כיצד התדרדר מעמדה של הרבנות הראשית לישראל? - סרוגים

כיצד התדרדר מעמדה של הרבנות הראשית לישראל?

בעקבות הדחת הרבנים הראשיים לישראל בשנות השבעים, והזעזועים שבאו בעקבותיו, נוצר מצב עגום שבו במקום שת"ח הגדולים ביותר שבדור ישמשו בתפקיד הרם הזה, ממלאים אותו רק עושי דברם, רבנים שאינם מכירים ברבנות הראשית ובמטרות שלשמן הוקמה. מאמר שלישי בסדרה.

כיצד התדרדר מעמדה של הרבנות הראשית לישראל?

המאמר הקודם "כך הדיחה הציונות הדתית את הרבנים הראשיים לישראל" תאר בקצרה את השלבים לחקיקה הבעייתית בה מודחים הרבנים הראשיים לישראל אחת ל-10 שנים.

במאמר "בעד הצעת החוק: לפי ההלכה, רב זה תפקיד לכל החיים" נסקרו המקורות ההלכתיים על האיסור להדיח רב שנתמנה שהרי "אחד מיסודות תורתינו שכל מי שנתמנה לשררה תורנית אין מורידין אותו ממנה לעולם אלא בעבירה המחייבת הורדתו מעלין בקדש ולא מורידין".

מאמר זה יעסוק בהשלכות שהיו והנן עד היום להדחות הרבנים הראשיים ב-40 השנה האחרונות.

ההשלכות על החברה הישראלית

הרב קוק שאף לכך שמוסד הרבנות יהיה גוף על א־פוליטי המאחד ומאגד את כל הכוחות הפועלים במדינה. גוף המשפיע על אזרחי הארץ היהודים בכל תחומי החיים, בסוגיות חברתיות, לאומיות ופוליטיות כגון עבודה, חקלאות, עלייה, ביטחון ועוד. גוף שיעצב את החיים היהודיים.

כבר מן ההדחה הראשונה נוצר פילוג בין הרבנים הראשיים עצמם. עם כניסתם של שני הרבנים הרב שלמה גורן והרב עובדיה יוסף, החלו מריבות ביניהם ויחסי שני הרבנים הראשיים היו מעורערים. מועצת הרבנות הראשית נשלטה בידי הרב גורן ולתקופת זמן מה אף החליט הרב יוסף שבשל כך אין טעם שיגיע לדיוניה כלל. תופעה שלא הייתה קיימת מאז היווסדה של הרבנות הראשית.

עם כניסתו של הרב גורן לרבנות הראשית, החליט לנצל את כוחו כרב ראשי וכינס בית דין רבני מיוחד להכריע בעניין "האח והאחות". תשעה רבנים כונסו ורק אחד מהם, הרב גורן עצמו, היה מוכן להזדהות בשמו. כל השאר שמרו על אנונימיות "כדי למנוע מהם וממשפחותיהם איומים, פגיעות והשמצות מצד קבוצות המהלכים אימים וזורעים טרור", למרות איסור התורה "לא תגורו מפני איש" לא נמנעו אותם דיינים לנקוט בצעד זה.

נוסף על כך הרב גורן הכריח כל רב שרצה להתמנות לדיין בי"ד רבני לחתום על פס"ד זה. זה היה תנאי בל יעבור לקבלת המינוי, על כל ההשלכות שיש לדבר זה על טיב הדיינים החדשים ועל יראת השמים שלהם: "משרבו בעלי הנאה נתעותו הדינין ונתקלקלו המעשים ואין נוח בעולם, משרבו רואי פנים בדין בטל לא תגורו ופסק לא תכירו ופרקו עול שמים ונתנו עליהם עול בשר ודם". ומאז סובלת מערכת בתי הדין הרבניים מפחדי פסיקת דין, ועינויי דין הם דבר שבשגרה.

תגובת החרדים לפסק הדין הייתה קשה. מועצת גדולי התורה התכנסה בראשות הרב משה חברוני בהרכב מורחב שכלל לראשונה את הרב אלישיב (שפרש בשל כך מהרבנות הראשית) ורבנים נוספים, ופרסמה קול קורא המכריז על בטלות פסק הדין והכרזה ש"אין לסמוך כלל" על כל פסיקותיו של הרב גורן.

ב"כנס מחאה" שנערך בבני ברק, נשא הרב שך דברים, הסטייפלער, הדמות הבכירה בקרב הליטאים שלח נציג מטעמו, וכך עשו גם מנהיגי החסידים. רבנים חשובים, בהם הרב שלמה זלמן אויערבך, פרסמו מחאה נגד "חילול השם הנורא והשמתם ללעג של דרכי ההוראה", וכי "הרב גורן חיסל את עצמאותה של המערכת הרבנית בישראל".

בעקבות הפסיקה התפטר הרב אלישיב מבית הדין הרבני הגדול, והפך לימים לאחד הרבנים הבולטים בעולם החרדי, המתנגד בחריפות לרבנות הראשית ובתי הדין שלה. הרב עובדיה יוסף סיפר עם סיום הפרשה, כי הופעלו עליו לחצים מהממסד הפוליטי בנושא זה, אלא שכל ניסיונותיו למצוא פתרון הלכתי עלו בתוהו. עוד טען כי הרב גורן טועה בעמדתו, וכי יש להתחשב גם בגדולי הדור שנמצאים מחוץ לרבנות הראשית (ובכך בעצם הכפיף, העומד בראש מוסד הרבנות הראשית, את הרבנים הראשיים לרבנים המתנגדים לעצם קיומה).

יתר על כן כשהוצגה חתימתו על המסמך המתיר להם להינשא, טען כי זו הוצאה ממנו במרמה, ובכך הראה על אזלת ידו כלפי הכפופים לו. ועדת בירור שהוקמה כדי לבדוק את טענתו אישרה שכך היה, ואחד הרבנים במחלקת הנישואין הושעה מתפקידו.

היו גם רבנים מהציונות הדתית שיצאו נגד הפסק, כגון הרב שאול ישראלי, אחד הרבנים החשובים בציבור זה, וכן הרב פרופ' בנימין זאב בנדיקט רבה של שכונת אחוזה בחיפה, שיצא חוצץ נגד כל תהליך ההדחה.

שני הרבנים שבאו לאחר הרב גורן ויוסף, לא ששו להיות מועמדים לתפקיד והוא נכפה עליהם ע"י אחרים שרצו להציל את כבוד הרבנות, ואת זהותה הציונית. נמיכות הקומה של הרבנים הראשיים, באה לידי ביטוי ביתר שאת, באישיות הרבנים שבאו אחריהם, כשכל פסיקתם, נעשתה רק באישור "גדולי תורה", ובזה הצהירו הרבנים הראשיים שהם אפילו בעיני עצמם, אינם "גדולי תורה".

מעמדה של הרבנות הפך להיות "חותמת גומי" לפסיקות רבנים שמחוצה לה, עד כדי כך שמועמדים לתפקידי רב ראשי אף הצהירו על כך בגלוי, כחלק ממסע הבחירות שלהם (שגם הוא חידוש שלא שמענו עליו קודם לכן). נוצר מצב עגום שבו במקום שת"ח הגדולים ביותר שבדור ישמשו בתפקיד הרם הזה, ממלאים אותו רק עושי דברם, רבנים שאינם מכירים ברבנות הראשית ובמטרות שלשמן הוקמה.

במקום שהרבנות תהיה גוף על א־פוליטי המאחד ומאגד את כל הכוחות הפועלים במדינה, הפכה לגוף שולי, שקמו לו מתחרים כיתתיים שאינם מכירים בסמכותה של הרבנות הראשית, ואף פועלים להעלמותה.

מציונות דתית לחרדיות

אם עד כה היו להדחת הרבנים אונטרמן ונסים השלכות בתחום הצבור הדתי/חרדי הרי עם ההדחה השנייה בה הודחו הרבנים שלמה גורן ועובדיה יוסף, נתרחבו ההשלכות לצבוריות הישראלית כולה.

מיד לאחר סיום כהונתו של הרב עובדיה יוסף כרב ראשי, הוקמה תנועת ש"ס והרב עובדיה עמד בראש חכמי התורה שלה. כוחה של המפלגה הלך וגדל מבחירות לבחירות (בכנסת ה-15 היא הגיעה ל-17 מנדטים, וכיום 11), בעוד שכוחה של המפד"ל הלך והצטמק מ-12 מנדטים בשיא כוחה ל-3 מנדטים בכנסת הנוכחית, ובסקרים האחרונים אף אינה עוברת את אחוז החסימה.

למעט ממשלה אחת, ש"ס הינה מפלגת קואליציה בכל ממשלות ישראל. משרדי הדתות והפנים שהיו נחלתה ההיסטוריות של המפד"ל נכבשו ע"י ש"ס. כל מינויי הדיינים, רבני עיר ושכונות, הם מינויים של מועמדי ש"ס והמפלגות החרדיות, כאשר למפד"ל אין השפעה ממשית למהלכים אלו.

עד לאותן הדחות, רוב הרבנים בארץ ראו בהקמת המדינה "ראשית צמיחת גאולתנו" ובקבוץ הגלויות ובנין הארץ התגשמות חזון הנביאים, תורתם היתה תורת הכלל (מופנה לכל חלקי העם דתיים כחילונים), הרי שעם עלייתה של ש"ס בראשותו של מנהיגה הרב יוסף, השתנו ללא הכר נושאי משרות הרבנות בארץ, והיהדות המצטיירת מדרכם ותורתן הפכה ליהדות של הפרט, כל כולה היא לדאוג לכשרות של הפרט, לחינוך של הפרט, החזרה בתשובה של הפרט, מבלי התערבות כלל בקורה בחברה שמחוץ לעולם הפרט.

משקל הכובד, עבר מהרבנות הראשית לרבנים שמחוצה לה, בכל תחומי החיים. אין ולו נושא אחד שפסיקתם משמשת הנחת היסוד להחלטות הרבנים הראשיים, המיישרים קו על פיהם. גם בציונות הדתית, ישנה כניעה להתרפסות זו. מכון כמו צומ"ת למשל, חייב לאשר את הפטנטים ההלכתיים כך שיענו על הדרישות של רבנים חוץ ממסדיים, כמו הרב אויערבך, הרב אלישיב, הגרז"ן וכד', כשלפסיקתם של הרבנים הראשיים, יש השפעה מועטה בלבד, אם בכלל, על פטנטים אלו.

יתר על כן, כאוחזים בשלטון קידמו עסקני ש"ס את פסקי ההלכה של העומד בראשם הרב עובדיה יוסף.תקציבי מדינה רבים הושקעו בסבסוד ספריו, של הרב עובדיה, שהלכו ותפסו את מקומם של ספרי הלכה אחרים. המימרה: "קבלנו הוראות מרן" הפכה לאחד מעיקרי האמונה היהודית, כך שכל מי שמפר אותה פושט ידו בעיקר.

מאמרו בענין "החזרת שטחים מארץ ישראל במקום פיקוח נפש" שפורסם עוד בהיותו רב ראשי, הפך לנכס צאן ברזל אצל אנשי השמאל הישראלי. החבירה בין אריה דרעי (ש"ס) לאיש השמאל חיים רמון (עבודה), משכה אחריה את מפלגת העבודה. פסק הלכה זה, של הרב עובדיה, נתן את הצידוק המוסרי והרוח הגבית להסכמי אוסלו. באחד מנאומיו של שמעון פרס מעל בימת הכנסת הוא לא היסס אף להשתמש בפסק זה להצדקת "אוסלו", למרות שכבר היו בעקבות הסכם זה, מאות הרוגים מהטרור הערבי.

למרות שהרבנים הראשיים שכיהנו באותה תקופה מחו על הכניעה לטרור הערבי בעקבות פסק הלכה זה, קולם לא נשמע ולדעתם לא היה שום משקל בפוליטיקה הישראלית.

מערכי התורה לחילוניות הבג"ץ

מעמד הרבנים הראשיים ירד פלאים בעיני הצבור, ומעמד הרבנים החרדים, הן האשכנזים בראשות הרב שך ואח"כ הרב אלישיב, והן החרדים הספרדים בראשות הרב עובדיה, עלו והפכו עם השנים להיות הגופים המובילים והקובעים את סדר היום בפסיקת ההלכה, בכל הצבוריות הישראלית, כאשר ישנה התכופפות של הרב עובדיה בפני הרב אלישיב.

מה נצרב בתודעת הצבור מהרבנים הראשיים, לשעבר? למשל: הרב אליהו מוצג כבעל מופתים, ומורשתו – סיפורי נסים, הרב ישראל מאיר לאו מוצג כפועל רבות בשרות יחסי החוץ של מדינת ישראל  בספרו האוטוביוגרפי "אל תשלח ידך אל הנער" מוזכרים לפרטי פרטים פגישות שקיים בארץ ובחו"ל עם מנהיגי ושועי עולם, אולם זכר אין שם, ולו ברמז, לאיזו שהיא פסיקה הלכתית, שדן התלבט ו/או הכריע, בכל הקריירה הרבנית שלו.

הוא למשל ראה כחלק מתפקידו כרב הראשי לישראל שיש לקרב בין היהדות לבין הכנסייה הקתולית. לשם כך נפגש עם האפיפיור יוחנן פאולוס השני והיה לרב הראשי הראשון שנפגש עם אפיפיור.

הצד החזק של הרבנים הראשיים היא מחלקת אכיפת חוק ההונאה בכשרות, אולם לא מעבר לזה. הצבור מקבל את הרושם כי היהדות היא דת בגובה הבטן ולא למעלה מזה. כל דבר שבהגות לא שייך לתורה אלא הוא נחלת אנשי ההגות באקדמיה.

הקוד האתי של צה"ל הוא נחלת פרופ' לפילוסופיה מהאוניברסיטה החילונית בת"א, ולא מ"היכל שלמה" בירושלים, ומי שקובע את הערכים במדינה זה הבג"ץ, שבעקבות התקדים בענין "שטח G" הפך לסמכות העליונה בכל נושא הערכים במדינת ישראל, שאף ההלכה שפיטה בעיניו וחייבת להיות כפופה לו.

בארועים ממלכתיים שבהם כללי הטקס מחייבים נוכחות של הרבנים הראשיים, הם משתתפים כתפאורה בלבד, ואם ניתן להם לומר משהו זה מסתכם או באמירת קדיש או בקריאת פסוקים מהתנ"ך  אולם מעבר לכך שום אמירה ערכית/אמונית לא נאמרת מהם לאומה במעמדים אלו ואף לא במעמדים אחרים.

באחרונה פתחו כמה חברי כנסת במהלך להסרת החרפה בה הרבנים הראשיים לישראל מתמנים לתקופה קצובה, ואף נשללת מהם האפשרות להבחר שנית.

האם זו התרופה לתחלואי מעמדה של הרבנות הראשית? על כך במאמר הבא.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
7 תגובות - 7 דיונים מיין לפי
1
קשה להתייחס לעובדות, פרשנות וסילופים מעורבבים יחד
חיים | 12-06-2011 10:14
באשר למגמה הכללית של הדרדרות מעמד הרבנות עקב הדחת רבנים מכהנים אין לי אלא להסכים. אולם הכותב מערב הרבה השמצות וסילופים בדבריו מטובלים בפרשנות אישית עד שא"א לעבור בשתיקה ובהסכמה למאמר. ראשית הכותב מתעלם בכוונה מתור הזהב שהיה לרבנות בתקופת הגר"א שפירא והגר"מ אליהו זצוק"ל וכדי לא לקלקל את התיאוריה שלו הוא אפילו לא מזכיר את שמו של הגר"א שפירא זצוק"ל. הוא מזכיר בחצי משפט שהיו רבנים שנכפה עליהם התפקיד וישר מדלג לדור הבא... גם הקביעה שכביכול הרב אליהו זצוק"ל זכור רק כעושה מופתים הינה מופרכת וחצופה ובצד מעשי המופתים המסופרים עליו ניתן למצוא סיפורים רבים המראים את גאונותו כפוסק ודיין ואת כושר הנהגתו המופלא. מטבע הדברים ההמון נמשך לסיפורי המופתים אך אין זה מצדיק את הקביעה שזה כל מה שהיה. לגבי הרב גורן זצ"ל ופרשת האח ואחות הכותב מאמץ למעשה את עמדת הציבור החרדי ללא סייג למרות שאינו בר הכי. וזאת יש לדעת כי המאבק בעניין זה מצד הציבור החרדי הונע בידי עסקנים פלגנים ומשחרי ריב ומדון וכי פסיקתו של הרב גורן מעוגנת היטב בספרות ההלכה וכל אחד יכול לשבת וללמוד את הפסק שלו ולראות שלא מדובר על סתם אדם שנכנע ללחצים פוליטיים ח"ו. נכון שמותר לחלוק על הפסק אך הדה-לגיטימציה שיצרו לו היא היא זו שחורגת ממסורת ישראל ודרך הפסיקה הנהוגה מדורי דורות. מומלץ לעיין בספרי השו"ת לאורך הדורות ולגלות איזה "שמיניות באויר" מקובל לעשות כדי להתיר עגונות וממזרים. אך בציבור החרדי פשטה תופעה של פחד ונמיכות קומה ועקב כך קבלת פסיקה מחמירה בניגוד למסורת באופן שמסכן מאוד את היהדות בחומרות שבאות לידי קולות וריחוק של קהלים של שומרי מסורת אשר אינם מסוגלים לחיות תחת עול זה אשר אינו מתאים לשורש נשמתם.
2
כתבה יפה ועצובה
אלון | 12-06-2011 12:32
הכותב פספס נקודה עיקרית, עצם זה שהרב אלישיב שיש לו "קצת"... מושגים בגדלות תורנית דחף את מינויו של הרב מצגר, זה מלמד על הבוז שהוא רוכש למוסד הרבנות. לגבי הרב גורן, הבעיה לא היתה הפסק (אף שגם בו יש חלקים מגוחכים מאד) אלא המגמה, למצוא היתר בכל מקרה לכל תשואות הציבור החילוני ומי שחי אז את הפרשה מבין בדיוק על מה אני מדבר, זו נמיכות רוח אמיתית ולא זולתה! בזמנו הרב צבי יהודה קוק תמך ברב גורן בלי סייג, שמעתי מהרב שפירא, שרבי יצחק הוטנר זצ"ל שהיה מקורב לראי"ה בבחרותו, אמר אז לרצי"ה, כל מה שעשו החרדים נגד אביך לא הזיק לו כאין וכאפס מול הנזק שאתה עושה לאביך! בעמדך לצידו של הרב גורן. אין ספק שדרכו של הרב גורן ופסיקותיו המשונות המיטו שואה על מוסד הרבנות.  
3
תגובה למגיב מס' 1
שיודע לשאול | 12-06-2011 13:13
האם כבודו יכול להסביר איך 8 דיינים שישבו עם הרב גורן בקשו ששמם יישמר בסוד? איך הונו את הרב עובדיה שחתם על הפסק בניגוד לדעתו? מה תוקף ההחלטה של הרב שפירא בנושא השתלות, זה תרם משהו? איך את מכון צומ"ת הדתי-לאומי מעניין רק מה יאמרו החרדים? תתיחס בבקשה לכל המאמר!
4
למגיב 3,2
חיים | 12-06-2011 16:34
א. אין כל קושיא על כך ש-8 הדיינים ביקשו שמם יישמר בסוד, פוק חזי מה עשו לרב גורן זצ"ל עקב פסיקתו. מגמה שנמשכת גם במאמר כאן ובתגובתך שלך. ב.כנ"ל איני יכול להתייחס גם לחתימת הרב עובדיה שליט"א בצורה עניינית היות וכל הפרשה רצופה תככים ומזימות. ג. לא הבנתי את שאלתך ביחס לפסק הגר"א שפירא זצ"ל בנושא ההשתלות ומה עניינה לכאן. ד. הדבר האחרון שאפשר לומר על מכון צומת זה שהוא מתעניין רק במה יאמרו החרדים כאשר כל חידושיו של מכון צומת זוכים ללעג והחרמות מצד החרדים. וגם כאן איני מבין מה הקשר לדיון על הרה"ר. ה. למגיב 2: אותי כתלמיד הגר"א שפירא לא מעניין מה הוא אמר בשם הרב הוטנר אלא מה דעתו שלו בעניין הרב גורן. איני בטוח שהוא הסכים לחלוטין אך בודאי שהוא לא פסל וערער על עצם הלגיטימיות של הפסק אלא התייחס לרב גורן כת"ח בעל כתפיים מספיק רחבות כדי להורות היתר ועובדה שהוא נלחם על כך שהרב גורן ימשיך בכהונתו כרב ראשי למרות שהוא היה המועמד להחליפו. ו. אין ספק שמיום היווסדה של הרבנות החרדים עשו הכל כדי לחסל אותה ולצערינו הם הצליחו בכך תוך ניצול מסירות הנפש של הרב גורן להתיר את האח והאחות כמסורת הפסיקה שהיתה נהוגה בעמ"י דורות רבים והצגתו כפשרן המתחנף לחילונים עפ"ל
5
מי שלא סומך על הכשרי הרבנות ייתכן שהוא ספק ממזר
אחוזאי | 13-06-2011 9:40
צודק בעל המאמר בכל מה שכתב ובהמשך רציתי להוסיף שחלק מהנזק של הדחת הרבנים אונטרמן וניסים הוא הזילות ברבנות הראשית בכלל ולא רק במעמד הרבנים גם בשרותים שנותנת הרבנות כגון בתי דין, כשרות, ונישואים. באחוזה למדנו מהרב בנדיקט שכדי לחזק את מעמד הרבנות הראשית יש לסמוך רק על הכשרות שלה ואכן כשהיו מביאים לרב משלוח מנות עם יין בד"ץ ולא רבנות הוא היה תורם את היין לבית אבות סיני ,ואילו אצלו בבית היו שותים רק רבנות וכן בשאר המאכלים . היום המצב שהרבנים המשמשים ברבנות מטעם הרבנות הראשית אינם אוכלים את ההכשר של עצמם ולא מטעמי כשרות אלא מטעמי יחסי ציבור עבור החברה החרדית. עד כמה שידוע לי איסורי עריות חמורים מאיסורי כשרות ומי שלא סומך על הרבנות בכשרות אבל סומך עליה בעריות ייתכן שהוא ספק ממזר כי אין לסמוך על הקידושים והגרושים של אבותיו ולכן מאחר ואנו לא בחזקת ספק ממזרים כך גם ההכשר אינו בספק
6
מקבלי הסמיכה לרבנות לא סומכים על ההכשר של הרבנות
אחד שראה | 14-06-2011 15:29
הייתי בטקס חלוקת תעודת דיינים/רבני עיר/רבני שכונות שערכה הרבנות הראשית, לנבחנים על ידה. הטקס התקיים בביה"כ ישורון בירושלים. למרבה הפלא חלק מאותם מקבלי תעודות לא אכלו מהכיבוד שהוגש להם כי הוא היה בהכשר הרבנות. לאן הגענו? תעודת דיינות/רבנות הם מוכנים לקבל, אבל לסמוך על הכשרות של נותני התעודות לא?! מה הפלא שאח"כ לא יסמכו על תעודות הכשרות שלהם כרבנים?
7
חשוב לשים לב לנושא האח והאחות
יואל יהודה לנגה | 14-06-2011 17:40
הטענה החשובה נגד הפסק היתה שלא מבטלים גיור!!! כל אלה שמזלזלים היום בגיורים של הרבנות יצאו נגד הפסק כי אי אפשר לבטל גיור