כאוס, תחרות, מחלוקת וקרב גרסאות: 10 נקודות על דו"ח המבקר בנושא המנהרות

המלחמה היא ממלכת אי הוודאות. אבל כדי לאלתר בתוכה צריך להגיע הכי מוכן שיש. ותמיד להשתכלל וללמוד, ואפשר לעשות זאת לא כשמישהו מהנהן כמה הכל טוב ונכון אלא כשיש מי שמבקר. אור יזרעאלי עם 10 נקודות על דו"ח מבקר המדינה בנושא צוק איתן

כאוס, תחרות, וקרב גרסאות: 10 הערות על דו"ח המבקר

1. בין דו"ח מבקר המדינה על צוק איתן, דו"ח וינוגרד וועדת אגרנט יש קו אחד ברור. אנחנו לא אוהבים לקבל ביקורת ולהפיק לקחים בצורה עמוקה. משהו שמצוי כנראה בתרבות הפוליטית, ערכית כאן.

2. שורה תחתונה בארה"ב הנשיא הוא המפקד העליון של הצבא והשאר יועצים שלו, כך גם כל שריו. בישראל הקבינט הוא מפקדו של הצבא כך נקבע, בשל החשיבות שיהיה גוף אזרחי נבחר שינהל את הצבא ושלא ינוהל על ידי חבורה מצומצמת. בפועל ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל הם הקובעים היחידים. הקבינט רק מתעדכן ולפי הדו"ח הנוכחי גם העדכון לקוי- בלשון המעטה.

3. המל"ל תפקידו לספק חלופות לעמדות שצה"ל מציג. לאתגר את המערכת בכדי שלא תהיה קונספציה בה הצבא שבוי. בפועל מי שמוביל זה שר הביטחון (שברוב המקרים- גם בזה הנוכחי- רמטכ"ל לשעבר) המל"ל וראש הממשלה נשמעים לו ובאים לקבינט להשמיע להם בצורה שהם רוצים, כדי שהוא יהנהן בהסכמה. בסוף כולם הופכים פרוצדורות מעיקות לדברי הקצונה הבכירה ומשרד הביטחון.

4. שונה במקרה הזה היה בנט. וכאן נכנס הלופ שיושב על היחסים העכורים עם נתניהו והחשש שלו מרצונו של בנט להחליפו. כך שבתוך הקבינט נוצר כאוס, תחרות, מחלוקת וקרב גרסאות אותו אנו חווים בעוצמה בימים אלו.

הצבא הוא גוף מרכזי במדינה ובחברה

5. יש תמיד קרבות גנרלים אחרי מלחמה, עוד מאז גורודיש ואריק שרון, ברם הצמרת הביטחונית קודם כל נוטה לצופף שורות ולהגן על המערכת. לכן תשמעו קצינים רבים שמזלזלים בדו"ח המבקר וקוראים שמסקנות ועדת האלוף בכר מספיקות. ושוב אותה קונספציה ואותה חשיבה צרה, במקום ליישם את זה שהצבא צריך לתת חלופות מבצעיות, המל"ל לאתגר בחלופות משלו (גם שם יושבים קצינים לשעבר ואין מספיק אנשים מתחומי המחקר שאינם גנרלים שיתנו תמונת עולם שונה) והקבינט להחליט ולהכווין.

6. לחוקר בליסטיקה יש מה לתרום, מומחה למדיניות ומשפט בינלאומי, או חוקר החברה הערבית, והכי חשוב חוקרי מלחמות ואסטרטגיה צבאית. יש לאלו פרספקטיבה שכדאי לשמוע וללמוד ממנה. לא ברזולוציה של איגוף מימין או משמאל, אלא בתמונת עולם לקבינט כדי שהוא יכריע על בסיס כלל המידע שבידו.

7. בישראל בשל האיום הביטחוני המתמיד, הצבא הוא גוף מרכזי במדינה ובחברה, כפי שציינה לאחרונה השופטת מאיה הלר במשפט אזריה. אי לכך כמעט תמיד הדעת הציבורית נכנעת כלפי איש הצבא. בתוך הקבינט ומחוצה לו בדיונים הציבוריים. כך שכל אלוף לשעבר, או ביטחוניסט מדרג זה או אחר מחווה דעה, ישר רואים זאת ככזה ראה וקדש. על אף שפעם אחר פעם ההישענות עליהם הייתה טעות בהרבה מקרים (אהוד ברק על אסד שייפול תוך 8 חודשים, ההתנתקות תיצור ביטחון כפי שהבטיחו חלקם, ומצד שני אזרחים עם ידע בחיי שטח שמצאו את שלושת הנערים איפה שהמערכת הצבאית נכשלה, ועוד כהנה וכהנה).

8. בשל כך שצה"ל הוא צבא העם והסכנות הביטחוניות איתן אנו מתמודדים הופכים אותו קדוש, נתניהו אשף התקשורת יודע מה הוא עושה כשהוא שם את המבקר כפוגע בצה"ל לעומתו שמגן עליו. השאלה מה מועיל לביטחון יותר. ביקורת בונה, או הצמדות ל "אל תשלח את ידך אל הנער". לדעתי האופציה הראשונה כמובן.

9. המלחמה היא ממלכת אי הוודאות. אבל כדי לאלתר בתוכה צריך להגיע הכי מוכן שיש. ותמיד להשתכלל וללמוד, ואפשר לעשות זאת לא כשמישהו מהנהן כמה הכל טוב ונכון אלא כשיש מי שמבקר. ונזכיר, צה"ל תפקידו לתת את המודיעין ואת הדרך המבצעית לעשות זאת, לקבינט יש ראיה רחבה יותר של יחסים מדיניים, אזרחיים והוא- פרט שולי- נבחר על ידי העם

10. המצב הפוליטי של קבינט הבנוי מקואליציה כשהם נכפים אחד על השני יוצר בעיה, בה ראש הממשלה מרגיש לפעמים חוסר אמון בינו לבין חבריו לקבינט והוא מעדיף לשמור את המידע לעצמו. זו בעיה אמיתית. אבל זה הגוף וצריך לשפר אותו ולראות איך יוצרים אמון. וכאן נכנסת מילה חשובה, הנהגה. איך מנהיגים את הקבינט שיהיה אחראי ויפעל למען מדינת ישראל. בסוף מדובר פה בחיי אדם של כולנו ובמצבה הביטחוני מדיני של ישראל. יש חשוב מזה?

==

אור יזרעאלי הוא כתב ערוץ הכנסת.

כתיבת תגובה

הוספת תגובה - סרוגים
הדפסה

שם

נושא

תוכן

אין תגובות
הצג את כל התגובות