חוזרים לגזרה: סדרת כתבות על לידה ותזונה נכונה

עשרה ימים כבר עברו מהלידה. אני מסתכלת על הבטן העגלגלה ולא מרוצה בכלל. הוא כבר בחוץ, עודפי המים יצאו ואני אפילו מניקה ואומרים שזה מרזה, נו, אז למה הבטן לא יורדת? למה אני לובשת עדיין בגדי הריון?

חוזרים לגזרה: סדרת כתבות על לידה ותזונה נכונה
  תזונה נכונה לאחר הלידה (צילום: שאטרסטוק)

המשקל מצטרף גם הוא לסרבני הפעולה ומראה על חמישה-עשר קילוגרמים מיותרים. חמישה-עשר! בא לי לבכות, מאיפה הם באו ומתי הם מתכוונים ללכת? אפשר לחשוב שלפני זה הייתי כל כך רזה…
זה צפוי, אצל רובינו חלק ניכר מן העלייה במשקל במהלך ההריון אינו קשור לתינוק ולעודפי המים אלא ל…אוכל!

לא צריך להיות גאונים כדי לנחש את זה. אחרי הכל, איזו עליה במשקל אינה קשורה אליו?
אז מה עושים עכשיו?

קודם כל, לא מתחילים דיאטת כאסח, החודשים של 'אחרי לידה' מדי רגישים בשביל דיאטה כזו (וביננו, אף חודש אינו מתאים לה…), במקומה יש לנו כמה כלים שיעזרו לכן לרדת במשקל ולהמשיך לאכול את השוקולד. נשמע מתוק? אתן מוזמנות להצטרף למסע מרזה שמשביע גם את הנפש. > לאכול לבריאות!

נדנדת רגשות

בכי קלוש של תינוק מעיר אותי מן השינה. לוקח לי רגע להתאפס ועוד רגע כדי לקלוט שמבחוץ מגיע אור יום ועכשיו לא אחת השעות הקטנות של הלילה אלא דווקא היכנשהו בבוקר. אני מוציאה את התינוק ממיטתו, מדביקה למצחו נשיקה אוהבת ומאכילה אותו. בין לבין מציצה לרגע בשעון – שתים עשרה ורבע! לא יאומן! איך ישנתי עד עכשיו? ואוף, למה כל כך שקט פה?

דווקא הייתי רוצה לדבר עכשיו עם בעלי. אה, הוא בעבודה. טוב, לא אפריע לו רק כדי לומר 'בוקר טוב'… אבל מה איתי, לי לא מגיע שמישהו יברך אותי בבוקר טוב חמים? בלי שום סיבה יורד עלי דכדוך פתאומי. אני מרגישה בודדה ומתחשק לי גביע טוב של גלידה. איך יכול להיות שרק לפני חמש דקות הכל נראה לי כל כך מואר? לא ראיתי את העננים המעצבנים האלו שם, בקצה השמים? ואם ישנתי, יהודה בטח לא לקח מטרייה…

תקופת 'אחרי הלידה' בה אנחנו נמצאות כעת, הינה אחת התקופות המיוחדות, הנפלאות ו… המתסכלות בחיינו. כן, זו לא טעות, ומי כמונו יודעת את זה. בעת ובעונה אחת אנחנו חוות מערבולת של רגשות סותרים, הממלאים אותנו באמביוולנטיות מופלאה.

ברגע אחד אנחנו מאושרות עד הרקיע השביעי וברגע שלאחריו מדוכדכות ושוקעת בתהומות של יגון בלתי מוסבר. רגע אחד אנחנו מרגישות איך כל הסביבה עוטפת אותנו בחיבוק ענק ואוהב וברגע שלאחריו נעטפות בבדידות בלתי מוסברת. רגע אחד אנחנו רוצות לחלוק את אושרנו עם כל מי שעובר בסביבה וברגע שלאחריו רוצות רק טיפה שקט אם אפשר, ולמה, למה נכנסתם לפה כולם בשיירה, אתם לא רואים שאני מנסה לנוח?…

אל תוך המערבולת העוצמתית והמטלטלת הזו, מצטרף מרכיב נוסף בעל השפעה רבה על מצב הרוח, והמרכיב הזה נקרא… המשקל.

בין אם עלינו במהלך ההריון עשרים קילו וציפינו שהם יתפוגגו מעצמם מיד לאחר הלידה, בין אם דוקא הצלחנו לשמור בהריון על משקל סביר אולם מאז הלידה הוא נמצא במגמת עליה מתמדת, ובין אם כל התשובות נכונות – סביר להניח שהתסכול סביב נושא המשקל תופס את אחד המקומות הראשונים ברשימת התסכולים שמציפים אותנו כעת.

אלא שבעוד שבאופן כללי מצב רוחנו אמור להתייצב עם שוך סערת הימים הראשונים ללידה והבלגן ההורמונאלי שהיא גוררת, התסכול סביב המשקל עלול ללוות אותנו במשך תקופה ארוכה למדי. לפעמים, למשך שנים. כדי שדברים כאלו לא ייקרו, השורות הבאות מוקדשות לכן. בעבורכן.

שוקולד ולא נוזלים

במשך תשעה חודשים ראינו את המשקל נוסק בחדות כלפי מעלה והרגענו את עצמנו במחשבה שמדובר במשקלו של העובר או בצבירת נוזלים. היה נחמד מאוד לומר שזה נכון, הבעיה היא, שזה לא… בדרך כלל, העובר אחראי לחלק שולי ביותר מתוך העלייה הכללית במשקל בזמן ההריון וגם צבירת הנוזלים אינה יכולה להסביר את עשרים הקילוגרמים העודפים…

אילו העובר היה אחראי למשקל העודף שצברנו, היינו משתחררות ממנו עם צאתו לאוויר העולם. גם עודף הנוזלים שאפיין אולי את סוף ההריון, צפוי היה להתאזן במהלך הימים הראשונים שלאחר הלידה. העובדה שאנחנו נמצאות כעת מספר ימים אחרי הלידה והמשקל הנוכחי עדיין רחוק מהמשקל בו התחלנו את ההריון – מוכיחה בבירור שסיבה אחרת הייתה אחראית לעליה במשקל, והסיבה הזו היא, לא נעים לומר, האוכל.

המנחם הלאומי בהיריון – השוקולד (צילום: שאטרסטוק)

עם תחילת ההריון, אנחנו נכנסות למציאות חדשה ושונה מכל מציאות אחרת שהכרנו אי פעם. הכללים משתנים, היציבות מתערערת, ומשאבים רבים מוקצים לטובת הישרדות – שלנו ושל החיים המתהווים בתוכנו. המציאות הזאת, גם אם לא נחמד לשמוע, משפיעה עלינו באופן פיזי ורגשי וגורמת לנו לשנות באופן מהותי את הרגלי צריכת המזון שלנו. ושינוי הרגלים פירושו: צריכת מזון עודפת. צריכה זו, היא האחראית לעיקר העלייה במשקל בתקופת ההריון, ומי שמדבר אתכן על תינוק שמן ועודף נוזלים =– פשוט 'מוכר לכן לוקשים'.

חייבת שיהיה בבית פס שמרים

את בחודש השני וגל של בחילות מאיים להטביע אותך. מתחשק לך עכשיו משהו שיעביר את הטעם המר שממלא את הפה בגלים. ה'משהו' הזה הוא לא פלפל, לא מלפפון, ואפילו לא פריכיות אורז, הוא למשל כמה שורות של שוקולד או ליתר דיוק – חבילה שלמה… ובכן, בכנות: לא תיקחי את השוקולד? לא תעשי הכל בכדי להפטר מהטעם המזעזע הזה בכל דרך אפשרית? בטח שכן! הרי כולנו יודעות שהתגברות בנסיבות אלו עשויה לגרום נזק לך ולעובר…

את בחודש רביעי, פגועה עד עמקי נשמתך ממשפט שאמרה לך החברה הטובה מבלי כל כוונת זדון. "לא מספיק מה שהיא אמרה, היא גם הייתה צריכה להתכוון לזה?", את עונה לאישך שלא מצליח להבין מה כל כך גרוע במה שחברה אמרה לך, ובכלל, הוא מנסה לדון לכף זכות, היא ממש לא התכוונה לזה… אין ספק, המנעד הרגשי שלך רגיש כל כך בתקופה הזו, שמילה אחת שאינה במקום עשויה לעורר סופת הוריקן רבתי. ובכן, היי כנה עם עצמך: בחברת מי תנסי להתנחם ברגעי פגיעה אלו? בחברת בעלך שלא מצליח להבין על מה המהומה? בחברת אמא שלך שמנסה להטיף לך מוסר? אין ספק, שמאפה שמרים טרי יעשה את העבודה טוב יותר מכל דבר אחר…

גם היריון וגם  תליית כביסה- מה חטאתי? (צילום:שאטרסטוק)

את יושבת על הספה בסלון בחודש התשיעי, מתוסכלת. את עייפה וכמעט לא מצליחה לזוז, שלא לדבר על תליית כביסה. הימים הארוכים והמשמימים שמוצאים אותך באותה תנוחה (מחוסר ברירה כבר יצאת לחופשת לידה מוקדמת) מתחילים לייגע אותך. איך יתכן שהחופש נראה לך פעם מגרה וחלומי? את סופרת את השעות ואת הדקות עד שיגיע התל"מ המיוחל, ובינתיים מנסה למצוא לעצמך משהו להתעסק בו. אבל כמה זמן ניתן לדבר בטלפון עם האחות שעסוקה ב"ה עד למעלה מראשה עם חמשת הקטנטנים שלה? וכמה זמן אפשר לקרוא ספר אחד? באופן טבעי את מוצאת תעסוקה בחברתה של חבילת בייגלה. רק אחרי שאת מסיימת את פירורי המלח האחרונים את מתפנה לשים לב שאי פעם היתה כאן חבילה…

בתור נשים ואימהות, כולנו פגשנו בסיטואציות כאלו או דומות להן. כל אחת מאתנו מכירה בוודאי אינספור סיטואציות בהן היא מצאה את עצמה אוכלת במהלך ההריון באופן מוצדק לחלוטין, מאכלים שבימים של שגרה לא היו נכנסים אל התפריט היומי. אם נישיר מבט למציאות, אותם מאכלים הם הסיבה למרבית משקל העודף שצברנו במהלך ההריון. לא התינוק ולא הנוזלים.

אכילה רגשית, רק תהיי מודעת

טוב, הבנו. אבל עכשיו כבר מאוחר מדי כדי להכות על חטא, בשביל מה היה חשוב כל כך להבין שאת המשקל העודף יצרנו בעשר אצבעות?
לא כדי לכעוס, כדי להבין את עצמינו גם הלאה!

ההריון אמנם מאחורינו, אולם אנחנו עומדות כעת בפני תקופה מורכבת לא פחות. תקופה בה אנו עשויות למצוא את עצמנו ממשיכות להיטלטל בין רגשות סותרים, ויותר מזה: מתמודדות עם קשיים טכניים בלתי מבוטלים סביב ההתעסקות ברך הנולד, התעסקות שמטבע הדברים לא ניתן לתחום אותה לשעות מוגבלות מראש והיא משתלטת על כל סדר היום. שמיטת סדר היום, יחד עם שעות הערות הנוספות והבלגן עם שאר הילדים בבית שמתקשים למצוא את מקומם, דוחפים אותנו לא פעם לחזור ולאכול. כשם שבמהלך ההריון התמודדנו עם אכילה רגשית, סביר להניח שגם עכשיו, אחרי הלידה, נמשיך להתמודד איתה.

הנה, השעה שתים בלילה והעולל הקטן רעב. אני לעומת זאת, בעיקר עייפה. אבל בינינו, מי בכלל חושב על מה שהוא מרגיש, כשיצור קטן ומתוק מונח חסר אונים לצידו? אין לי אפילו התלבטות, אני קמה מהמיטה (הרצפה קרה!!! מתי כבר אזכור להניח את נעלי הבית ליד המיטה?…) ודואגת לספק לו את מה שהוא צריך. כשהוא ישן, רגוע, מוחלף ומנוחם, אני שואלת בכנות: לא מגיע לי פיצוי? בטח שמגיע! ובכן, איך אפצה את עצמי? האם לא אחפש את הפיצוי המנחם במזווה או במקרר? סביר להניח שכן… ומה הסיכוי לכך שאבחר בפלפל אדום ועסיסי כפיצוי? בינינו, נמוך למדי…

המקרר כפיצוי רגשי (צילום:שאטרסטוק)

ואל תשכחו, אחרי לידה אנחנו עייפות, חלשות וצריכות להתחזק. ברגעים של תשישות וקושי, מי ייתן לנו את הכוחות? מי יחזק אותנו? מי יזרים בנו אנרגיה? פעמים רבות תהיה זו חפיסת שוקולד (נס שקיבלנו ללידה מאגר בלתי נדלה כמעט של שוקולדים מיוחדים ומפנקים. קובייה שוויצרית או שורה או בעצם, חצי חבילה, זה בדיוק מה שאנחנו צריכות עכשיו…).

כן. אם לא נחולל שינוי מהיר, בהחלט יש יסוד סביר להניח שבשבועות ואפילו בחודשים הבאים, נמשיך לצרוך כמות מוגברת של קלוריות כברירת מחדל. אבל, אם צריכת הקלוריות שלנו כל כך הגיונית ומובנת, מי אמר שיש דרך לשנות אותה? האם בכלל אפשר אחרת?

התשובה חיובית.

ועל כך בטור הבא…

=============================================================

רחל למברסקי היא מחברת רב המכר: דיאטה זה קשה – לרזות זה קל, ומאמנת אישית להצלחה.

 

כתיבת תגובה

הוספת תגובה - סרוגים
הדפסה

שם

נושא

תוכן

אין תגובות
הצג את כל התגובות