בואו ניגש ליום רצח רבין כמו זוג שמגיע לטיפול זוגי

צריך לזכור שכל צד מגיע טעון ליום הזה, טעון מאוד. במשך השנים היום הזה נטען עוד יותר. אפשר לדבר על העוינות עצמה. מה עושים איתה, איך מנהלים אותה מבלי שהיא תנהל אותנו. את כל ה- להיות צודקים ולהאשים, אפשר לדחות לשאר הימים

בואו ניגש ליום רצח רבין כמו זוג שמגיע לטיפול זוגי
  (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

קשה היום לעסוק ברצח רבין בצורה בריאה ומתקנת לאחר שהעיסוק בו הפך במשך השנים למחלוקת נוספת.

קל להבין את הצד שקידש את דרכו של רבין שהרגיש שהתנקשו בה יחד עם רבין האיש ולכן ניסה ביום הזה להנציח את מורשתו. גם את הזעם על המחנה האחר שהמתנקש יצא ממנו לאחר הדיון הציבורי הלוהט שהתקיים ברחובות.

אבל כאן רגשות הצדק והזעם הובילו לניכור של הצד השני. שהרגיש שחוגגים על גבו, מנסים להפוך אותו למצורע ולהוקיעו לעמוד הקלון. שדרך ההנצחה מנסים להפוך את כל מה שהוא מאמין בו ללא לגיטימי.

לכן היום שמציין את רצח רבין הפך על אף נסיונות תיקון, ליום בו צד אחד מציין בגאון, סופר ראשים ומינוחים וצד שני מנסה לחלוף על פניו, להגיע רק אם ממש צריך.

המטרה היא להבין ולתקן לא לנצח ולהשפיל

הדיון על רצח רבין חייב להתחיל ברצח עצמו. ממנו צריך לדבר ולשוחח. הלב הוא רצח פוליטי שנבע מחילוקי דעות ויחסים בין המחנות בישראל. ביצע אותו אדם אחד, אבל אנחנו לא מוכנים לעבור עליו לסדר היום.

נדון בהסתה מבלי להשתיק דעות נוקבות ואמירות שמאתגרות את השיח. נעזוב את הספירות שמגיעות לאמיל גרינצוויג ואלטלנה כדי להשוות ולספור מאיזה צד יצאו יותר רוצחים, או אלימות. וגם את אותה מרפסת וארון הקבורה.

זה לא שאי אפשר לעסוק בהם. אפשר ואולי אפילו צריך, אבל רק כשהלבבות נפתחים והמטרה היא להבין ולתקן ולא להתנצח ולהשפיל.

נבין שאת המציאות הצדדים תופסים באופן שונה, לפעמים אפילו הפוך, אבל זו נשמת אפה של הדמוקרטיה ונזכיר לעצמנו את גבולות השיח והויכוח הפוליטי. נאפסן ליום אחד את אותן רגשות זעם, צדק, האשמה ונרבה בשיח.

צריך לזכור שכל צד מגיע טעון ליום הזה, טעון מאוד. במשך השנים היום הזה נטען עוד יותר. אפשר לדבר על העוינות עצמה. מה עושים איתה, איך מנהלים אותה מבלי שהיא תנהל אותנו. את כל ה- להיות צודקים ולהאשים, אפשר לדחות לשאר הימים.

אפשר וצריך להתייחס ליום הזה כמו לטיפול זוגי. של זוג מסוכסך מאוד עם היסטוריה לא פשוטה.

יום הטיפול הזוגי-חברתי-הלאומי אם תרצו. נכון אלו קלישאות, אפילו קלישאות שחוקות. אבל בינתיים השאר לא כל כך עוזר.

וכל צד מעדיף להסתגר בד' אמותיו במקום החמים והנוח שלו, בחיק הזעם הקדוש והצדק האינסופי.

==

אור יזרעאלי הוא כתב בערוץ הכנסת99

כתיבת תגובה

הוספת תגובה - סרוגים
הדפסה

שם

נושא

תוכן

2 תגובות
הצג את כל התגובות