כשאדם מרעיב את עצמו למוות או קופץ מגשר, אנו האבודים, לא הוא - סרוגים

כשאדם מרעיב את עצמו למוות או קופץ מגשר, אנו האבודים, לא הוא

כשאדם מרעיב את עצמו למוות או קופץ מגשר, אנו האבודים. תוהים איך זה יכול להיות בחירה? כשמדובר במוות, אנחנו תמיד רוצים להבין לעומק את מה שקרה כדי שנוכל להתרחק ולהגן על עצמנו

כשאדם מרעיב את עצמו למוות או קופץ מגשר, אנו האבודים, לא הוא

בן של מכרים שלי התאבד לאחרונה, דבר שהעלה לארבע את מספר המשפחות שאני מכירה עם ילדים שהתאבדו. התאבדות היא רוצח שקט. שקט, כי איננו יודעים עד כמה נפוצה התופעה, וכמה יש סביבנו שנאבקים עם מחשבות אובדניות ודיכאון. אך יותר מכך – שקטה כי לא נוח לנו להתייחס כלל וכלל לנושא.

בשנה שעברה הוציאה 'נטפליקס' סדרה מאוד שנויה במחלוקת, המבוססת על ספר של ג'יי אשר בשם 'שלוש עשרה סיבות למה'. הדמות הראשית, חנה בייקר, מתאבדת ומשאירה מאחוריה 13 קלטות המפרטות מי האשם בהתאבדותה. המופע גרפי, אכזרי וקשה לצפייה, וכולל סצנת אונס וחיתוך וורידים. בעוד שצעירים היום רגילים לצפייה במין ובאלימות גראפית, היה חשש שהסדרה התרחקה מדי בהצגתה הריאליסטית של ההתאבדות, וכי הדבר עלול להוביל לרעיונות אובדניים ולהתאבדויות בקרב הצופים.

עצם העובדה שהצפייה בסדרה הגיעה באופן בלתי רשמי ליותר מ- 11 מיליון צופים צעירים, העידה שהיא נגעה במשהו עמוק. המדיה החברתית געשה סביב דיונים ביתרונותיה וחסרונותיה, אנשי מקצוע ביקרו את חוסר האחריות של המפיקים, והמתבגרים חשו כי הסדרה שיקפה עבור רבים מהם את הכאב הנפשי שהם חווים.

למרבה הצער, יוצרי הסדרה בחרו להאשים גורמים חיצוניים כמו בריונות ברשת, אונס, אובדן של חבר ומורה אדיש, כחלק מהסיבות שגרמו לחנה להתאבד, במקום להוביל שיח רציני על המורכבות של דיכאון בפרט ומחלות נפש בכלל. התכנית לא אפשרה לצופים להתעמת עם האמת הלא נוחה, שמה שמפחיד אותנו במחלות נפש הוא חוסר היכולת להבין את מהותם באופן הגיוני. שבשונה ממחלה רגילה, במחלות נפש אין לנו את היכולת לעקוב אחר המסלול של המחלה או לראות את התמוטטות של הגוף כמו במחלות פיזיות אחרות.

פעמים רבות יש לנו אשליה שאם זה בראש, צריכה להיות דרך להתגבר על חרדה, פחד, עצב וכאב רגשי. שזה עניין של שליטה והתגברות. פרשיות השבוע בתקופה זו בספר דברים, עוסקות בבחירות שלנו. מה שמייחד את האדם בין יצורים אחרים הוא היכולת לבחור – בחירה בחיים, וטוב, ואלוהים, ותורה. כאשר ראש השנה מתקרב, אנחנו מסתכלים אחורה ומחזרים אחרי הבחירות שלנו בשנה שחלפה ועושים חשבון נפש.

כשאדם מרעיב את עצמו למוות או קופץ מגשר, אנו האבודים. תוהים איך זה יכול להיות בחירה? כשמדובר במוות, אנחנו תמיד רוצים להבין לעומק את מה שקרה כדי שנוכל להתרחק ולהגן על עצמנו. בימי השבעה, השאלות 'מה קרה' ו'איך הוא מת' משקפת את הרצון העמוק שלנו לקוות שאם נוכל למנוע התנהגויות או מצבים מסוימים, נמנע את עצמנו ממוות. כשמדובר בהתאבדות, אנו עומדים עירומים, מופשטים מכל העמדת פנים של הבנה. חוסר היכולת למנוע את הבלתי מוסבר הופך אותנו אילמים.

ביום בריאות הנפש, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה אנחנו יכולים לעשות כדי להתקרב לאנשים בינינו הסובלים מדיכאון, ולהושיט תמיכה למשפחותיהם. אנחנו צריכים לבחון את עצמנו למה אנו מהססים להסתבך כאשר מחלות אחרות שנראות לעין דוחפות אותנו להיות חברה תומכת, אכפתית ופרואקטיבית. אנחנו מוכרחים לשנות את דפוסי ההתנהגות שלנו כלפי אלו שסובלים ממחלות נפש בכלל. הסדרה מביאה 'שלוש עשרה סיבות למה', אבל התאבדות היא ההגדרה של חיים לא גמורים, אשר לעולם לא נדע את הסיבות למה.

=======

הכותבת היא חברת ארגון רבני ורבניות 'בית הלל'

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
בלי אמונה שיש צדק בעולם שיש אלוהים
| 12-09-2017 23:17
שדואג שאכן יש צדק אדם יכול להגיע לאבדון בקלות.אדם צריך הגנה בעולם מהרשע שיש בעולם ואם אין מי שיצדיק אותו ויגן עליו הוא מוצא את עצמו בכעס גדול עד התאבדות.לכן חייבים לחזור בתשובה שלמה ויראה שיש אלוהים שמנהל את העולם בצדק ומגן עליו.
2
"הרבנית"?
ענת | 13-09-2017 12:06
ועוד עם שני שמות משפחה? היא שייכת לדת הרפורמית?