כשר או לא כשר? הרב אבינר מנסה לעשות סוף למחלוקת הגדולה

הרב שלמה אבינר מתייחס למחלוקת בין גדולי הפוסקים בירושלים ובין גדולי הפוסקים בבני ברק על כשרות התרנגול בראקל וטוען כי שני הצדדים, הפוסלים והמתירים, יש להם על מה לסמוך

כשר או לא כשר? הרב אבינר מנסה לעשות סוף למחלוקת הגדולה
  (צילום: מתוך 'כיכר השבת')

שאלה: ראיתי שיש מחלוקת בין גדולי הפוסקים בירושלים ובין גדולי הפוסקים בבני ברק על כשרות התרנגול בראקל.  הרב יכול להסביר לי מה יסוד המחלוקת? 

חז"ל קבעו סימני טהרה לעופות. כתוב בשולחן ערוך (יו"ד פב, ב): "יש שלושה סימני טהרה: אצבע יתרה, וזפק, וקורקבנו נקלף ביד". יש גם סימני טומאה לעופות: א. הם דורסים. ב. כאשר זורקים לעברם אוכל, הם תופסים אותו בעודו באוויר. ג. כשמותחים לפניהם חוט, העופות הטמאים יחלקו את אצבעותיהם בשווה בשני צידי החוט (חולין נט, א).

אולם נהגו ישראל שלא לאכול עוף על פי סימני הטהרה בלבד, אלא אם כן בידינו מסורת מאבותינו שעוף זה טהור ונהגו לאוכלו (רמ"א יו"ד פב, ג). המקור לאכילת עוף רק על פי מסורת נמצא ברש"י על מסכת חולין (סב, ב), כי בתקופת חז"ל נהגו לאכול עוף מסוים על פי סימני טהרה, ולאחר זמן מה ראו לפתע כי העוף דורס את מאכלו כמנהג העופות הטמאים. או אז התחוור להם כי בדיקת סימני הטהרה לא הייתה תקינה, ומאז התקבל המנהג שאין אוכלים אלא עופות אשר מסורת בידינו כי אבותינו אכלום.

בכל דור מורי הוראה נדרשו להכריע לגבי כשרותו של עוף שלא ידעוהו עד כה, אם הוא בן מינו של אחד העופות שכבר נהוג לאוכלו ובכלל המסורת המקובלת בידינו לגבי העוף שאנו מכירים. או שמא מין אחר הוא, ומאחר שאין בידינו מסורת שהוא טהור – אין להתיר את אכילתו.

לגבי הבראקל, היה בית דין מיוחד בבני ברק בראשות ראב"ד בד"צ בני ברק הגר"ש רוזנברג, והגרמ"ש קליין, דיין בית דינו של מרן הגר"ש ואזנר זצ"ל והגרמ"מ לובין, לדון בעניין. שלושה שוחטים ידועים העידו על כשרות העוף. על פי זה, פסקו כי העופות מסוג זה כשרים לחלוטין, זאת מאחר ובמשך שנים רבות אוכלים אותם בכל ריכוזי ציבור שומרי הכשרות.

אך התכנסו בביתו של הג"ר משה שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית בירושלים ומח"ס שו"ת תשובות והנהגות, עשרות מורי הוראה ורבני ועד השחיטה של העדה החרדית, ודנו שעה ארוכה בעניין, וגם הוצגו העופות המדוברים על שולחנו. והגר"מ שטרנבוך פסק שאין לו מסורת וכן עוף אחר משונה דינו כן, כעוף טמא.

יוצא, שיש מחלוקת בעיקר בין מורי הוראה בירושלים למורי הוראה בבני ברק בעניין. אז איך לנהוג?  אולי יש להחמיר ולא לאכול עוף?

שמענו שהאדמו"ר מטשערנאביל גילה בתקופה האחרונה שיש בעיות 'הכלאה' בעופות וכעת עם הסערה של עוף ה'בראקל' והיות ואין הכרעה ברורה בנושא מצד פוסקי ההלכה, החליט האדמו"ר להחמיר על עצמו ולהינזר מעופות. אבל לא כל אחד בדרגת הפרישות להחמיר.

עניין החומרות מובא בספר 'מסילת ישרים' רק בפרק על הפרישות (פרק יד).  ההחמרה במצוות מובאת שם רק כחלק אחד מכל המכלול של הפרישות, שמורכבת משלושה חלקים: א. לפרוש מכל תענוג שאינו הכרחי לחיים.  ב. להחמיר תמיד בכל חומרה אפשרית.  ג. להקדיש כל זמנו לעבודת ד'.

אם כן, אני לא יודע אם אנחנו בדרגת הפרושים שנבוא להחמיר. וגדולי ישראל השתמשו באותו מקור לרעיון זה: כתוב בגמרא חולין (קה, א) שאמר מר עוקבא: אני חומץ בן יין לעומת אבי, שאילו אבא – כשהוא אוכל בשר הוא מחכה עשרים וארבע שעות עד שהוא אוכל חלבי, אך אני רק מחכה עד הסעודה הבאה.  וקשה, מדוע באמת לא התנהג מר עוקבא גם כן כהנהגת אביו כיוון שזו הייתה הנהגה טובה? אלא ודאי הבין מר עוקבא שהנהגת חומרא כזו בהלכות בשר בחלב תחייב אותו להתנהג בכמה חומרות בשאר ענייני הלכה גם כן, וזה לא היה בכוחו לעשות (הג"ר יקב קמנצקי במחיצת רבנו עמ' צ.  הגרש"ז אוירבך בס' ועלהו לא יבול ח"ג עמ' נט-ס.  הגרי"ש אלישיב במשנת איש עמ' ה-ח. רכ).

לכן, כמו בכל מחלוקת בין הפוסקים, אנחנו אומרים שיש לכל אחד לאחוז בכלל גדול: 'עשה לך רב'.

כתיבת תגובה

הוספת תגובה - סרוגים
הדפסה

שם

נושא

תוכן

6 תגובות
הצג את כל התגובות