הרב פילבר: על מנהיגות נותנת ומנהיגות לוקחת - סרוגים

הרב פילבר: על מנהיגות נותנת ומנהיגות לוקחת

משה רבנו וקרח מייצגים שתי הנהגות הקיימות בעולם, האחת הנהגה נותנת והשנייה הנהגה לוקחת, משה רבנו היה מנהיג שהקב"ה בחר בו, והוא עצמו לא שש לקבל את התפקיד

הרב פילבר: על מנהיגות נותנת ומנהיגות לוקחת
  (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

משה רבנו וקרח מייצגים שתי הנהגות הקיימות בעולם, האחת הנהגה נותנת והשנייה הנהגה לוקחת, משה רבנו היה מנהיג שהקב"ה בחר בו, והוא עצמו לא שש לקבל את התפקיד, אדרבא הוא ביקש: "שלח נא ביד תשלח", עד שההשגחה העליונה כפתה עליו את השליחות.

סירובו של משה לא היה מפני שברח מאתגרים, אדרבא כבר בתחילת דרכו, עוד בהיותו נסיך בבית פרעה, והוא משופע מכל טוב וזוכה לחיבה מהסובבים אותו, אילו רק רצה היה הופך ל"בן המאומץ של בת פרעה", והיה זוכה בעושר ובתפנוקים שהיו בבית המלך. ומשה כבר אז בתחילת דרכו אינו חושב על עצמו אלא יוצא אל אחיו להטות שכם ולהקל עליהם מסבלותם. ושם הוא עומד לטובת הנזקק והחלש גם במחיר סיכון חייו.

ובאותה שעה מה עושה קרח? בשעה שאחיו נאנחו בעבדות מצרים הוא הולך לחפש ג'וב בבית פרעה, כמו שמובא במדרש (במדב"ר יח טו): "קרח היה ממונה לביתו של פרעה והיו בידיו מפתחות האוצרות שלו". וגם אחר כך כשיצאו ממצרים, בעוד משה רבנו מחפש את עצמות יוסף לקיים את צואתו של יוסף: "והעליתם את עצמותי מזה", היה קרח גם הוא באותה שעה מחפש, אך את אוצרותיו של יוסף: "שלש מטמוניות הטמין יוסף במצרים, אחת נתגלתה לקרח" (סנהדרין קי א).

בעוד משה מבקש מעשים טובים ועזרה לזולת בו בזמן קרח מחפש כסף וזהב. כי קרח היה "איש לקיחה", ככתוב: "ויקח קרח", וכל עושרו בא לו לא מ"יגיע כפיו" של עצמו אלא מכספם של אחרים. ומפני היותו איש "לקיחה" אינו מסתפק בממון אלא מבקש גם כבוד, ומבלי שנתבקש הוא נדחף לקחת לעצמו גם את ההנהגה. ובלהיטותו לרכוש מעמד וכבוד הוא מוכן להדיח כל מי שנדמה לו שעומד בדרכו אפילו אם הם משה ואהרן, ולצורך כך הוא גם משתמש בכספו של יוסף שאינו שלו אלא של הציבור, כמו שתרגם יונתן בן עוזיאל (במדבר טז יט): "הקהיל עליהם קרח את כל העדה לפתח אהל מועד, ומשך אותם בעושרו, שמצא שני אוצרות מאוצרות יוסף מלאים כסף וזהב, ובקש להדיח בעושר הזה את משה ואת אהרן מן העולם".

משה ואהרן היו מרביצי תורה (עיין עירובין נד ב) ומחנכי הדור, ואילו קרח בשביל ליטול שררה הוא מוכן אפילו לפגוע בתורתו וחינוכו של הדור. ומשה לעומתו לא זו בלבד שמבקש: "מי ייתן כל עם ה' נביאים", על אותם שהתנבאו: "משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ", והוא מוכן לוותר אפילו על העולם־הבא שלו בשביל עם ישראל כמו שאמר: "אם אין, מחני נא מספרך אשר כתבת".

הנצי"ב (בהסכמתו לספר 'אהבת חסד' של ה'חפץ חיים') מסביר שמאז קין והבל התחלקה האנושות לנותנים ולוקחים: "קין עסק בעבודת האדמה ופרנס ממנה את הבל אחיו, אשר לא היה עובד אדמה". ובפירושו 'העמק דבר' הוסיף: "אחר שקין היה מוכשר ביותר לעבודת האדמה, היה מספיק עבודתו גם בשביל אחיו" – קין הנותן והבל הלוקח.

תכונת הלקיחה היא שלילית לא רק בחייו הפרטיים של האדם, וככל שהאדם הופך להיות לאיש ציבור ומנהיג עדה התכונה הזאת מחמירה ומזיקה יותר, שאז הוא עלול לנצל לרעה את השלטון שבידו, וכנגד הניצול הזה אמרה התורה לפי הנצי"ב: "מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה'" (דברים י יב), שהדרישה ליראת ה' הזו מכוונת לראשי ישראל מנהיגי הציבור, "שמהם אין הקב"ה מבקש לא אהבה ודביקות ואפילו לא שמירת מצות עשה אלא רק יראה", והוא מנמק את הדרישה הזו "באשר מי שהוא ראש (על הציבור) ועוסק בצרכי רבים עלול לבוא להנאת עצמו וכבודו במעשיהם, ולראות לטוב למי שחונף לו, ולהיפך למי שיגע בקצה כבודו יעלים עיניו מלראות בצר לו, או אף תמצא ידו להרע לו" לפי הנצי"ב איש ציבור נבחן לא רק בפעולות שהוא עושה או בתורה שהוא מרביץ ברבים, אלא הוא נבחן גם כיצד הוא מתייחס אל אותם שאינם אומרי הן ואינם מחניפים לו, האם בגלל זה יקפח אותם וירע להם. ולכן אין הקב"ה מבקש מהמנהיג אלא ליראה את ה', "ובכל שעה עליו לידע כי גבוה מעל גבוה וגו' . . . מי שהוא מנהיג וראש שיהא שקוע במחשבה תמיד לירא מה' הצופה על כל דרכי בני איש". ואפילו דוד המלך – כותב הנצי"ב – חשש לכישלון זה ובקש: "וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם" שאם אכשל ברדיפת הבריות שלא כדין "אי אפשר לתקן השגיאה ולא תועיל תשובה".

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
תגובה אחת מיין לפי
1
נכון ביותר. להיות מהלוקחים זה מסכנות
| 21-06-2017 1:00
הנותן הוא המאושר ומאושר ע"י הקב"ה. ויקח קורח .דרוש מתאים ביותר.