הרב אבינר: מה התרופה עבור הדתי-הלייט?

הדתי-לייט אינו מחשיב את התורה כדבר מוחלט מן השמים, אלא כמסורת חשובה בין שאר דברים חשובים בחיים, והוא בוחר ביניהם. הרב אבינר על תופעת הלייטים בציונות הדתית

הרב אבינר: מה התרופה עבור הדתי-הלייט?
  (צילום: Yossi Zamir/Flash90)

 

למה מאשימים את הציבור הדתי-לייט, הרי הוא עם הארץ,שומע לרבנים-לייט, ואיך הוא יכול לדעת שדבריהם אינם תורה?

לא נכון. הוא עובר עבירות בגלל היצר הרע ובגלל אי הבנה עמוקה, ולא בגלל הרבנים הליברליים. גם אם כל הרבנים היו פוסקים כהלכה, אותו ציבור היה עובר עבירות.

אבל הוא כן מצטט רבנים ליברליים כדי להצדיק את דרכו?

זה סתם תירוץ דיעבד כדי להרגיש יותר נעים ולא לסבול מסתירה גלויה בין ההצהרה האמונית לבין ההתנהגות. הרבנים הליברליים מניפים את דגל הידידות-ההקלה-ההתחשבות ובגלל זה גם מורים שלא כהלכה וגם מבזים את עצמם אפילו בעיני אותם דתיים-לייט.

אם הדתי-לייט מבין שיש פה הוראה שלא כהלכה, אז למה הוא נוהג כן?

הדתי-לייט אינו מחשיב את התורה כדבר מוחלט מן השמים, אלא כמסורת חשובה בין שאר דברים חשובים בחיים, והוא בוחר ביניהם. ידועה חלוקת מרן הרב קוק לשלושה זרמים באומה: הקודש, האומה והאנושיות (אורות ע).  מחוסר העמקה הדתי החלש סובר שיש סתירה ביניהם, וכיון ששלושתם חשובים בעיניו, הוא בונה לעצמו תמהיל כפי נטיית ליבו ונטיית שכלו.

אבל אם תשאל אותו, הוא יגיד שהוא נאמן לתורה?

זו הצהרה. גם להצהרה זו יש ערך, אך אינה עמוקה בלב. הוא חושב שיש סתירה בין התורה לבין החיים, שהחול הוא ישות שהקודש הוא אפסיות. כך כותב מרן הרב קוק: "בקטנות הדעת מונח ארס פנימי, שנדמה על ידו, שכל הנתקה מן החול אל הקודש היא דחיה מישות אל אפסיות". אך ההצהרה אינה אמונה אמיתית. "ואף על פי שההודאה החיצונה מנגדת לזה מצד קבלת האמונה, שמסעדת את כל כושל, גם נשפל בקטנות, בכל זאת בעצמיותה של ההכרה חסר זה היסוד המאיר…שכל הנתקה מן החול אל הקודש היא בריחה מחורבן ואפסיות אל הישוב המילוי והישות הכבירה והאיתנה" (אורות הקודש ב שח). הקיצור, לא בגלל הרבנים שמתירים את האיסור הוא חוטא, אלא בגלל היצר הרע, ובעיקר בגלל הבלבול באמונה, כפי שמבאר מרן הרב קוק במאמר "הדור".

אבל גם לרבנים החרד"לים הוא אינו שומע?

לא מדוייק. בעניינים כמו שבת וכשרות הוא נותן בהם אמון, וגם ברבנים החרדים. אבל בעניינים שנוגעים לתרבות, הוא בונה לעצמו פשרה בין התורה שהוא מחשיבה לפעמים בניגוד לחיים ובין מה שהוא חושב לחופש ולחיים. ובכלל, אין דבר כזה רבנים חרד"לים: יש רבנים שפוסקים על פי התורה ויש שלא. וכבר כתב על זה באריכות הגרי"ד סולוביצ'יק לפני עשרות שנים. עיין בספרו איש על העדה.

מה הכוונה תחומים של תרבות?

מזון רגשי, כגון תרבות הלבוש, תרבות הזמר, תרבות הקריאה, תרבות הקשרים בין גברים לנשים, תרבות הבידור.בזה הוא בונה לעצמו פשרה.

והליכת בנות-לייט לצבא באיזו קטגוריה זה נכנס?

זה גם שייך לתרבות חיים ובנוסף לכך זה קשור לאידיאל הלאומי. הן חושבות בטעות שהדתי והלאומי הם שני דברים שונים, שניהם חשובים, לכן בונות לעצמן פשרה. כמובן זו טעות שנובעת משטחיות. הלאומיות נמשכת מן התורה, והצבאיות נמשכת מן התורה. צבאיות לא מתוך דבר ד' היא מאוד בעייתית.

אם אני מבין היטב, הרבנים-הלייטים אינם אשמים בריבוי העבירות?

הם בעיקר מספקים מפלט לפער התודעתי בין באמונה המוצהרת לבין ההתנהגות המעשית.

זה לא סותם דרכי תשובה?

לא ממש. כאשר האש הבוערת של אהבת ד' מתעוררת, היא לא נעצרת בגלל מעוותי ההלכה. פעם אמר דתי מאוד לייט: "אם הרב הזה הלייט, אני מזלזל בו". כלומר הוא רוצה לראות ברב נציג נאמן של האמונה, התורה וההלכה – ויחד עם זה הוא שומר לעצמו את הזכות לקחת מאותו רב מה שלבו חפץ או מה ששכלו חפץ.

ש: ובסיכום, מה התרופה עבור הדתי-הלייט?

אותה תרופה שיש עבור אלו שהתרחקו לגמרי מהתורה: בירור עמוק שהאמונה בד' היא החיים. זה בעצם הנושא של ספרו הגדול של מרן הרב קוק "עקבי הצאן".  ומובטחים שכל עם ישראל יחזור בתשובה.

כתיבת תגובה

הוספת תגובה - סרוגים
הדפסה

שם

נושא

תוכן

26 תגובות
הצג את כל התגובות