כך קבעה הרבנות הראשית את יום ירושלים בכ"ח באייר

"נס גדול מחנוכה, ניצלנו מהשמדה ומהרג", כך אמרו המשתתפים בישיבת מועצת הרבנות הראשית לישראל שדנו ב"סדרי יום הנצחון וקביעותו". ההחלטה: אמירת הלל בברכה

כך קבעה הרבנות הראשית את יום ירושלים בכ"ח באייר
  צילום: דוד רובינגר, אוסף התצלומים הלאומי

יום ירושלים בסרוגים. עם סיומה של מלחמת ששת הימים ממש עם שוך הקרבות, בר"ח סיון תשכ"ז, התכנסה מועצת הרבנות הראשית לישראל כדי לדון בתוצאות המלחמה.

הדיון אז נסב סביב הר הבית והמקומות הקדושים. כבר באותה ישיבה העיר הרב הראשי לישראל הרב איסר יהודה אונטרמן כי עוד מוקדם להכריז על קביעה לחג לדורות. "את חנוכה גם כן קבעו בזמנו לשנה הבאה" התייחס הרב לנאמר במסכת שבת על קביעת חג החנוכה. בינתיים הסכימו הרבנים על קריאה לציבור להיזהר שלא לעלות להר הבית בגלל חשש הכרת בכניסה למקומות האסורים.

כך נקבע יום ירושלים בכ"ח באייר

כמעט חצי שנה לאחר המלחמה, בכ"ו בחשון תשכ"ח מתחילה הרבנות לדון על "סדרי יום הנצחון וקביעותו". והשאלה הראשונה הייתה מתי יחול היום – ביום פרוץ המלחמה, ביום שחרור ירושלים או ביום סיום הקרבות.

מהפרוטוקולים של מועצת הרבנות, שהעלה ארכיון המדינה עולה כי הרב אונטרמן תמך ביום שחרור ירושלים כיום החג הלאומי:

"יש לדאוג לארגון צורת השמחה, מסתבר שנכון לקבוע את היום ליום בו נכבשה ירושלים, אין כל פגם בכך שקרוב ליום העצמאות, הלוואי שירבו ימים טובים לישראל. אני מציע את יום כ"ח היום שנכבשה ירושלים".

הרב שאול ישראלי דיין בית הדין הרבני הגדול וחבר מועצת הרבנות הראשית דווקא הסתייג: "היות וזה קרוב ליום העצמאות וכן לא ברור מה הצביון הדתי לתת לכך מבחינת הכלל וכו', וכן בגלל שכבוש ירושלים לא סיים עדיין המלחמה, הרי לדעתי נראה שראש חודש סיון יהיה יום מתאים, כי ביום זה נסתיימה המלחמה, והתחילה הפסקת האש. כמו כן זה יפתור אותנו מבעיות ההלל, וכן נראה שכדאי לשבת עם רבני אגודת ישראל כדי שכולם יחליטו יחד".

הרב כתריאל פישל טכורש: "יום העצמאות הוכרז על ידי הממשלה, ולכן יש תסבוכת, כן הלל לא הלל, ומה שיצא מכאן מהרבנות צריך להיות קודש. ואם נעשה קומבינציה של ר"ח סיון לא נגדיל שבחנו. כל אחד מכיר את כ"ח אייר".

לדעתו של הרב טכורש הצטרף גם הרב חיים דוד הלוי, אז צעיר חברי מועצת הרבנות שאמר: "יום כיבוש ירושלים הוא היום הגדול, במסכת תענית "היום שקרה הנס – אותו קבעו". ביום זה צריך הלל עם ברכה ואפילו שהחיינו, ואפילו על הנסים לדעתי.

הרב שמואל יוסף זוין שלל גם הוא את הקביעה בראש חודש: "מתי שנקבע – נקבע. אך אין לקבוע את יום הפסקת האש כי זה מוזר ומגוחך, וכך נהיה בעיני כל העולם".

הרב אונטרמן העיר לגבי חנוכה, "ידוע שביום זה עדיין לא נגמרה המלחמה, אלא יום הדלקת המנורה וטהור הבית. ולכן יום הכיבוש מתאים גם לנו".

הרב יצחק אבוחצירא (הבבא חאקי) צידד גם הוא ביום הזה: "שכחנו כולנו שהיה מעותד לנו כליון מהערבים, לכן מקובל שנעשה חג ביום שירושלים נכבשה".

בסופו של דבר, לאחר התייעצות ושליחת הודעה לרבנים נוספים, בישיבה הבאה נערכה הצבעה בה ברוב של 7 מול 3 נקבע יום כ"ח באייר – יום כיבוש ירושלים, כיום לנצחון מלחמת ששת הימים. כעת עברה השאלה, מה יהיה תוכן היום.

להורדת הפרוטוקולים של דיוני מועצת הרבנות הראשית לחצו כאן

תוכן יום ירושלים

בג' באדר תשכ"ח, נערכה ישיבה מורחבת של מועצת הרבנות הראשית, בהשתתפות רבנים שונים מרחבי הארץ, בה נדון אופיו של היום.

הרב אונטרמן פתח: "הזמנו לכאן להיום רבנים שונים, חוץ מחברי המועצה…. מרחוק יודעים את גדולת הענין. לדידי הנס עובר בגדלותו על כל מה שקרה בזמן החשמונאים. אמנם גברו אז על היונים אך הם נשארו בכוחם במקומות אחרים, ואילו כאן כח האויבים נופץ לרסיסים ולולא האו"ם היינו מביאים לכניעתם הגמורה. אני מציין זאת נגד אלה שבקשו לקבוע את היום שהוחלט באו"ם על הפסקת האש, ולדעתי יום זה כלל וכלל לא מצטיין במשהו לטובתנו אלא להפך, לולא הפסקת האש, היינו מכניעים כליל את אויבינו"

הרב אונטרמן קבע את גבולות הגזרה של ציון היום, ללא מגילות חדשות כפורים או מצוות חדשות כחנוכה. "נעביר הוראה שמצוה לנהוג כך וכך והשומע ישמע והחדל יחדל".

הרב זוין, העיר כי יש להדגיש ביום הזה לא רק את שחרור ירושלים אלא גם את ההצלה ממיתה לחיים, אך לזה השיב הרב אונטרמן, "שחרור ירושלים יש בו טעם לשבח גם בשחרור עיר הקודש וגם לעצם המלחמה היה חשוב, ונצטרף שחרור ירושלים להצלה ממיתה לחיים".

אלה שמתנגדים הם טפשים ושוטים

לישיבה הצטרף גם הרב מרדכי פוגלמן, רבה של קרית מוצקין מצפון לחיפה, ומי שהיה דודו ולאחר מכן אביו המאמץ של הרב ישראל מאיר לאו, לימים הרב הראשי של ישראל. במסה ארוכה הוא מדבר על הצורך במתן קדושה ליום הזה: "התכוננתי לבוא לכנס זה ומצאתי לדברי ראיה מפורשת, ליום שכינו לאחר 2,000 שנה. אין ספק שכ"ח באייר הוא יום יחיד ומיוחד, אלה שמתנגדים הם טפשים ושוטים, ומי שמתנגד מוציא עצמו מכלל ישראל, מי שלא רוצה להכיר בגודל הפלא, אתם אין לנו מה לדבר.

יש אדמו"רים שיתנגדו זה לצערנו ולחורבננו. מה קרה? נס ימינו הוא גדול מנס חנוכה. כמה מעלות טובות למקום עלינו, אלמלא לא זכינו אלא להצלה ממיתה לחיים דיינו. מה קרה? באירופה נשארו שרידים לקהילות מפוארות ואנו נשארנו שרידים כאן, מה היה גורלנו לולא מדינת ישראל לאחר חורבן זה, היו דורסים אותנו, ראינו שלא ינום ולא ישן שומר ישראל. אני אומר שכ"ח אייר הוא ההמשך של ה' אייר. די לנו שזכינו שהר הבית ומקום המקדש הוא בידי ישראל, וזה אחרי 2000 שנה מספיק לנו לדעתי, נס גדול מחנוכה, ניצלנו מהשמדה ומהרג.

וידוע מה שנאצר אמר שתוך יומיים ישמיד את ישראל ואמר שישלים מעשי היטלר… צריך לראות את הדברים נכוחה, עלינו לעשות זאת מפני דורינו, מפני ילדינו, ומפני הדורות הבאים.

הרב מרדכי פוגלמן זצ"ל

בספרו של החיד"א על פסחים אומר, שצריך לומר הלל. אנחנו הצלנו את כל ישראל בנצחון זה, החיד"א פוסק שצריך לומר הלל בשום ומלכות. אני מציע שביום כ"ח אייר שזכינו בו לשחרור ירושלים, מקום המקדש והר הבית, וזה השלמת נצחון ששת הימים והשלמת יום העצמאות, ועלינו חובה לקבוע יום הודיה – חנוכה חדשה בדורינו.

בהמשך מציע הרב פוגלמן לקבוע את היום, בדומה ליום העצמאות, כיום שבתון ממלכתי "צריך לקבוע החלטה ברורה של מועצת הרבנות הראשית וזאת צריכה להיות קבועה לישראל ולעולם ולדורות".

לאחד את יום ירושלים עם יום העצמאות

באותו דיון, עדיין היו רבנים שערערו על קביעת היום, ורצו לאחדו עם יום העצמאות, כפי שככל הנראה תכננה הממשלה לעשות במצעד הצבאי הגדול של שנת 68'. "אם תוך זמן קצר יהיו שני חגים לא נראה לי שאנשים יחגגו כראוי. לכן לענ"ד צריך לקבוע יום אחד" אומר הרב ש. טנא המצטרף לדעתו של הרב בארי.

הבבא חאקי, הציע לציין את היום "בתפילה מיוחדת מטעם הרה"ר, אחרי שמונה עשרה, או לפני ברוך שאמר, וכן קריאה בספר תורה או הפטרה אחרת כפי שיחליטו".

בסופו של דבר התקבלה החלטה:

יום ההודיה יהיה ביום כ"ח באייר.

יאמרו הלל, תוך הערה: "מכיון שהרבנות הראשית לישראל בשעתה החליטה כי ביום העצמאות יאמר הלל בלי ברכה, נאמר גם הפעם בלי ברכה".

לבקשת מהממשלה, לתת שלוש שעות חופשה כדי שהציבור יוכל להתכנס בבתי הכנסת לתפילות השבח וההודיה.

לקיים סעודה חגיגית בבתים במשתה ויום טוב.

הלל בברכה

שלושה שבועות לאחר מכן שוב כונסה מועצת הרבנות הראשית, ואז נקבעו סופית הלכות יום ירושלים.

הרב ישראלי הציע לומר הלל עם ברכה, הרב אונטרמן הציע שכל אחד יחליט אם לומר בברכה או לא, כדי למנוע מחלוקת, וכך גם הסכימה דעתו של הראשון לציון הרב יצחק ניסים. הרב זוין הצטרף לדעה של הלל בברכה, והרב אונטרמן הסכים, שאם יהיה רוב להלל בברכה, הוא יצטרף לכך.

בסופו של דבר נפלה ההחלטה:

בתפילת הבוקר של כ"ח באייר יאמר הציבור שירת הים פסוק בפסוק בהטעמה וכן יאמר הציבור הלל שלם עם ברכה, לאחר התפילה יאמר פרק ק"ז בתהלים ויעשה הציבור יום זה ליום משתה ושמחה.

 

כתיבת תגובה

הוספת תגובה - סרוגים
הדפסה

שם

נושא

תוכן

4 תגובות
הצג את כל התגובות