ביקורת סרטים לדתיים: טירת הזכוכית • הנורמליות שבלא נורמליות

רב המכר של ג'אנט וולס שכבש בסערה קוראים בכל העולם, זוכה לגרסה קולנועית שלא נשארת נאמנה לרבים מהפרטים בספר- אך נשארת נאמנה לאווירה הכללית. מעל הכל ניצבת הופעה מחשמלת של וודי הרלסון, שנכנס לדמות הקיצונית והמשוגעת של אב המשפחה בצורה מעוררת השראה. ביקורת סרטים לדתיים

24.08.17 21:20  ב' באלול תשעז
טירת הזכוכית • הנורמליות שבלא נורמליות
  באדיבות פורום פילם

ביקורת סרטים לדתיים: טירת הזכוכית

את הספר טירת הזכוכית בלעתי בשקיקה בסופ"ש מרתק אחד.

סיפרה האוטוביוגרפי  של ג'אנט וולס על ילדותה בצל אב אלכוהוליסט שמטלטל את משפחתו לפי הקפריזות שלו ואם אומנית שמרחפת לה בעולמות משלה, הוא סיפור בלתי יאומן וקשה לעיכול.

הסרט מזכיר מאוד את קפטן פנטסטיק המצוין, העוסק אף הוא במשפחה אמריקאית לא מתפקדת ובהשלכות הלא פשוטות על הילדים הגדלים בה. אך בעוד קפטן פנטסטיק היה סרט מלא הומור ומתובל בביקורת נוקבת על דרך החינוך המערבית והצורה בה אנו חיים, בטירת הזכוכית אין שום דבר מצחיק – גם ברגעים בהם קורים דברים משעשעים במיוחד.

 

 

טירת הזכוכית

ציון כללי
לסרט

מדד
הצניעות

למה תכה
רעך

מי ומי
ההולכים

 



באדיבות פורום פילם

הסרט נפתח בערב ניו יורקי שגרתי. בעת נסיעה הביתה במונית, נתקלת  ג'אנט וולס (ברי לרסון) בהומלס טיפוסי, שחוץ מהיותו אלים ושיכור, הוא גם אבא שלה.

מפגש בלתי צפוי זה לוקח את ג'אנט, ואותנו הצופים, למסע הלוך ושוב בציר הזמן של חייה הלא נורמליים שהצליחו בכל זאת, לא ממש ברור איך, להביא אותה למקום הנורמלי בו היא עומדת כיום – ככתבת מוערכת בעיתון גדול עם זוגיות יציבה ואוהבת.

באדיבות פורום פילם

ג'אנט, אחיה ואחיותיה גדלו בבית שהונהג על ידי רקס ( וודי הרלסון), אב המשפחה שחלומו הגדול על הקמת אחוזה קסומה העשויה כולה זכוכית, לא הצליח להיות גדול יותר משדי העבר שאותם הצליח להטביע רק בגלונים של אלכוהול ואמם רוז מרי (נעמי ווטס), המשקיעה את כל מרצה באומנות – מה שלא משאיר זמן לדאוג לילדיה, או להאכיל אותם פעם בשלושה ימים.

הדיסונסס המובנה הזה בין החלומות הגדולים לחוסר התפקוד המוחלט בהתנהלות היומיומית, הוא נוף ילדותם העשוקה של ג'אנט ואחיה. בתנאים לא תנאים ותחת שגרה של חוסר ודאות, נדידה בלתי פוסקת בין דירות רעועות ופרצי אלימות קשים מיטלטלת המשפחה כולה בין חור נידח אחד לפינה שכוחת אל אחרת.

בתוך כל הכאוס הזה, מצליחים האחים לשמור על שפיותם , בעיקר בזכות התקווה שלהם לצאת יום אחד מהבית ולברוח לעולם נורמלי הרחק מההורים.

באדיבות פורום פילם

אבל מה שבאמת לא נתפס הוא, שלצד התנהלות חסרת אחריות ולא מתפקדת זו, מתגלה פעם אחר פעם הורות דואגת, מלטפת וחומלת מצד רקס – כלפי ג'אנט בפרט וכלפי שאר ילדיו בכלל. המעבר הקיצוני מאב מכה ושתוי להורה מכיל ומחנך היא בלתי נתפסת ובעיקר מעצבנת במיוחד. איך הוא מעז להיות כזה חמוד אחרי שרק אתמול התנהג כאויב? איך אני מצליח לרחם עליו כצופה, אחרי שראיתי במו עיני כמה הרס הוא המיט על גופם ונפשם של ילדיו?

את כל הרגשות הסותרים האלו יש לזקוף לזכותו של וודי הרלסון שנותן מופע גדול של משחק ושיגעון. הטירוף המתנוצץ בעיניו והיכולת להיות אכזר ומעורר רחמים בו בזמן, רק מחדדים את העובדה כמה חבל שלא רואים יותר סרטים בכיכובו של הרלסון שמזכיר בטוטליות שבכניסה לדמות את מתיו מקונוהיי בתפקידי האופי שלו.

באדיבות פורום פילם

חבל שיוצרי הסרט בחרו להתעלם מכל כך הרבה פרטים ומאורעות בעלילה המקורית, ובכל זאת הצליחו איכשהו למרוח אותו על כל כך הרבה דקות. צדדים רבים שלא הובאו בסרט עושים עוול לספר שהביא סיפור מקיף ומגוון בהרבה ממה שמוצג לצופה – כך שאם עדיין לא קראתם את הספר, תעשו לעצמכם טובה ותקראו את הספר לפני שתצפו בגרסה הקולנועית שלו.

כתיבת תגובה

הוספת תגובה - סרוגים
הדפסה

שם

נושא

תוכן

אין תגובות
הצג את כל התגובות