ברית הזוגיות: לא להתעקש במקום שלא חייבים
אנחנו מנצלים את הכוח הפוליטי שלנו ומתעקשים על נושא שאין לנו בו שום עניין. אין שום סיבה שלא לאפשר לפסולי חיתון להירשם במודל של ברית הזוגיות. הם ממילא עושים את זה דרך נישואין בקפריסין, ונרשמים בסוף במשרד הפנים כזוג נשוי. אם לא נשכיל להתגמש היכן שניתן, אנחנו נאבד בסוף הכל
החודש ה – 17
הנושא היה נישואים אזרחיים. הקהל הורכב ממאות בחורים ובחורות ממכינות חילוניות. ברקע נצפתה גם כיפה אחת. שלושה מבין חברי הפאנל טענו בתוקף שהמונופול של הרבנות על הנישואין הוא כפייה דתית רעה. דבריהם המנומקים זכו למחיאות כפיים מהקהל, שלא הבין באיזו זכות הרבנות כופה עליו את ערכיה הדתיים.
אחרי שלושת הדוברים הגיע תורו של ה'דוס' לדבר. הקשבתי לדברים הנוקבים והבטתי בהנהונים שבקהל. תהיתי ביני לבין עצמי למה לכל השדים והרוחות הייתי צריך את זה. תהום השקפתית פעורה בינינו. למה שיקשיבו לי?
הם הקשיבו. הקשיבו בעניין ובצורה מכובדת. בסוף בסוף, הם אפילו מחאו כפיים (כנראה כאות הערכה לאומץ שלי להגיע…). אבל, לא רק הם הקשיבו. גם אני הקשבתי. הקשבתי והרהרתי.
מכל ועדת שקד – רק הסעיף נגד ההסדר נשאר
אחת לכמה שבועות, כשאני נזכר במה שנשאר מוועדת שקד אני מתמלא בעצב. מכל הסעיפים הרבים שנועדו לגייס בני ישיבות לצבא, נותר בסוף היום רק סעיף מעשי אחד. הסעיף הקובע שבני ישיבות ההסדר ישרתו עוד חודש. כל הסעיפים האחרים בוטלו, כשהוקמה הממשלה הנוכחית.
למה זה כל כך מעציב? בגלל הקטנוניות. אני מבין היטב את המתנגדים לשירות המקוצר בן 16 החודשים של בני ישיבות ההסדר. לו החודש הנוסף היה מקל במשהו את הנטל על הצבא הייתי מתכסה בשתיקה. אבל החודש הנוסף לא נותן כלום. כלום. אנשי אכ"א הבהירו בצורה חד משמעית שהצבא עובד ביחידות של ארבעה חודשים ולכן כל תוספת שירות הקטנה מארבעה חודשים לא תעזור, ורק תוסיף עלות כספית.
ואני יודע כמה תורה אפשר ללמוד בחודש. ואני יודע כמה דפי גמרא יכלו ללמוד בחורי ההסדר בחודש ה-17. ואני יודע שהציבור שמולנו סתם התעקש על החודש הנוסף הזה.
ובכל פעם שאני נזכר בחודש ה-17 אני מצטער. אני מצטער על התורה החסרה. אני מצטער על הקטנוניות. אף אחד לא מרוויח כלום מהחודש ה-17, אבל למה לוותר ל'משתמטים' על החודש הזה. 'גם לנו גם לכם לא יהיה'.
מתעקשים סתם נגד 'ברית הזוגיות'
ובחזרה אל הפאנל. הדבר שהכי הרתיח את הקהל הערכי שישב מולי היה נושא פסולי החיתון. 'כשאתם מכריחים אנשים להתחתן בחתונה דתית במקום בחתונה אזרחית זה משהו אחד' טענו מולי בלהט, 'אבל כשאתם מונעים מאנשים שהם אזרחי המדינה (והם פסולי חיתון) להתחתן, זה כבר ממש כפיה דתית. אם אתם לא מוכנים לחתן אותם תתנו להם להתחתן במקום אחר…', המשיכו ותקפו אותי.
למרבה הצער, הטענות הללו הזכירו לי את פרשת החודש ה-17 רק בצורה הפוכה. פסולי החיתון הללו נוסעים לקפריסין, מתחתנים שם בנישואין אזרחיים ואז חוזרים לארץ. אם אנחנו לא מוכנים לחתן אותם ברבנות (מסיבות מוצדקות כמובן). מדוע לא לתת להם להירשם במודל של ברית הזוגיות. איזה נזק יגרם מכך?
לא התעצלתי, בשבועות שחלפו מאז אותו פאנל ניסיתי לברר אם יש הגיון מאחורי ההתעקשות למנוע מפסולי חיתון להירשם בארץ במודל של 'ברית הזוגיות' (מודל שכבר קיים כיום). עמלתי והעליתי חרס בידי, לא מצאתי ולו נימוק אחד טוב לכך.
אנחנו מנצלים את הכוח הפוליטי שלנו ומתעקשים על נושא שאין לנו בו שום עניין. אין שום סיבה שלא לאפשר לפסולי חיתון להירשם במודל של ברית הזוגיות. הם ממילא עושים את זה דרך נישואין בקפריסין, ונרשמים בסוף במשרד הפנים כזוג נשוי.
אם לא נתגמש – נאבד את הכל
אנחנו מפעילים כוח כנגד הציבור החילוני ומופתעים כשהכוח הזה חוזר ומופעל נגדנו. זה קרה לנו בעניין החנויות בתל אביב כשניסינו ללכת בכל הכוח נגד הציבור החילוני וחטפנו בחזרה. זה יקרה לנו גם בנושא הנישואין האזרחיים. אם לא נשכיל להתגמש היכן שניתן, אנחנו נאבד בסוף הכל.
אנחנו מתגאים בזה שאנחנו, הציבור הדתי לאומי, מהווים גשר בין הציבור החילוני לחרדי. כמו שהדברים נראים עכשיו אנחנו לא גשר אלא אסקופה הנדרסת. אין לנו שום אמירה משלנו. חלק מאיתנו הולך עם החרדים ומתנגד לכל שינוי, חלק אחר הולך עם החילונים. האם אין דרך שלישית? האם בגלל שהחרדים מתנגדים לכל ויתור בענייני דת ומדינה נגזר עלינו להלחם כאן כל היום את מלחמות הדת המיותרות הללו? האם לא נוכל לבנות גשר של אמון בין חלקי העם המשוסע הזה?
אין הדבר תלוי אלא בנו.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו