האם זו ירושלים שאליה ערגנו אלפיים שנה? - סרוגים

האם זו ירושלים שאליה ערגנו אלפיים שנה?

כשכל יהודי בכל מקום בעולם ובכל מצב אמר פעמיים בשנה "לשנה הבאה בירושלים הבנויה"?! ועכשיו כשהגיע לציון, הוא נשאר "תל אביבי"?

האם זו ירושלים שאליה ערגנו אלפיים שנה?
  (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

פעם ראשונה בכותל?

לפני שנים סיפר לי מדריך טיולים, שהוא נתקל לא אחת בחיילים שהתוודו "זו לנו הפעם הראשונה שאנחנו בכותל המערבי ובעיר דוד". כיצד זה קרה? איך זה אפשרי?

היה מי שכתב על כך שיש "שתי מדינות" (ח"ו)… "מדינת תל אביב" ו"מדינת ירושלים"… יש אנשים שהם "ירושלמים", לכאורה, קשורים לירושלים, מתפללים לירושלים, מטיילים בירושלים וחולמים על ירושלים..

יש, לכאורה, מי שמדינתו היא תל אביב. שם תרבותו, שם עסקיו, ונשמתו ב"עיר ללא הפסקה"…

האם זו ירושלים שאליה ערגנו אלפיים שנה??? כשכל יהודי בכל מקום בעולם ובכל מצב אמר פעמיים בשנה "לשנה הבאה בירושלים הבנויה"?! ועכשיו כשהגיע לציון, הוא נשאר "תל אביבי"?..

ירושלים שלי

בהסתכלות חיצונית ייתכן שיש מי שמבקש להגדיר זאת כך. אך לא מי שזוכר את מה שכתב הרב צבי יהודה זצ"ל על אבני הכותל: "יש לבבות ויש לבבות. יש ליבות אדם ויש ליבות אבנים. ויש אבנים ויש אבנים. יש אבני דומה (דומם) ויש אבנים לבבות.. ..וכן האבנים האלה, שארית פליטת הר ביתנו, שהם לנו "בקדושתם אע"פ שהם שוממים". כי "שכינה לא זזה מעולם מכותל מערבי". ורוח אלוהים חיים קדוש ישראל… לעולם מרחף הוא עליהם ומחיה אותם בחביון עזו בכל מעבה ערמות עפר ריקבון ההרס – האבנים האלה לבבות הם לנו"… כשהנושא הוא ירושלים, אי אפשר להסתכל בעיניים חיצוניות… רק בהתבוננות פנימה, אפשר לראות את הכותל כשהוא בתוך ערמות עפר – כרוח חיה ונושמת, כ- לב אדם… אין מי שבנשמתו ובחלומו הוא רק "תל אביבי"…

הרבה נכתב על תחושותיהם של הצנחנים ששחררו את ירושלים. הר הבית והכותל: "הרגשנו שאנו נושאים על גבינו אלפיים שנה"…."אנחנו נוגעים בהיסטוריה של עם ישראל". משה דיין שר הביטחון במלחמת ששת הימים כתב בפתק ששם בכותל: "שלום על ישראל".

כבר בשנת תרצ"ז (1937) המאבק על האחיזה בארץ ישראל נמצא בשיאו, כשסערת הכותל והויכוח הקשה – "של מי הכותל הזה", כתב הרב צבי יהודה במאמר "מאחר כותלנו": "כי אין העין היהודית הבריאה רואה בזה את העם כי יחרב…אלא אדרבא רואים אנו אותו פה..בקומו גם אחרי נופלו…בהתרוממו ובהתנשאו בכוחו לאלוהיו לתשועת עולמים…כי אותו זרם החיים המפכה כאן ומאחד את כל דורותינו וכול אישנו, מתפרץ ועולה בזה מתוך מעמק נפשנו…ומציב ללפנינו את אחדות מהלך חיינו"… זה מבט ענק, עם פרספקטיבה גדולה. שמתבוננת בסקירה אחת על עברו של עם ישראל ואל עתידו באחדות אחת. מכאן הביטחון שהטוב בוא יבוא, ומההבנה שעם ישראל חי- עוד אבינו חי… "על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכח קולך מבשרת ירושלים".

כהמשך לניסיון לברר את יחסנו לירושלים היום, ניתן לנסות לבדוק את ההבדל ביחסו של עם ישראל ליום העצמאות, לבין התייחסותו ליום ירושלים. יום העצמאות הוא יום שבתון, כשכל מדינת ישראל חוגגת, גאה, ושמחה על הזכות לחיות במדינה שבה אפשר "להיות עם חופשי בארצנו" .

לעומת יום ירושלים, אמנם יש מי שיחגוג בשמחה עם המוני בית ישראל בריקוד דגלים לכיוון הכותל. יהיו קבוצות של תלמידים וקהילות שיציינו את יום ירושלים במקומות מגוריהם (נרשמו השנה לשמחתנו כשמונים ישובים!!! לציון חגיגות יום ירושלים), "השבוע יסיירו לכבוד יום ירושלים כחמישה עשר אלף תלמידי כיתות יוד ממערכת החינוך בישראל" אמר לי מנהל מינהל חברה ונוער.

אבל האם יש להשוות זאת ליום העצמאות?

כדי לנסות להעמיק בניתוח המצב שתואר, ננסה להיעזר, בדבריו המפורסמים של הרב זצ"ל, על הפסוק הנ"ל.

ציון וירושלים המופיעות בפסוק – אלו שני שמות שונים, המציינים נקודות מבט שונות. הדרך להגיע לציון, שונה מהדרך להיות בירושלים.

"על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון"

לציון- הציונות, יש צורך לעלות. בונים מדינה, צבא, חינוך, כלכלה ועוד… זו בניית מסגרת (של חול) ההכרחית כדי שנהיה "אנחנו". העם היהודי בגלות הוא תלוש, מנוכר, ללא בית ובלי מולדת שבה יוכל לחיות את חייו כאומה. זה תפקידה של הציונות, וזו מדינת ישראל. אנחנו שמחים ומודים מאד לקב"ה "על ניסיך ועל נפלאותיך"- שבהקמת מדינת ישראל.

"הרימי בכח קולך מבשרת ירושלים"

כדי להיות בירושלים יש צורך בהרמת קול: "הרימי בכח קולך". קול זהו תוכן, זו מהות, זו מנגינה, זו משמעות עמוקה, זהו קודש.

ידוע שהרב זצ"ל רצה להקים תנועה בשם "דגל ירושלים", וכך הוא כתב: "בית ישראל יבנה על שני העמודים – עמוד הקודש, קודש קודשים…הקשור תמיד בשם ירושלים.. ועמוד החול.. שהוא יונק את כוחו משם ציון". רק על שני העמודים יחד ייבנה הבניין השלם. בניין החול המהווה בסיס לבניין הקודש, המביא לידי ביטוי את הייחוד שבאומה הישראלית. אנחנו חייבים לעסוק גם בקודש – בירושלים, בתוכן המיוחד לעמנו, שמכוחו גם מסגרת החול, מדינת ישראל, תועצם ותתגלה בשיאה.

יש צורך לעסוק בליבון ערכי, בבירור תפקידנו המיוחד כעם יהודי. יש צורך לברר מהו ה"קול" המיוחד שלנו, ולקרוא בקול גדול לתודעת ירושלים.

'ירושלים' – כולם חברים

הרב נריה זצ"ל כתב אחרי מלחמת ששת הימים, מדוע זכינו לשחרר את העיר העתיקה ומקום המקדש רק בתשכ"ז ולא בתש"ח:

"בין ההגיגים והתחושות של הימים הגדולים האלה, מסתמנת גם שאלה- תמיהה: מדוע לא נתן הקב"ה את ירושלים אז, בתש"ח, ובמה זכינו שהיא תוחזר לנו עתה? באורח פלא, כלל לא בדרך הטבע, שהיא נשמטה מידינו אז, ושוב באורח פלא, מעבר להיגיון, היא ניתנה לנו, היא הוגשה לנו עכשיו.

התשובה לכך רמוזה לנו בסוד- שיח של חכמי קדם

על ירושלים נאמר בתלמוד הירושלמי: "כעיר שחוברה לה יחדיו- עיר שמחברת ישראל זה לזה"… אכן לפני 19 שנה פרץ הפלמ"ח דרך שער ציון, ואילו חיילי אצ"ל עמדו לפרוץ דרך שער שכם. מפולגים ומפורדים היינו. אילו הצלחנו אז, היו "שניים אוחזין" בירושלים, וכל אחד היה אומר "כולה שלי". ירושלים הייתה הופכת למקור של פירוד, לסיבה של מריבה ומדון. סלעי ירושלים היו הופכים לסלעי מחלוקת, "ואילו ירושלים לא נתחלקה לשבטים", היא ניתנה לעם כולו… ירושלים באה להרבות שלום בעולם.

ולכן: רק עתה כשנכנסנו כולנו דרך שער אחד, שער האריות, "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא"- רק עתה כשכולנו מאוחדים, כשבראשנו עומדת ממשלת ליכוד לאומי, כשמאחורינו עומדים בלב אחד כל אחינו אשר בתפוצות הגולה, רק עתה זכינו למאורע הגדול "המחזיר שכינתו לציון, החזיר לנו את ירושלים!".

סודה של ירושלים נעוץ בתפקידה. ירושלים שייכת לכולם. עם ישראל מורכב משבטים שונים, מעדות שונות, מאנשים שונים, מזרמים שונים. לכל שבט דגל משלו, לכל מפלגה אידיאולוגיה משלה. יש נקודה אחת המאחדת והמשותפת לכולם- ירושלים. "ירושלים לא נתחלקה לשבטים" (יומא י"ב).

לעשות הכל כדי להתחבר לירושלים

יש מקום אחד, שלם, ללא מחלוקת, ששמה "צורב את השפתיים", היא נצחית, אהובה, מרגשת, "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני..". רבי עקיבא דרש: "ירושלים היא הנצח". ירושלים ממלאת את תפקידה המאחד ועושה את כל ישראל חברים.

"ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה"-

ירושלים לא תיפדה רק בביקורים בה… אם אנחנו רוצים לחזק את ציון, נעשה זאת בעשיית צדק ומשפט ובהרבה צדקה וחסד. כן, מפעלי החסד, הנתינה והצדקה, "חמ"ד וחסד", כל הפעילות ההתנדבותית הקיימת בכל מערכת החינוך- מקרבים את כולנו לירושלים…

מנהיגי חינוך יקרים, לקראת יום ירושלים, צריך לזכור שעלינו לעשות הכול כדי להתחבר לכל עם ישראל. משמעותה של ירושלים היא רק כשהיא עושה את כל ישראל חברים. החיבור בינינו כאומה, הרצון לקשר עם כל אחד מעמנו, זה יום ירושלים…

נברך את כול העושים יחד יש"י במקומם ומוסדותיהם לחבר את עם ישראל האחד אל השני וכולם אל ירושלים. ה"יחד" הכ"כ פשוט ונכון, זהו עומק המשמעות של יום ירושלים.

נזכור שהגלות אחרי בית ראשון הייתה 70 שנה למרות העבירות החמורות, מכיוון שהיינו מאוחדים! ולגלות אחרי חורבן בית שני יצאנו ל-2000 שנה, בגלל שנאת חינם…

ההבנה והידיעה ש"לכל אחד יש עיר ושמה ירושלים"- זו ירושלים… הקריאה לצדק חברתי, לאהבת הגר היתום והאלמנה – זו ירושלים… הידיעה שהמילה ירושלים מורכבת מהפכים.. "יראה" ו"שלום" – זו ירושלים…. השמחה שלנו ביום ירושלים היא על החיבור של כל חלקיה… נשתדל ונתפלל להוסיף חסד וצדקה, ונראה בטוב ירושלים.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו