הרב נתן שלו: הפתרון הלהט"בי לא רלוונטי עבור שומרי תורה ומצוות

הפתרון הלהט"בי, הוא להחליט שההפוך אינו הפוך אלא גם הוא סוג של ישר. אך פתרון זה, מקעקע את מושג המשפחה, מנוגד לטבע העולם, וכיון שהוא מנוגד לתורה הוא אינו רלוונטי עבור שומרי תורה ומצוות

הפתרון הלהט"בי לא רלוונטי עבור שומרי תורה ומצוות
  (צילום: יונתן סינדל/ פלאש 90)

"נטיות הפוכות" היא כותרת לקשת של אפשרויות ומצבים, של עוצמות שונות ביחס למשיכה המינית לבן אותו המין. לעיתים מדובר בהתמודדות קשה, המעלה שאלות קיומיות של דימוי עצמי, של "מה מקומי בעבודת השם", בקהילה, הקמת משפחה, חיים בהסתרה או בבושה, ועוד.

הפתרון הלהט"בי, הוא להחליט שההפוך אינו הפוך אלא גם הוא סוג של ישר. אך פתרון זה, מקעקע את מושג המשפחה, מנוגד לטבע העולם, וכיון שהוא מנוגד לתורה הוא אינו רלוונטי עבור שומרי תורה ומצוות.

ארגונים להט"בים נאבקים בכל דרך אפשרית להשגת מטרותיהם. הם נוקטים באלימות מילולית רבה וכל מי שאינו רוקד לצלילי חליליהם, מוצא עצמו מותקף ומושמץ. בתוך סערת מלחמה רעשנית זו, ברצוני למקד את המבט אל הנפגעים העיקריים שלה, האנשים הרוצים להתגבר על הנטיות ההפוכות שלהם ולהקים משפחה נורמטיבית, בה איש נשוי לאישה.

גישה מקצועית

עקב לחץ שמפעילים הארגונים הלהט"ביים, פסיכולוגים נמנעים מלהתעסק בנושא נטיות לבני אותו המין באופן שסותר את האג'נדה הלהט"בית. לולי המאבק הלהט"בי עשויים היו להתפתח עוד מודלים טיפוליים המאפשרים למי שעסוק בזהותו המינית לשמור על נטיה מינית "ישרה", היו נערכים יותר מחקרים בכיוונים שונים והיו נכתבים מאמרים מקצועיים התומכים בגישה המסורתית. ארגוני הלהט"ב מסכלים כל ניסיון לפתח מודלים טיפוליים הסותרים את עמדתם האידאולוגית.

זכויות המטופל

אתיקה מקצועית בסיסית, מחייבת להכיר ברצונותיו של המטופל, לעזור לו להגשים אותם, ולא לקבוע עבורו מטרות. באופן פרדוכסלי ובניגוד לכללי אתיקה בסיסיים ארגוני הלהט"ב כופים על הפסיכולוגיה לנהוג בהתאם לערכיהם. בכך הם נוהגים באופן לא אתי כלפי מי שרוצה להתגבר על הנטיה ההפוכה שלו.

"לוחמי החופש" לוחמים נגד הזכות לחופש.

כמובן שהצלחתם חלקית. פסיכולוגים ואנשי טיפול רבים מסייעים למי שרוצה לגבור על משיכה מינית שהוא אינו שלם עימה עקב ערכיו, אך קולם מושתק בבריונות.

היכולת לשינוי

האג'נדה הלהט"בית דוגלת בכך שאי אפשר לשנות את הנטיה המינית – ומלבד התביעה ללגיטימציה הטמונה בה – היא קוראת לכל המתמודדים להרים ידיים ולהתייאש. הייאוש מכבה כל זיק של תקווה ומותיר את האדם חסר אונים וחסר מוטיבציה ליצור שינוי. והרי בכל תהליך טיפולי, דרושים מוטיבציה וכח רצון כדי להניע את המטופל ולסייע לו להגיע למקום בו הוא רוצה להיות. כך מצטרפים לשורותיהם של הלהט"ב עוד מיואשים, אשר בעצם מעולם לא נתנו צ'אנס אמתי לטיפול. הם משוכנעים בכל לבם שהנטיה שלהם מולדת (למרות שאין אף ראיה לכך), שהנטיה היא גנטית (למרות שהדבר מעולם לא הוכח), ושאי אפשר לשנותה (למרות שיש אלפי הוכחות הפוכות). ייאוש זה מפיל חללים רבים.

אין הכוונה שניתן לממש באמצעות טיפול כל מטרה אם רק יש מוטיבציה, אלא שבהיעדר מוטיבציה אין לטיפול שום סיכוי מלכתחילה.

השאלה באלו מצבים אפשר לשנות נטיה מינית ובאילו מצבים אי אפשר, היא שאלה מקצועית הצריכה להתייחס לגופו של אדם, לאישיותו ולנתונים אחרים שלו, ללא עירוב השקפת עולם, דעות קדומות ושיקולים זרים.

אי אפשר לנתק את נושא "הנטיות ההפוכות" מהלכי רוח תרבותיים עכשוויים ומאידאולוגיות פוליטיות הדוגלות בהעצמת הפרט וזכויותיו, תוך מחיקת ערכים מסורתיים ודתיים. נושא זה הוא רחב ביותר ואין כאן המקום להאריך בו.

כנגד קולות היאוש עלינו להשמיע את קול האמונה והתקווה

אנשים רבים התמודדו והצליחו, ומהם צריך לשאוב תקווה ואמונה.

הגישה האמונית הבסיסית שלנו היא שהאדם בא לעולם כדי להשתנות. הצלחתו ואושרו טמונים בתחומים בהם מגלה גבורה, שאיפה לשינוי ושיפור. האמון ביכולת השינוי הוא מיסודות חיי הנפש לאור התורה. הוא הכרחי לעבודת השם שלנו, ולעמידה בכל האתגרים המונחים לפתחנו בכל יום ובכל רגע בחיים.

אין אנו מתעלמים מכך שישנם גם מצבים של דרך ללא מוצא, בהם המענה הטיפולי אינו מביא לתוצאות. וכשמגיעים למצב כזה, זו טרגדיה קשה מאוד, ועצובה מאוד. בחיי האמונה שלנו יש גם טרגדיות קשות, ופעמים אין לנו מה לעשות אלא לקבל אותם. במצבים כאלה עלינו לקבל את החלק המר של החיים, להשתדל לא לשקוע לתוכו ולשאוף לפתח חיים מלאים באפיקים אחרים. אך להתייאש מלכתחילה – זו שגיאה נוראה. ההחלטה שאין מוצא, והפסקת הניסיונות לשינוי במישור הטיפולי – זו החלטה כבדה, שצריכה להתקבל רק לאחר שמוצו כל הניסיונות והאפשרויות.

פעמים נוח לאדם להתייאש מלכתחילה. הפחד מדרך ארוכה העלולה להיות רצופת מתח, חוסר וודאות ותסכול, או מהכישלון העלול להיות מלווה ברגשות אשם, בייסורי מצפון, ובפגיעה בדימוי העצמי, מסית לעתים את האדם לוותר על הכל מראש. הפחד משתק כל אפשרות לשינוי ולהתקדמות, ואסור להיכנע לו. יש למלא את המצברים בגבורה, בנחישות ואף בעקשנות, בביטחון עצמי, באורך רוח, בחשיבה חיובית, בתפילה ובאמונה, ולא לחשוש מדרך ארוכה.

ובנוסף, לא להיות בודד במערכה. במערכה שכזו כדאי מאוד להיות מלווה, לא רק בגורם טיפולי, אלא אף בתמיכה חברית, של אנשים שמבינים לנפשו של המתמודד ונמצאים שם בשבילו, משתתפים בכאבו, שמחים בהתקדמותו, מכילים מעודדים ועוזרים במה שניתן.

אנחנו איתך בדרך הארוכה

=======

הכותב הוא רב הישוב מבואות יריחו ויו"ר עמותת חיים של טובה, סיוע והכוונה למשפחות ואנשים המצויים במשברים נפשיים.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע
3 תגובות - 3 דיונים מיין לפי
1
כל מילה בסלע ! אלו הקולות הצריכים להשמע.
| 28-08-2017 23:43
2
האמונה שלך = הדעה שלך. לא יותר, לא פחות.
קונץ | 29-08-2017 7:36
כפי שניסח זאת שייקספיר במלך ליר: the policema who lashes the whore has a hot eed to use her for the very offese for which he plies the lash” כוונתו של שייקספיר כמובן, היא שבמסגרת היררכית נוקשה, נניח דתית, בגין מעשים שבבחירה, החל מניאוף וכלה בהומוסקסואליות, יוטל עונש רק אם האוסרים אותה ירגישו תשוקה מודחקת לבצעו: השוטר אשר מצליף בזונ ה חש צורך בוער לביצוע אותה עברה אשר בגינה הניף את השוט.כמה יהירות יש להסתיר, ולא באופן יעיל במיוחד, כדי להעמיד פנים שאדם כל שהו מהווה מטרה של תוכנית אלוהית?כמה כבוד עצמי צריך להקריב כדי להתפתל ללא הירף במודעות לחטא?כמה הנחות חסרות טעם יש להניח וכמה עיוותים דרושים כדי לקחת כל תובנה מדעית חדשה ולסובב אותה כך שתתאים למילות ההתגלות של אלים עתיקים מעשי ידי אדם?
3
הכל רק להילחם בבכל הדתות
סימה | 31-08-2017 12:25
היום זה כזה מודה מחר יהיה מודה אחרת לא רחוק מהיום היה מודה ללכת ערום לגדל שערות כמו אנשים לעשן חשיש וכו עוד מעט יעשו מצעד גאוה של הנהנים מערום ילדים או ערום אחרים מי יגיד לי איך לחיות הכל הפקר הכל מותר