״בעיית רַוָּוקוּת מאוחרת״ : יש חיה כזו בכלל?

״בעיית רַוָּוקוּת מאוחרת״ : יש חיה כזו בכלל?

"אנחנו לא סובלים מספיק?" שאל אותי מישהו בכעס על הכותרת של הטור הקודם? רבים וטובים סוברים שאין להתייחס לתופעת הרַוָּוקוּת המאוחרת כאל "בעיה" - האומנם? האם יש בכלל בעיה ברווקות המאוחרת?| טור שני בסדרה

author-image
״בעיית רַוָּוקוּת מאוחרת״ : יש חיה כזו בכלל?
  האם זו בכלל בעיה? (צילום:Miriam Alster/FLASH90)

"זה לא יפה, זה פוגע. מה, אנחנו לא סובלים מספיק?" שאל אותי מישהו בתרעומת על הכותרת של הטור הקודם? ("רווקים ורווקות יקרים – מה הבעיה שלכם?) אכן, רבים וטובים סוברים שאין להתייחס לתופעת הרַוָּוקוּת המאוחרת כאל "בעיה". "זה מנציח את הקושי" (אוף, אזלו לי המילים הנרדפות העדינות למילה "בעיה", אני מרגיש כמו פיל בחנות חרסינה…) – הם טוענים.

כל השבוע התבוננתי על הנושא: מה גרם לחלק מהקוראים להיעלב מהכותרת הנ"ל? מבלי להתווכח על עצם העלבון/תסכול/ אכזבה כרגש (כי הרי רגש הוא רגש ואם הוא מופיע, הוא שם ולא ניתן להכחיש אותו), אני רוצה לדבר בדיוק על זה: האם יש בכלל בעיה ברווקות המאוחרת?

כשאני מסתבך עם משהו – אני משתדל לחזור אל הפשט ואני מחפש את ההגדרה המילולית במילון. הנה התוצאה: "בְּעָיָה: עניין מסובך, מעיק או בלתי נעים הדורש פתרון, קושי". נוסיף שמקור המילה בארמית "בָּעֵי": שואל, מבקש, דורש. מעניין – בְּעָיָה, אם כך, הינה קושי המבקש פתרון.

אני חי בתוך ובשולי הביצה ואני אומר: אכן כן, יש בעיה, יש קושי שמבקש, שלעיתים אפילו זועק לפתרון. אני רואה את המועקה בעיניים של הרווקים והרווקות שאני מכיר (ואני מכיר לא מעט).
אני שומע את זה יום יום בחדר הטיפולים והאימונים שלי. אני חש את זה לפעמים במה שלא נאמר או רק נרמז בשיחות בין חברים.

שימו לב: זה לא אומר שתקופת הרווקות היא סבל אחד ארוך ומתמשך. יש המון נקודות אור, הזדמנויות, חברויות, חיפושים רוחניים ונפשיים, בירורים, חידודים, תפילות וגילויים בתקופה הזו. יש גם שמחות. אבל אף אחד לא יגיד לי שאני לא רואה את מה שאני רואה: יש גם קושי. ואני אשמח לדבר עליו כדי לנסות ולעזור להתמודד איתו ואולי אפילו לתת לו מענה.

אז מה מקור ה"בעיה"? בשביל רוב רובם של הרווקים והרווקות, הנחת היסוד היא שחיים זוגיים, הבאת ילדים ובניית משפחה מהווים הגשמת יעוד. ולא בכדי. זה הדבר הכי טבעי והכי מתבקש בעולם.

אם גם אתם חשים ככה, אל דאגה, אתם בסדר. לא משנה מה אומרת החברה המודרנית בה אנו חיים. "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" – אומרת התורה. "טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו" אומרת הגמרא (טוב לשבת בשניים מלשבת באלמנות). "כל אדם שאין לו אישה שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה בלא שמחה" (יבמות סב:) פוסק התלמוד.

הנטייה הזו, הרצון הטבעי להגשמת הפוטנציאל, נכון לכולם, לאו דווקא לרווקים. כל דבר חי רוצה מטבעו להתפתח, להוציא אל הפועל את הכוח הטמון בו.

החיים רוצים לגדול, לצמוח. וכשדבר חי לא ממצה את היכולת הזו – הוא סובל ונובל. אז כן, יש פוטנציאל באדם להביא את עצמו לידי זוגיות והקמת משפחה וזה טבעי וזה בריא, וכשזה לא מתאפשר, מסיבה כלשהי, סובלים.

וכשאנו שואלים האם קיימת בעיית "רַוָּוקוּת מאוחרת", התשובה בעיני היא כן: הבעיה היא הפער הקורע בין המצוי לרצוי. הפוטנציאל הלא ממומש.

 

כל דבר חי רוצה מטבעו להתפתח, להוציא אל הפועל את הכוח הטמון בו(צילום:שאטרסטוק)

ה"משקל" שאנו כחברה, או כל אחד כאינדיבידואל בוחרים לתת לבעיה הזו, בנקודת זמן מסוימת, הוא כבר עניין אחר. מנקודת מבט זו, בעיניי – אין שום הבדל בין ה"בְּעָיָה" הזו לכל בְּעָיָה אחרת. יש "בעיות" – עיכובים בהתפתחות – ואנחנו כאן כדי למצוא פתרונות ולגשר בין המצוי לרצוי. כולנו, ללא הבדל מגדר, לאום או סטטוס זוגי.

יש בעיה של רווקות מאוחרת כמו שיש בעיה של זוגות צעירים שרבים אחד עם השניה כל היום, או בעיה של פיחות ערך המשפחה בחברה הישראלית. יש בעיית חוסר בטחון עצמי, כעסים או חרדות כמו שיש בעיה של פרנסה, בדידות או חינוך ילדים. למעשה, כל תופעה של חוסר מימוש הפוטנציאל הגלום במציאות עונה להגדרה "בעיה".

זאת ועוד: בעיית הרווקות המאוחרת היא חלק מבעיה כללית יותר ולא הרווקים הם שיצרו אותה. החברה כולה השתנתה ונושאת באחריות. כפי שאמרתי, פרדוקס הבחירה מהווה תשתית לחברת השפע ומכה בנו באופן שוויוני, נשואים ורווקים כאחד. הקושי בבחירת בן/בת זוג הינו רק סעיף של בעיה כללית, רחבה יותר.

כמו כן, בחברה המודרנית, ירד קרנו של ערך הקמת משפחה במידה ניכרת, כשהוא משאיר את הבכורה לערך האהבה והמימוש הזוגי והאישי. לא הרווקים עשו את זאת ומוטב לו ל"דור הישן" להפסיק לראות באותם צעירים הרווקים, אחראים לכך..

כולנו חלק מהבעיה ועל כולנו לחפש פתרונות, יחד. בעיית הרווקות המאוחרת אינה כי אם חלק מבעיה כללית יותר: בימינו, הפרט נוטה לגבור על הכלל. זה טוב להגשמה העצמית אבל זה עלול להביא את האדם לאגוצנטריזם ואגואיזם. כולנו באותה סירה.

יחד עם זאת, העלמת הבעיות רק כדי לא להעליב את הסובלים מהן – לא פותרת שום דבר. אם נטאטא את הקשיים מתחת לשטיח הפוליטיקלי קורקט, לא נתקדם לשום מקום ונמשיך לסבול.

לכן, בואו ונקרא לילד בשמו: יש בעיה של רווקות מאוחרת והיא לא מחלה שאסור להגיד את שמה – היא לא תיעלם מעצמה, גם אם לא נזכיר אותה.

אפשר לשוחח על כך בפשטות, בלי שיפוטיות ובגובה העיניים, בלי בושה ובלי דרמות. ואם ההורים והדודות טוענים שיש לכם בעיה, רק כי בגילכם המתקדם אתם לא עלינו עדיין רווקים, אפשר פשוט להסכים. רק תזכרו ואולי תזכירו שזו בעיה ככל הבעיות שלהם, לא פחות ולא יותר.

אולי גם הם סובלים מתסכולים ועיכובים משלהם או מפרדוקס הבחירה. אפשר להירגע, בעיית הרווקות ממש לא הופכת את הנשואים לחפים מבעיות (הייתי מוסיף: להפך!) ולא הופכת את הרווקים למפלצות. היא הופכת אותם לבני אדם, כמו כולנו.

טוב, אני מקווה שסיימנו עם ההקדמות ובשבוע הבא נתחיל לדבר על כלי עבודה, תובנות ופתרונות יותר מעשיים.

===========================================

אהרן דרמון – ראש קהילת בי"כ כורזין בנחלאות. מרצה, מאמן אישי וזוגי, מטפל ומגשר

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו