החיים מבפנים: עולמן של המיילדות - סרוגים

החיים מבפנים: עולמן של המיילדות

לא משנה יום חול או שבת, לא משנה אם אתם כבר בדרך לטיול או לחופשה, המיילדות יהיו בבית החולים בכל קריאה ובכל לידה. איך בכל זאת אפשר לגדל משפחה בעבודה כל כך לוחצת וחשובה? ראיון עם ציפי לוריא, אחראית חדר הלידה בבית החולים מעייני הישועה

החיים מבפנים: עולמן של המיילדות
  עולמם של המיילדות. אילוסטרציה. צילום: שאטרסטוק

עולמן של המיילדות

כל הבישולים לחג כבר הוכנו, כולם כבר התקלחו ומתכוננים להליכה לבית כנסת, הילדים לבושים חגיגי, השולחן ערוך בכל הסימנים לכל האורחים והמשפחה. בקצרה: ראש השנה בפתח. פתאום קריאה לבית חולים.

הרגשות עולים וצפים בכל זכרון כזה שעובר במהלך החיים. ציפי לוריא, 43, ואמא ל-9 ילדים, ומיילדת כבר 20 שנה, זוכרת היטב את אותה נסיעה לבית החולים ערב ראש השנה. כן, זה בסדר לבכות, ולוקח שנייה להירגע לפני שמתחילים את המשמרת. אבל ברגע שנכנסים לפעילות הכל נעלם ונשכח. זו מצווה, זו העבודה, זו דרך חיים.

לוריא אחראית חדר לידה במעייני הישועה כבר עשור ומיילדת וותיקה שמכירה את עולמם הקשוח של המיילדות: עבודה שדרושים בה עצבי ברזל, אבל עם אנושיות עצומה. כל לידה היא עולם ומלואו, והאחריות היא רבה: צריכים לדאוג גם לאמא וגם לתינוק.

לוריא ידעה כבר כשהתחילה לעבוד כאחות בשערי צדק שהיא עתידה לעסוק כמיילדת: "ידעתי תמיד שזה מה שאני אוהבת לעשות, וזה החלק הכי יפה של הסיעוד. המון נתינה ברגעים הכי משמחים. וזה גם הכי משמעותי".

ובכל זאת, איך אפשר לנהל משפחה וגם לעבוד במשמרות? "להיות מיילדת לא מתאים לכל אחת, לעמוד 8 שעות על הרגליים", אומרת לוריא: "צריכים המון כוח רצון וחיזוק מהמשפחה ומהילדים. אצלי תמיד זוכרים איך התארגנו לטיול בחופשה, ורק מהיציאה מהבית שהכל כבר היה מוכן הייתי צריכה לבטל כי קיבלתי  קריאה. הילדים יודעים שאמא מיילדת לא זמינה כל הזמן אבל הם גאים בכך ומספרים על אמא שלהם".

תמיכה וחיזוק. ציפי לוריא ומשפחתה. באדיבות המצלם

עם המעבר לבית החולים מעייני הישועה קיבלה לוריא אווירה ביתית ושונה משאר בתי החולים בארץ: "יש יותר סבלנות ליולדת ובאים עם גישה מאד פתוחה. אנחנו סוג של משפחה ויש יותר השקעה ביולדות. לא הכל מכני".

אז מה צריך כדי להיות מיילדת במעייני הישועה? לוריא מציינת שתי תכונות עיקריות: "מקצועיות ואנושיות. ישנה אחריות מאד גדולה גם על האמא וגם על התינוק, ומאידך צריך המון אנושיות ואמפתיה למצב מאד רגיש. שאני בודקת מועמדות חשוב לי להבהיר שכל מיילדת צריכה להסתכל על היולדת כאילו היא בתה, אחותה או החברה הכי טובה, בהתאם לגיל. להיות הכי מקצועי והכי אנושי שאפשר".

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו