל, והאוכל, לפחות ברובו המכריע – תאווה לחיך. גם האסתטיקה המורגשת בכל שלב, האווירה הטובה והשקט היחסי, תורמים לחוויה הנעימה.
אז החכה שלי היא בתחומי החוק ומשפט, אבל דגים אני אוהב, הגם שאינני דייג. גם מבשר אני לא נוהג להתנזר, בפרט כשיודעים איך לטפל בו, ולהוציא ממנו את המיטב כמו שעושים בליליות כבר שנים ארוכות. עובדה שגורמת לי לחזור אליה שוב ושוב, והפעם גם במטרה לדווח על כך.

היצע המנות הראשונות לא גדול, ובדומה – המנות עצמן, ברובן, די קטנות. המצטיינת (והקטנה) מבין הראשונות הייתה מנת קרודו דג-ים (68 ש"ח), שהותקנה מדג מוסר עסיסי וטרי, שהוגש על גזע עץ דקיק. לדג שודכו מעט שמן זית, מייפל קנדי, פרוסות צ'ילי חריף וכן צנונית, פטרוזיליה ונענע. התפריט גרס כי המנה מכילה גם אבוקדו וזיתי טאסוס, אך אלה נעדרו משום מה – אולם באופן מפתיע חסרונם לא הורגש, וניגודי הטעמים בין מתיקות המייפל, חריפות הצ'ילי ומרירותו העדינה של שמן-הזית, תרמו כל אחד בדרכו לנתחי הדג העדינים ויצרו מנה מעוררת, ייחודית ומקורית.

סביצ'ה היישר מהים (צילום:יוסי אטינגר)

ראשונה נוספת לספר עליה הייתה מנת אספרגוס עטוף באנטריקוט (54 ש"ח): חמישה גבעולי אספרגוס שנחלטו ונצרבו קלות עד לפריכות מדויקת, נעטפו בחמימות בפרוסות דקיקות של אנטריקוט שעושן היטב, וכל הטוב הזה הונח על קרם חציל וצנוברים קלויים, אנחנו רק היינו צריכים לאכול את זה ולהיאנח קלות, מעונג כמובן. עמדנו במשימה בהצלחה.

אספרגוס ואנטריקוט (צילום:יוסי אטינגר)

ולחדשות בהרחבה: כפי שחזה הפרומו של הביקורים הרבים הקודמים במקום, בליליות יודעים לטפל בבשר ולתת לו את הכבוד הראוי לו. לכן הייתה זו טעות קלה (ולא אופיינית) להזמין מנת דג לעיקרית. למרבה המזל, הייתה גם מנת בשר שהתעלתה על הכל, ושבה והזכירה כי במקום שיודע לטפל בבשר – גם מעידה קלה בדג תיסלח ותישכח במהרה. כזו הייתה מנת פילה הבקר הצלוי (156 ש"ח) שהתעלתה לכדי שלמות: השילוב של נתח טרי וטוב, מידת עשייה המדויקת (מדיום-רייר כמובן), ורוטב הפלפלת עם ציר הבקר הביא לתוצאה הטובה ביותר האפשרית במנה הקלאסית.

מנת פילה הבקר הצלוי (צילום:יוסי אטינגר)

רושטי תפוחי האדמה השחמחם והעסיסי תרם אף הוא את חלקו כתוספת נעימה למנה ואפילו הבצל הספרדי הצרוב שהיה נראה מעט מיותר בתחילה, הקנה למנה רעננות קלה. מנגד, המעידה כאמור הייתה במנת הדג: טונה אדומה בקראסט תבלינים (97 ש"ח). המנה אמנם יפה ומושכת את העין, אך הדג שהוגש בטמפרטורה פושרת (לא ברור האם בכוונה תחילה), התגלה כפושר מעט גם בטעמיו. הדג העדין איבד בבישול (היתר) את עסיסיותו, ובקראסט התבלינים שלט הקינמון ביד רמה, באופן שהשתלט על יתר הטעמים (אם היו כאלה).

טונה אדומה (צילום:יוסי אטינגר)

לקינוח הזמנו סמיפרדו (45 ש"ח), המורכב כאן מקרם קפוא של קוקוס ווניל, לצד קוביות אננס מקורמלות וצרובות על הגריל, נענע וטוויל של שקדים. הקוקוס והווניל היו שילוב נהדר ואננס תרם למנה חיות ומתיקות שהתאזנה מעט בסיוע הנענע והשקדים. הקינוח היווה סיום ראוי לארוחה ראויה במקום ראוי, ששומר על יציבות ואיכות לאורך שנים, והכי חשוב, עושה המון טוב בדרך.

ולקינוח- סמיפרדו (צילום:יוסי אטינגר)

==================================

ליליות
מתחם בית אסיה, רחוב דפנה 2, תל אביב
טלפון: 03-6091331
כשרות: רבנות תל-אביב

 

כתיבת תגובה

הוספת תגובה - סרוגים
הדפסה

שם

נושא

תוכן

תגובה 1
הצג את כל התגובות