בעולם של פייק ניוז: נכון או לא נכון? משפטים שאומרים על תעודת כשרות

המחירים מתייקרים בגלל מונופול הכשרות? משגיח זו המצאה חדשה? הבד"צים גם ככה מופרטים? לקראת הדיון בבג"צ מחר, קצת אינפורמציה בנושא כשרות

נכון או לא נכון? משפטים שאומרים על תעודת כשרות
  (צילום: שאטרסטוק)

לקראת הדיון מחר בבג"ץ בהרכב מורחב נגד 'מונופול הכשרות' של הרבנות הראשית, קצת אינפורמציה בבליל של דיסאינפורמציה ופייק ניוז. הנה כמה משפטים שנוהגים להשמיע בויכוחים בנושא, השאלה מה מהם הוא אמיתי

בגלל מונופול הכשרות יש על מוצרים כמה הכשרים שונים, מה שמייקר את המוצר לצרכן.

לא נכון. אין חוק שמחייב מפעל לייצר מוצרים כשרים. מפעל מייצר מוצר כשר, פשוט כי זה משתלם כלכלית. כל פי חוק, כל מוצר צריך להיות מפוקח על ידי הרבנות המקומית. במקביל, מפעלים שונים מחליטים מיוזמתם להוסיף הכשר בד"ץ כדי להרחיב את מעגל הלקוחות, למרות שאיש לא הכריח אותם. אם מפעל החליט לשלם לבד"ץ סכום נוסף, זה אומר שהעניין נבדק והוכח כמשתלם כלכלית על ידי בעלי המפעל, מה שמאפשר להם להוריד את המחיר בשל הגדלת היצע הקונים והיקף הייצור. שום חוק ושום עתירה לא תשנה את כוחות השוק ומפעלים ימשיכו לשלם לגופי בד"ץ, פשוט כי זה שווה להם.

כל הרעיון של משגיח או מפקח כשרות זה חידוש של הרבנות הראשית.

שקר וכזב. בכל הדורות היה נהוג בקהילות להחיל עונשים כבדים על מפרי הלכות כשרות. וכבר בגמרא מדובר על דינו של טבח שהוציא טרפות מתחת ידיו. רבני הקהילות והערים בגולה היו מפקחים בנוסף לדיני הכשרות על מידות המשקל, על שיעורי הצדקה ועל עוד שלל ענייני דת נוספים. ובכלל, אם יש משהו חדש ביהדות, אלו הרפורמים שתאריך הייצור שלהם על במת ההיסטוריה לא היה מזמן וחלה שאלה גדולה על תאריך התפוגה בשל התבוללות מואצת בארה"ב.

כבר כעת הרבנות אינה הריבון הבלעדי על הכשרות, ובשטח פועלים גופי כשרות של הבד"ץ בעלי כח רב ועצמאות.

ממש לא נכון. על פי חוקי מדינת ישראל, אסור לתת כשרות בד"ץ על מוצר ללא שיש עליו קודם כל פיקוח של הרבנות הראשית. מוצר שיש עליו כשרות של הבד"ץ בלבד מהוה עבירה על החוק. יש כמה מוצרים ובעלי עסקים כאלו ברחבי הארץ, ובדרך כלל מדובר בכשרויות מזויפות או מזויפות למחצה.

מדוע לא לבצע הפרטה בכשרות, כמו שאר גופי המשק?

לא הכל מופרט. הצבא לא מופרט, המשטרה לא מופרטת, רשות המיסים לא מופרטת, וכך גם בית המשפט העליון ועוד שאר גופים חשובים שברור לכל בר דעת שהפרטתם בלתי אפשרית. מדינת ישראל היא מדינה יהודית, וחלק מכך הוא האחריות שהמדינה לוקחת על צביונה היהודי. הגופים הליברליים לא מפסיקים לצעוק על הרבנות הראשית שהיא חרדית וגלותית, ובעצמם מנסים להפריט את הכשרות ולחזור לימי השטעטעל המקומי באירופה.

בנוסף, כשרות זה לא משגיח שנכנס לבית עסק ואומר שלום. הכשרות מתחילה משדות החיטה באוסטרליה, מפרדסי התפוחים בספרד וממשחטות הבשר בארגנטינה. מדובר בעסק חובק עולם, שדורש פיקוח אחיד, הדוק וברור של מדינת ישראל ולא של גופים עסקיים שהמחויבות היחידה שלהם מתחילה ונגמרת בירוק של הדולר.

וגם כאן צריך להוסיף – הפרטה משמעותה תחרות. תחרות הינה דבר מבורך כאשר מדובר בקוטג'. תחרות מעודדת הורדת מחירים, העלאת איכות המוצר והתייעלות בייצור. בעולם הכשרות, משמעות התחרות היא ציפייה להורדת מחירים, שתבוא בהכרח עם הורדת איכות הכשרות.

אין אחידות בנהלי הכשרות.

חצי נכון. יש נהלי כשרות אחידים לתחומים רבים בעולם הכשרות, חסרה אחידות ארצית ברמת בתי העסק והמסעדות. הפתרון הוא לדרוש מהרבנות לייצר נהלים אחידים ובעיקר לתת לה את הכלים לאכוף אותם. גם כאן, מדובר בצביעות של העותרים. לא מובן איך הבקשה להפריט את מערכת הכשרות בטענה שאין נהלים אחידים אמורה לעודד אחידות בנהלים.

הכל מושלם בעולם הכשרות.

ממש לא. מערכת הכשרות חייבת טלטול משמעותי. את המועצות הדתיות צריך להחליש, ולחזק את כוחה של הרבנות הראשית. את שכר המשגיחים צריך לקבע בנהלים מסודרים ולהפקיע את העסקה הישירה של בתי העסק מול המשגיחים. יש בעיות, צריך לטפל. אבל כמו כל מערכת גדולה שיש בה בעיות, הפתרון אינו בפירוק ובשבירת הכלים, אלא בבניין משותף.

כשרות לא פותרים על ידי עתירות פופוליסטיות לבית המשפט, ולא הרפורמים הם אלו שילמדו אותנו מהי כשרות. את הרפורמים לא מעניינת הכשרות, שהם הלכות עתיקות שעבר עליהם הכלח, אלא פירוק מונופול הרבנות האורתודוכסית. לכן, החיבור של 'נאמני תורה ועבודה' לרפורמים לעתירה אחת נגד הרבנות הראשית לישראל מעלה סימן שאלה גדול על הלגיטימיות של הארגון הזה, ומוטב לו יחזרו בהם בהקדם.

כתיבת תגובה

הוספת תגובה - סרוגים
הדפסה

שם

נושא

תוכן

3 תגובות
הצג את כל התגובות