יום הזיכרון לשואה: הראיון האחרון שלי עם מאיר פרידמן ז"ל

יום הזיכרון לשואה: הראיון האחרון שלי עם מאיר פרידמן ז"ל

לכבוד יום הקדיש הכללי: ראיון הנצחה מיוחד עם עו"ד מאיר פרידמן ז"ל, שזכה להציל אלפי יהודים בפעילותו במסגרת 'בני עקיבא' בהונגריה בבית הזכוכית והנציח עד יומו האחרון את סיפור שואת יהודי הונגריה שלא סופר ועם כל זאת מבקש שלא תהפכו אותו לגיבור. ראיון אחרון מאיש צנוע שהלך לעולמו לפני כ4 חודשים. 

author-image
הסיפור שלא סופר: ראיון עם המציל מבית הזכוכית
  (צילום: לינוי משעלי)

יום השואה, שחל היום לזכר חללי השואה שגדעו את חייהם רק בגלל היותם יהודים, הוא הזדמנות לתעד ולהנציח עוד 'סיפור שלא סופר' מאדם יקר שכבר לא איתנו בימים אלו.

את הראיון עם עו"ד מאיר פרידמן, שהיה ממקימי בית העדות ומוותיקי חברי בני עקיבא במרכז אירופה. זכיתי לערוך לפני כשנה במסגרת תפקידי בבת שרות לאומי ואני שמחה שיש לי את ההזדמנות לחשוף כאן היום בסרוגים את סיפורו המרגש ומעורר ההשראה של מאיר ויהודי הונגריה בפרט.

"זה טבעי שאדם יישאר עם משפחתו ולא ישאיר אותה לבד, פשוט עשינו מה שצריך לעשות באותו המצב. זה עדין לא אומר שאני גיבור". אומר לי מאיר שכנער בן 18 אשר בחר לפעול להצלת יהודים בבית הזכוכית עם תנועות הנוער מאשר לברוח ולהשאיר את המשפחה מאחור.

מתעדים סיפור חיים

מתעדים סיפור חיים

עם תעודה זרה ותפילין במזוודה אחת

לשרוד את שואת יהודי הונגריה היה עניין מורכב לא פחות מאשוויץ, בשונה מהשאר הכיבוש הנאצי נפל על יהודי הונגריה כעננה שחורה וכבדה שהופיע רק לקראת סוף המלחמה (מרץ 1944)במלוא הכוח והעוצמה.

הזמן הקצר וההפסד המתקרב, גרמו לנאצים לפעול במהירות וביד קשה ביהודי הונגריה. תוך חודש רוכזו בגטאות כחצי מיליון יהודים מערי השדה בהונגריה ובתוך שבועות ספורים בלבד נשלחו לאושוויץ כ־540,000 יהודים. עד יולי 1944 לא נשארו עוד יהודים בהונגריה, מלבד יהודי בודפשט שגירושם נותר לשלב האחרון ולשם ניסו רוב יהודי הונגריה לברוח.

"הגענו למחנה ריכוז ביום רביעי ובשבת בצהריים אחי הגדול שהיה גר בבודפשט הגיע יחד עם שוטר משוחד, במטרה להוציא אותי משם. לאחר שהניסוי להוציא אותי עבר בשלום, הביאו גם את הוריי וכולנו עברנו לגור בבודפשט".משחזר מאיר  " אני זוכר שאחי צייד אותי במסמכים ובתעודה זרה שמציינת שאני גוי, אותם שמרתי בתיק יחד עם תפילין שלי. זה אכן היה מעשה מסוכן ופזיז", אך עם המון אמונה בעיניים ובלב אומר לי מאיר בבטחה "בוודאי שהתפילין, הן אלו ששמרו אותי מכל הסכנות שהיו בדרך".

מאיר פרידמן בראיון האחרון איתי

מאיר פרידמן בראיון האחרון איתי

אך לא ארך הזמן וגם לבודפשט, הגיעו הנאצים לרכז את היהודים בבתים מסומנים. ויהודים רבים הבינו שהגיע הזמן לחפש דרכים אחרות כדי להינצל ולהציל איתם כמה שיותר מאחיהם היהודים, ביניהם היה גם מאיר, צעיר בן 18 שביקש להצטרף לעשייה ולהצלת חיים בכל דרך שתיבחר.

הגבורה האמיתית היתה להישאר בחיים

ככל שהמלחמה היתה קרובה לסיום כך המצב של היהודים נהיה קשה יותר, הגרמנים ניסו להפעיל ולהשתמש בכל האמצעים שיש ברשותם על מנת לחסל את יהודי הונגריה שנשארו בבודפשט. המבוגרים לא יכלו לחפש יותר מידי דרכים מסובכות לברוח ואילו הצעירים יכלו, אך לא מעט מהם וויתרו על הרעיון לברוח ובמקום זאת חיפשו את הדרך לעזור להציל.

"לילה אחד אני וחברי הטוב שהיה מבוגר ממני, חשבנו יחד על בריחה. היה נראה לנו לפי הנתונים שיש לנו סיכויים להצליח לברוח, אבל השיקול שהכריע לבסוף את הכף היה- שאי אפשר להשאיר את ההורים המבוגרים מאחור". מספר מאיר שנמנה מבין עשרות הצעירים שבחרו להישאר ולחפש את הדרך הנכונה לפעול כנגד השלטון הנאצי.

"ככל שהתקרבנו יותר לסוף המלחמה, הגבורה הייתה להישאר בחיים. רצינו למשוך את הזמן להינצל ולהציל כמה שיותר יהודים ולכן נרתמנו לפעול בבית הזכוכית שהיה מוקד הצלה לאלפי יהודים ופעל בצורה חוקית, אפילו מבחינת הנאצים".

להציל יהודים בשם החוק 

אחד מהמוקדים המרכזים בהונגריה שהציל אלפי יהודים בשם החוק היה 'בית הזכוכית'. המקום ששימש כמפעל זכוכית בבודפשט הפך במהרה לבניין שגרירות שווייצריה בזכות הפעלת הלחץ של משה קראוס, מנהל המשרד הארצישראלי על הדיפלומט השוויצרי להביא למימוש כ-8,000 תעודות עליה לארץ ישראל, שהיו מיועדות בתחילה למשפחות יהודיות שתכננו לעלות לארץ, אך לא הספיקו מכיוון שנשלחו למחנות. התעודות האלו ואחרות הצילו מעל 40,000 יהודים מפני הנאצים, בזכות התושייה והחריצות של תנועות הנוער שהפעילו את המקום.

בית הזכוכית (צילום באדיבות בית העדות)

בית הזכוכית (צילום באדיבות בית העדות)

"במצב הלא שפוי הזה, בני הנוער היו הרבה יותר פעילים, הם חיפשו דרכים נוספות לפעול ולהינצל ולא איבדו את הראש לעומת המבוגרים. הנוער היה אמיץ לדברים שנראו בלתי אפשריים כמו להתלבש כנאצי וללכת לחלק תעודות חסות, תרופות ועוד". מספר מאיר עבד יומם ולילה כדי להנפיק תעודות חסות בתוך בית הזכוכית במסגרת השתייכותו לתנועת בני עקיבא.

מהר מאוד הלך ואזל מלאי תעודות החסות שסיפקה שווייץ ותנועות הנוער השונות והאמיצות, החל מהשומר הצעיר, מפא"י ועד לבני עקיבא והנוער הציוני החלו לפעול יחד להנפקת אלפי תעודות מזויפות ובכך להציל את יהודי הונגריה.

"אני זוכר שמאות יהודים חיכו ימים שלמים בתור שהשתרך מחוץ לבית הזכוכית, כדי להגיש את הטפסים לוועדה, שדנה בזכאות לתעודות חסות שווייצריות. אני וחבריי התפלאנו בעיקר מהעובדה שהגיעו שוטרים על סוסים כדי לשמור על הסדר ולהגן על המוני היהודים שחיכו בתור, אפילו בשעות העוצר בהם נאסר על יהודים לצאת" משחזר מאיר את הנס שהיה עבורם בית הזכוכית.

למצוא אהבה מתחת לשולחן

ב15 באוקטובר שליט הונגריה החליט לנתק מגע עם הגרמנים וכל הגזירות על היהודים בוטלו. "היה ששון ושמחה, הרגשנו בגן עדן. אבל אז, עוד באותו הערב תפסו הגרמנים את השליט ובמקומו מינו ממשלה נאצית. מיום זה המצב רק הלך והחמיר". מספר מאיר.

אנשי צלב החץ (צבא המפקדה הנאצית בהונגריה) החלו להרוג יהודים ברחובות ובבתים. נהר הדנובה הפך לנחיל מוות כשהנאצים מוציאים להורג על החוף יהודים רבים. באותו הערב החליטו הפקידים בבית הזכוכית לא לחזור הביתה וכבר למחרת משפחות שלמות עברו לגור בבית הזכוכית.ויוי

"בוקר אחד הגיע חייל חמוש, נראה כנער בגיל 16 והודיע שכל הגברים והנשים מתבקשים לרדת לחצר המרכזית ומי שימצא בדירות, גורלו יהיה מר. אני התחבאתי בבית של השכנים שלי בגלל שהיה להם פרוזדור וארון גדול להתחבא בו. ידעתי שעד הערב יבוא מישהו מהחברים לקחת אותי לבית הזכוכית".

מהר מאוד בית הזכוכית הפך לבית מגורים לאלפי יהודים ובתוכם גם מאיר ומשפחתו "בבניין היה אולם גדול עם שולחן ענק שכנראה שימש בעבר לחיתוך הזכוכיות במפעל. מעליו ומתחתיו ישנו עשרות אנשים ובתוכם ציפורה אשתי, אז ילדה בת 12, שגרה יחד עם אמה מתחת לשולחן הזה". לימים זכו ציפורה ומאיר להינצל, לעלות לארץ ולהינשא ולזכות לעשרות נכדים ונינים.

משואה לתקומה

כשבועיים לפני סיום המלחמה, זרקו הנאצים רימון לעבר שער בית הזכוכית שגרם לארבעה הרוגים. ולאחר זמן מה תפסו את בעל בית הזכוכית, ארתור וויס שמצא את מותו כגיבור וזכה להציל מאות ואלפי יהודים.

ב18 בינואר 1945, ב8:00 בבוקר, רגע שלא ישכח למאיר ולחבריו- נכנס החייל הרוסי הראשון בשערי בית הזכוכית ובכך התבשרו אלפי היהודים ששהו במקום על סיום המלחמה. זמן קצר לאחר מכן התחדשה פעילות תנועות הנוער בהונגריה ומאיר נשאר יחד עם חבריו בתנועת בני עקיבא להקים בתי ילדים שישמשו כבית והכנה לעלייה לארץ ישראל, עבור הילדים שנשארו יתומים מאב ומאם.

(צילום באדיבות ארכיון בית הזכוכית)

(צילום באדיבות ארכיון בית הזכוכית)

בפברואר 1950 לאחר ששימש כחבר בהנהגת בני עקיבא והקים בדרכו לארץ סניף 'בני עקיבא' חדש בווינה. עלה מאיר לארץ ישראל והתחתן עם ציפורה, איתה זכה לגור בירושלים, לגדל בנחת בת בכורה ושני בנים, נכדים ונינים. ולשמש בתפקידים בכירים במשרד האוצר ובחברות ממשלתיות ופרטיות.

"אל תעשי ממני גיבור", ביקש ממני מאיר בסיום הראיון. מה שמוביל אותי לשאול אותו מיהו גיבור לדעתו?

מאיר סיפר לי על חברו, אלכסנדר הונגר, שלקח את רכב השגרירות ונסע למצעדי המוות עם תעודות חסות שוויצרית. יחד עם מכונת כתיבה, כדי להקליד ולהדפיס באותו הרגע שמות על התעודות ובכך להציל כמה שיותר מאחיו היהודים שהיו כבר בצעדות המוות בדרכם לגבול האוסטרי.

על ראש ישיבתו, ששימש גם כרב קהילה ולמרות שתלמידיו ביקשו להציל את נפשו, הוא סירב בטענה ש"רב מקומו עם הקהילה". וכך באצילות הוא מצא את מותו יחד עם בני הקהילה שלו, אותם לא נטש. "זו גבורה!", הוא אומר לי.

הצלחת לעבור את המלחמה, היית יכול לברוח מכל התופת הזו, ובכל זאת, העדפת להישאר לצד משפחתך ולעזור לאלפי יהודים להינצל זו- לא גבורה?

"זה טבעי שאדם יישאר עם משפחתו ולא ישאיר אותה לבד, פשוט עשינו מה שצריך לעשות באותו המצב. זה עדין לא אומר שאני גיבור".

ספרי קודש לצד ספרי ההיסטוריה |בביתו של מאיר

ספרי קודש לצד ספרי ההיסטוריה |בביתו של מאיר

לסיכום יש משהו שתרצה לאחל ולמסור לדור הצעיר?

"אני מאחל שנוכל להמשיך לבנות את הארץ בשלווה ובנחת"

ובצניעותו האופיינית הוא אומר, "אני לא חושב שאני מכיר מספיק טוב את הדור הצעיר, לכן מי אני שאתן להם מוסר?. לכל אחד יש את התפקיד שלו ואני מקווה שיש להם מורים טובים שיכולים להעביר להם חינוך וערכים טובים".

עו"ד מאיר פרידמן, ניפטר לפני כארבעה חודשים, הוא זכה עד יומו האחרון לתעד ולהנציח את סיפורו בבתי ספר ובטקסים, עזר בהנצחת קורות התנועה בהונגריה והיה שותף פעיל בהנהלת עמותת ותיקי בני עקיבא ובניהול והקמת מוזיאון 'בית העדות' בניר גלים, אשר מתעד עד היום את סיפורם של ניצולי השואה ואת הפעילות המפוארת של הציונות הדתית במהלך ההיסטוריה.

הייתה לי הזכות לראיין אדם מקסים וצנוע ולהנציח את סיפורו ברשת, אני מוסרת לציפורה את תנחומיי על לכתו של מאיר ושפע בריאות ואריכות ימים ושנים. מקווה שהכתבה הזו תהיה הנצחת סיפורו האישי והנצחת סיפורם של יהודי הונגריה.

 

===========

קרדיט: לינוי משעלי, הצילומים הישנים באדיבות ארכיון בית העדות בניר גלים ואתר בית הזכוכית.

הכתבה פורסמה לראשונה במגזין 'מערבות חברתית' של בת עמי.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו